על הסידרה "הישיבה" בערוץ 10

כמה מנחם לגלות שתלמידי הישיבה, התלמידים החכמים, לא מסוגלים להוציא משפט אחד מהפה שאינו מכיל את המילה "כאילו". מסתבר שהצעירים חובשי הכיפה הסרוגה המסתכלים בעיניים מצועפות ובתחושת עליונות על עמיתיהם החילוניים ריקי-העגלה הם לא פחות עילגים מהם. השיחה הפותחת בין איתן ומרים, שבה איתן מנסה להסביר למרים מדוע הוא, כאילו, מעוניין להיפגש איתה יותר והיא מסבירה לו מדוע הקדוש ברוך הוא, כאילו, היה מעדיף, כאילו, שהם ייפגשו לא יותר מפעם בחודש, וגם זה יותר מדי, יכולה היתה להופיע גם ב"שיר שלנו", ולהישמע אותנטית לחלוטין.
 
ואולי זה דווקא צריך להטריד? לא ברור. אבל מה שברור זה, שבהנחה שהפרק הראשון והפרומואים מייצגים את מה שהולך לקרות בסידרה כולה, ואם הסידרה אכן פותחת צוהר אל עולמם של הדתיים הלאומיים, כנראה שהמצב חמור במיוחד, וזה לא מפתיע.
 
מבחינת הדיקטטורה המחשבתית, למשל; איך אפשר לצפות מתלמיד להיות תלמיד חכם אמיתי, אם אומרים לו מה לחשוב, ואיך לחשוב? אם מכריחים אותו לצאת להפגנה פוליטית, ומענישים אותו על כך שהוא מטיל ספק ואינו מחזיק באותן עמדות פוליטיות כמו ראשי הישיבה? אם הסידרה הזו אכן מייצגת, הרי שפשיטת הרגל המוסרית של המוסדות התורניים הגבוהים היא אמיתית ועמוקה, וכעת היא לא בגדר ספקולציה, אלא היא מתועדת על-גבי פילם.
 
וכרגיל, ישנו מעמד האשה. אין ולו אישה אחת, "גיבורה" בסרטון הפתיחה. ויש לסידרה דווקא מפיקה, ושמה דנה עדן. הנשים היחידות שמופיעות על המסך יודעות מה הקדוש ברוך הוא רוצה, הן יודעות מה תורם לעם ישראל ומה לא, מהי, כאילו, התכלית. הנשים שב"ישיבה" הן תמיד ולעולם "עזר כנגדו". מדוע אין בסידרה שמתיימרת להיות הצצה ראשונה אל העולם הזה, הצצה אותנטית אל העולם הזה? מדוע אי אפשר, למשל, לעקוב אחרי הבנים והבנות שחייהם מצטלבים זה בזה תוך תיעוד לימודיהן של הבנות גם כן?
 
מה שמרתק בנשים המועטות שמופיעות על המסך הוא שהן יותר סקסיסטיות מהגברים; הן יותר פוריטניות, הן יותר "מחוזקות". אולי הן עושות את זה כדי להישרד במערכת הדורסנית הזאת, באמצעות הפגנת נאמנות. אי אפשר באמת לדעת, כי הן מדברות, כמו הבנים, בסיסמאות. מה שבטוח, זה שדנה עדן, מפיקת הסידרה, והנערות שמופיעות בה הן לא הנשים הראשונות בהיסטוריה שנותנות יד לדיכויין שלהן עצמן ולדיכויין של נשים בכלל. למרבה הצער, הן כנראה גם לא האחרונות.
 
הסידרה הזו שיקרית ודוחה מכל הבחינות, אבל בו זמנית היא גם מציגה את עגלתם של תלמידי הישיבה במלוא ריקנותה, ובמובן הזה, מדובר במסמך חשוב מאין כמותו, בבחינת כתב אישום המנוסח על-ידי הנאשמים עצמם.
 
כמה מושלם הערב הזה, בערוץ 10, כשבהפסקות הפירסומות נאנקת בלונדינית מעורטלת למחצה בעונג מיני לנוכח מכונת כביסה, מדיח כלים ותנור משוכללים במיוחד מתוצרת "סימנס". שהרי ידוע שנשים מפיקות הנאה מינית ממלאכות הבית, מהכביסה, מהבישול ומרחיצת הכלים. מרוב אורגזמות שהן מקבלות ליד דלת מדיח הכלים, כנראה שלא נשאר להן זמן ללכת לישיבה. אולי זה מסביר מדוע אין אף אישה בתפקיד ראשי בסידרה.
 
לקח אחד, קטן, אפשר להפיק מהסידרה, למרות שברור לגמרי שהוא לא מה שיוצריה התכוונו לו: אם הסידרה "הישיבה" מראה שאין לנו מה ללמוד מהמחנה הלאומי בכל מה שקשור ל"ערכים", הרי שדבר אחד כדאי שהחילוניים יאמצו: חרם צרכנים. אפשר להתחיל ב"סימנס", החברה שמשתמשת בפרסומות הדוחות האלה. וגם במה שבין הפסקות הפירסומות.

Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • נחמן  On 9 בדצמבר 2004 at 10:15 pm

    אחח, איזו פתיחות. כמה אתה סקרן לפגוש אנשים שונים ממך, אה?

  • רוני ה.  On 9 בדצמבר 2004 at 10:19 pm

    אתה צודק, כנראה, שיש בישיבות דיקטטורה מחשבתית.
    אבל עם יד על הלב, האם בקיבוץ (או בתנובה) אין כזו?

  • הרב שךמת  On 10 בדצמבר 2004 at 10:57 am

    שאתה מייצג את הציבור הפתוח והסובלני ביותר במדינה

    אם כבר מדברים על זה, אז תזכיר להם שהגיע הזמן שהם ישרתו בצבא, ייצאו לעבוד, ויפסיקו לכפות על כל השאר את אורח החיים הפרימיטיבי שלהם

  • שוקי  On 10 בדצמבר 2004 at 12:15 pm

    במקום לנסות להתייחס לכל הרשימה הארוכה שלך, החלטתי להתרכז בפיסקה אחת. אולי היא נכתבה בתחכום כזה שלא הבנתי, ואולי אם תואיל לבאר לי את הכתוב אני ארגיש חכם יותר:
    "הסידרה הזו שיקרית ודוחה מכל הבחינות, אבל בו זמנית היא גם מציגה את עגלתם של תלמידי הישיבה במלוא ריקנותה, ובמובן הזה, מדובר במסמך חשוב מאין כמותו, בבחינת כתב אישום המנוסח על-ידי הנאשמים עצמם."

    אם היא "שקרית ודוחה מכל הבחינות" איך היא יכולה להיות "מסמך חשוב מאין כמותו"? אולי זהו מסמך חשוב מאין כמותו ככתב אישום כנגד הבורות והדעות הקדומות של יוצרי הסדרה? ואולי אפשר לומר אותו הדבר על הרשימה שלך?
    עדיין באותה פיסקה: "היא גם מציגה את עגלתם של תלמידי הישיבה במלוא ריקנותה". זה מעניין שבחרת להשתמש ברעיון העגלה הריקה, שלא קשור בכלל לציונות הדתית, אלא מקורו בחזון איש שהיה מנהיג של הציבור החרדי הלא-ציוני.
    ואם כבר מצטטים, אז אולי כדאי גם לדייק.
    זה הסיפור: החזון איש נתבקש על-ידי בן גוריון להורות על גיוס בנות דתיות לצה"ל. הוא השיב לו בציטוט של הסיפור התלמודי על עגלה מלאה ועגלה ריקה שנפגשות בדרך צרה. במצב כזה, נאמר בגמרא, הגיוני שהעגלה הריקה תפנה את הדרך ולא להפך.
    חילוני שמפרש את הדוגמא באופן שטחי עלול להיפגע, אבל רק מפני שלא יבין את הכוונה. האמת המרה היא שהציונות החילונית של שנות החמישים הייתה עגלה ריקה לעומת היהדות ההיסטורית. לא במובן של היעדר תרבות כלל, אלא במובן של מטען תרבותי והיסטורי קל יותר. חמישים שנה אחרי "היהודי החדש" כבר לא קיים, ותרבות לימוד התורה השתמרה.

    כמה מפתיע לגלות, שהשותף לטיעון של החזון איש בימינו הוא דווקא פרופ' משה צוקרמן, שרחוק מאד גם מהתרבות החרדית וגם מהציונות הדתית. כבר כתבתי על זה כאן
    http://www.notes.co.il/shooky/971.asp
    ולכן רק אומר את השורה התחתונה: העוינות כלפי הציבור הדתי בכלל, והחרדים בפרט, היא בגלל בעיות הזהות של הישראליות החילונית.

  • נחמן  On 10 בדצמבר 2004 at 6:42 pm

    אני חייב להודות שבהתחלה חשבתי ש"הרב שךמת" בא לחזק פה את הטיעון שלי במין פארודיה על טריגר – ואז הבנתי שהוא רציני – ואז הבנתי שבעצם הוא בכל זאת מחזק את הטיעונים שלי. ("הגיע הזמן שהם ישרתו בצבא ויצאו לעבוד" – אני מבין שגם לשינוי יש תנועת נוער עכשיו)

    אגב, ידידי, אני לא מייצג פה שום מחנה, כיון שאיני דתי, לאומי או אחר, ואפילו לא דתי לשעבר או לעתיד. אתה יודע מה, אפילו לא מסורתי. סביר גם שבדעותי הפוליטיות אני קרוב יותר אליך מאשר לאפי איתם. אבל אנשים ששונים ממני מעניינים אותי, ואני בז לשנאת האחר שמפגינים פה כותבים ומגיבים כלפי כל מי שמעז לסטות מילימטר מהפוזה המקובלת בביצה הקטנה והמסריחה של רשימות. (ראה רוני ברט\קובי סלע\מושיק קוברסקי.)

  • אירית  On 11 בדצמבר 2004 at 6:48 pm

    שתי התגובות האחרונות כאילו הוצאו מפי.
    בנוסף לסתירות המהותיות ביותר שציין שוקי, לא הבנתי ממאמרך האם מופיעות נשים בפרק הראשון או לא? אני גם לא מבינה מה זה נשים שהן גם "סקסיסטיות" וגם שמרניות.

    למזלי. ראיתי את הפרק הראשון. גם אם אינני מסכימה לחלק
    מהדעות שמובעות בו, למדתי כמה דברים חדשים על הציבור הדתי
    ומקווה ללמוד עוד.
    אני גם מאד מקווה שמישהו ירים את הכפפה ויעשה סדרת דוקו-דרמה על חיי ערביי-ישראל. ללא קשר לדעות פוליטיות , ובין אם הם ידיד או אויב מן הראוי שנכיר אותם קצת יותר. נדמה לי שהם מכירים אותנו הרבה יותר טוב.

  • חגי  On 2 בינואר 2005 at 5:53 pm

    זה בסך הכל סדרת טלוויזיה – כמו שהסידרה המפגרת ההיא על גאים שהיתה משודרת בכבלים במוצ"ש לא שיקפה כלום והמחישה אורך חיים הזוי של הקהילה וכן סדרות נוספות המנסות להמחיש אורך חיים – אך מפספסות את המטרה, כך גם הסדרה הנ"ל.
    ציפיתי מאדם בעל יכולות גבוהות כשלך להתעלם מהמסרים שסדרות כאלו מנסות "למכור"(כדי שפרסומות דוחות כפי שתארתה יסכימו לפרסם) – ואולי , במידה וקים, להנות מהעלילה או מהמשחק ותו לא.

    אם ברצונך לראות ולהתרשפ מאורך חיים (אומנם שונה – אך לא שונה כפי שתועד, וגם לעניין שונה עוד אפשר להתפלפל)-לא שעות הפריים טיים בטלוויזיה יספקו לך את הסחורה

    אולי יום אחד נשב…
    המון הצלחה – אני נהנה לקרוא את החומר שלך

    חגי

  • תמר  On 11 בינואר 2005 at 8:34 pm

    יעחך

%d בלוגרים אהבו את זה: