הומוסקסואל מוצהר 2

לפני כארבעה חודשים פירסמתי כאן רשימה על המונח "הומוסקסואל מוצהר". נזכרתי בה בשבוע שעבר, כאשר ביקר אצלי טכנאי של ספקית הגז שלי.

הכל התחיל כאשר ריח חריף של גז מילא את המטבח שלי. פתחתי את החלון, וידאתי שברז הביטחון סגור, וכיאה לבחור אחראי ובוגר התעלמתי מזה במשך יומיים. אחרי ימים של ריבים טלפוניים עם קופת החולים, הבנק, ביטוח הבריאות המשלים ועוד כל מיני "סידורים" (הכל נסב סביב חזרתי לארץ אחרי מגורים ארוכים בחו"ל, כשחלק מהמוסדות, למרות שהם אלה שהתקשרו אלי, לאזור חיוג 03, טענו בתוקף שאיני בארץ בכלל!), לא יכולתי לשאת את המחשבה על עוד "סידור", אז ניסיתי להדחיק.

אבל גז, כידוע, זה לא ביטוח משלים ואפילו לא מסגרת אשראי בחשבון בנק. ובמיוחד לאור העובדה שאיני הדייר היחידי בדירתי. אני חולק אותה עם שני חתולים מתוקים, נורה האמריקאית, שנולדה וננטשה ברחובות ג'רזי סיטי (ועשתה עלייה לפני כתשעה חודשים, בעקבות אבא), וקיקוֹ שתום-העין, צפוני מרמת אביב שאימץ אותי בימים הראשונים לאחר נחיתתי בישראל, כשעוד גרתי באופן זמני בדירתו של אחי. ובכן, יש לי אחריות. אני חייב להתקשר. אם לא בשביל עצמי, אז לפחות בשביל התלויים בי. אז לקחתי נשימה עמוקה, אמרתי לעצמי, "למרות מה שינסו למכור לך, אתה בארץ, אתה משלם את חשבונותיך בזמן, אתה זכאי לשירות, אל תיכנע", וחייגתי לפז-גז.

פחות משעה אחר-כך הטכנאי היה אצלי. מדהים. אבל גם הגיוני. בתוך דקות הוא החליף את צינור הגז שחיבר את התנור אל ברז הביטחון (הוא התפורר מרוב זיקנה). הוא אפילו לא דרש תשלום. אבל בדקות האלה שהיה בדירתי הוא הספיק להעביר אותי תחקיר בטחוני מלא. הוא שאל מאיפה אני (הוא טען שיש לי מבטא צרפתי), בן כמה אני, אמר שרואים עלי שאני לא מכאן (מחמאה או עלבון?), שאל בהתפעלות אם הבאתי איתי את כל הספרים שיש בדירתי כשחזרתי מחו"ל, האם אני רווק, וכשאמרתי שכן, הוא הציע להכיר לי מישהי.

ואני עניתי על כל שאלותיו. ממש כמו גיבור ספרו של איאן מקיואן, "אהבה עיקשת", גם אני עדיין לא הפנמתי את העובדה – למרות גילי וניסיון חיי – שלא חייבים לענות על כל שאלה רק משום שהיא מקובלת או נשאלה בצורה מקובלת. והרי בישראל, נושאת דגל ה"דוגרי", כל השאלות האלה אינן נחשבות ליוצאות דופן; באנגליה ובארצות הברית מפטפטים עם הטכנאי על מזג האוויר, על סוף השבוע החולף או על התוכניות לסוף השבוע הבא; בישראל אתה נגרר מייד לשיחת-נפש, ואוי לו לסרבן, הוא מתוייג מייד כמתנשא.

רבות כבר נאמר ונכתב על הפאמיליאריות הישראלית (שהיא מילה עדינה יותר לחטטנות). אבל, אם להישאר בתחום ה"הומוסקסואליות המוצהרת", מצאתי את עצמי שוב בפני דילמה שהיא זרה לחלוטין לכל ההטרוסקסואלים/יות (המוצהרים…): האם לומר לטכנאי הנדיב פשוט לא, אני לא מעוניין, או לומר לו, אם יש לך מישהו להכיר לי אני אשמח מאוד. הוא הרי הניח שאם אני רווק, סימן שאני: (א) מחפש, ומכיוון שאני גבר, אני (ב) מחפש כמובן אישה. בחרתי באופציה הראשונה. דחיתי בנימוס את ההצעה להכיר לי מישהי. אולי זה שהוא היה בחור חרדי היה שיקול נוסף שגרם לי לרצות לא ל"הצהיר", אולי זו הייתה הלאות של אחר-צהריים בוער של יולי שגרמה לי לרצות להימנע מעוד שיחה פוליטית. אבל אחר-כך הרגשתי קצת מוזר. למה אני עדיין מהסס ומתקפל כשהשאלה הזו עולה?

אבל כמעט שכחתי, מרוב תהיות קיומיות וזהותיות, את הדבר החשוב ביותר בכל הסיפור הזה, והוא החווייה המתקנת שעברתי עם פז-גז: בתוך שעה משיחת הטלפון הראשונה (והיחידה), בלי צעקות, בלי תחנונים, בלי איומים, וגם ללא כל התחנפות, הטכנאי הגיע, התיקון בוצע במהירות וביעילות, וחזרתי לבשל בכפייתיות האופיינית לי.

והם אפילו לא ביקשו ממני להוכיח שאני בארץ!

Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • באנדר  On 11 ביולי 2005 at 1:18 pm

    חצופות?
    אני כבר מזמן מעדיף להחשב כסנוב מאשר להכנס לשיחות נפש עם כל דכפין.

  • sbv  On 11 ביולי 2005 at 3:47 pm

    מה אתה רוצה מהטכנאי? הוא בסך הכל הניח שסביר סטטיסטית שאתה סטרייט.
    אגב, גם בין הגברים המבשלים – אפילו מבשלים טוב – יש רוב לסטרייטים.
    אז רגע, על מה הסיפור?

  • רורי  On 11 ביולי 2005 at 9:17 pm

    והברמן(ית) חשב שאני לסבית. מוזר, הא?

  • גיא  On 12 ביולי 2005 at 3:52 pm

    לשאול "על מה הסיפור" פירושו להיתמם. אסור לאף אחד מאתנו להניח שהחברה הסובבת הגמונית, פשוט כי היא אינה כזאת. הסטטיסטיקה שלך היא לא סובלנית באופן בסיסי.

    אין ספק שצריך להעמיד אנשים כאלה במקומם ולומר את האמת. רק כך יווצר השינוי ותתאפשר הפתיחות והקבלה – גם אם זה יתחיל בזעזוע מסוים לאנשים מסוימים.

  • אנונימי  On 13 בנובמבר 2005 at 7:09 pm

    בפעם הראשונה שנכנסת לכיתה , מי היה מאמין המרצה שהכי רבה הערצתי הוא איש אשכולות מדהים. בכל מקרה פעלת בצורה מעולה לדעתי , יש גבול אתה לא חייב להשתפף בפני כולם ולהצהיר מתי שנוח לך עשה כן ומתי שלא לא!

  • איציק  On 6 בדצמבר 2005 at 5:39 pm

    פוקו נדרש לנושא הזה, גם בהקשר המיני אבל גם בדבריו על הפסיכואנליזה.
    הדרישה לחשיפה היא בעצם עוד שיטה של החברה להשיג שליטה בפרט. זה לא ממש משנה מה התיוג שלך, העיקר שיהיה לך תיוג וכולם יוכלו להיות רגועים.
    הייתי בהחלט מציע לסטרייט רווק לענות בפרובוקטיביות לכל החטטנים שהוא הומו, בהשראת הסרט "לצאת מהארון".
    בקיצור, כל תשובה לחצוף כזה לגיטימית בעיני, החל מהתחמקות וכלה בכל תשובה בוטה שתעלה בדעתך.

%d בלוגרים אהבו את זה: