"מדוע כל פעולה אנושית מכילה את תבוסתה?" על הנובלה "גלו את פניה" מאת רונית מטלון

ראיון שערכה עמליה רוזנבלום עם רונית מטלון הופיע השבוע במוסף ספרים של "הארץ". לקריאתו, הקליקו כאן.

לפני כשבוע הופיעה הנובלה המסעירה "גלו את פניה" מאת רונית מטלון (עם עובד, ספריה לעם). הנובלה מספרת על "מותה האלים של האהבה בהתנגשות עם המוסכמות", כפי שכתוב על גב העטיפה היפה, והקריאה בה היא כמו רכיבה ברכבת שדים מפחידה ומצחיקה במיוחד. מפחידה, משום שהנפילה הארוכה – צניחה של ממש – אל תהומות האימה שכל אחד ואחת שחוו מוות כזה של אהבה גדולה, מתועדים כאן בדיוק מכאיב כמעט. מי שמכיר את החוויה יחווה אותה מחדש, לא סתם יקרא עליה. ומצחיקה, כי אצל מטלון קיימת תמיד ובכל מצב היכולת, כמעט ההכרח, להסתכל גם על הצדדים המצחיקים של החוויה הקשה. זהו הצורך "להביט מבחוץ על מהלך המחלה," כפי שאמרה לי פעם מטלון בהקשר אחר. הכאב העצום והרב לא סותר את ההומור, אלא דווקא מחייב אותו.

קשה לכתוב על "גלו את פניה"; צריך לקרוא אותה, לחוות את הנסיעה הפרועה במונית של פאוזיה, נהגת-המונית שלוקחת את גיבורת הנובלה, אל יעדהּ, ביתו של האהוב הנשוי של הגיבורה שמעוניין ליהנות מכל העולמות: גם אישה נשואה וכנועה וסטטוס חברתי שנובע מכך, וגם מאהבת. פאוזיה, דוגמנית מחוכי-נפץ פלשתינאית בשעות הפנאי, נוטשת את הגיבורה ומסתלקת לפני שהיא מצליחה להגיע אל ביתו עם ג'ריקן הבנזין שבידה; "לא מתערבת בעניינים פנים-מדיניים של גבולות החלוקה," היא אומרת לגיבורה כשהיא מתניעה את מוניתה, והגיבורה צועקת אחריה, "חכי… אל תלכי. הכול שפיט! הכול בגי"ץ! הכול פתיר! הכול עולה על הדעת!" אבל פאוזיה לא משתכנעת, ונעלמת. מכאן המסע של הגיבורה אל ביתו של אהובהּ (היא לא רק רוצה לשרוף את ביתו, היא גם רוצה לפטר אותו ממשרתו כאהובהּ וזה הרבה יותך מסובך ממעשה ההצתה המתוכנן) הופך לטראומה של ממש – הרגליים הפצועות (כמו רגליו הנפוחות של אדיפוס) שחבושות ומדממות, אונס אכזרי, ולבסוף – איש זקן וחכם שהוא גם פרודיה על דמות האיש הזקן והחכם (או הזקנה החכמה) שמופיעה באגדות עתיקות ומספרת לגיבור (ולקוראים) משל או מיתוס שאמור ללמד אותו משהו על מצבו (כמו למשל הזקנה ב"חמור הזהב" של אפוליאוס, שמספרת לגיבור על קופידון ופסיכֶה, ובתם עונג שנולדת מיחסיהם האסורים).

אבל שלא כמו באגדות המוכרות, הזקן של מטלון, שכמעט מסגיר את הגיבורה לפני שהיא מספיקה לבצע את זממה, לא מנדב כל-כך בקלות פניני-חוכמה, ובמקום זאת הוא מציע לה לשאול אותו שאלות. צריך לחלוב ממנו את התובנות. "האם רגש האהבה חזק יותר מהפחד?" שואלת הגיבורה-הפירומנית את הזקן. היא מפתיעה אותו עם שאלתה, אבל יש לו תשובה ארוכה ומנומקת:

"לא," אמר; "הפחד חזק יותר מהאהבה. זה בדיוק המקום שבו המבנים החברתיים שלנו, כליאי-הברק של הפחד, לא יכולים לעכל לתוכם את האהבה. יש כאן כמובן פרדוקס, דומה לזה שהצבעת עליו כששאלת על התבוסה המקופלת בכל פעולה; האהבה חקוקה בתוך המבנים החברתיים ויחד עם זה מוקאת מתוכם החוצה. זה בעצם מה שאומר לנו צ'כוב, אחד הפסימיסטים הכי עמוקים בכל הנוגע לטבע האנושי."
 
"ד"ר צ'כוב?" התפלאתי.
 
"בהחלט, יקירתי. בסיפורו 'הגברת עם הכלבלב', או כמו שהוא נקרא בתרגום אחר, 'גברת עם כלב', אחת היצירות הבודדות שלו שמניחות ברצינות אפשרות של אהבה, הוא מראה שהזיקה הזו בין שני אנשים יכולה להתקיים, וגם זה בקושי, רק מחוץ לסדר החברתי, בחשאיות מוחלטת, בתור ממד כמעט אנרכיסטי, הרחק מהעין הציבורית שמאכלת את האהבה. אבל צ'כוב נשאר נאמן לעצמו ולספקנות שלו ובסוף ממחיש איך גם החשאיות והעין הפרטית לגמרי, כביכול, אינם אלא זנים נוספים של רעל. בכל מקרה, זהו אחד המקרים היחידים שבהם הוא מציב את המילה 'אולי' ליד האהבה במקום את ה'לא' השכיח והעקום שלו."

אכן, הנובלה הזו, שפוצעת את הקורא כבר מן הפתיחה עוצרת הנשימה שלה, המדיפה ניחוחות משכרים של בנזין, היא על "מותה האלים של האהבה בהתנגשות עם המוסכמות". אבל היא גם על המוות הרגשי והממשי של מי שמסרב לאהבה שמוגשת לו. וכך, באופן פרדוקסלי ומדהים ממש, בניגוד לצ'כוב, מטלון מציבה סימן קריאה גדול ליד האהבה. לא "אולי" ובטח שלא "לא".

לפני שהופיע הרומן שלי, בשנה שעברה, שאלו אותי חברים וחברות על מה הספר. איך עונים על שאלה כזו? "הספר הוא על אהבה ומוות," נהגתי לענות, וכולם צחקו. איזה ספר הוא לא על אהבה ומוות? אפילו וירג'יניה וולף כתבה, במסה המצחיקה-מרירה "להיות חולה" שפורסמה בשנות העשרים של המאה שעברה, שכל הספרים עוסקים באהבה ומוות, ושכמעט אין בנמצא ספר שגיבורתו הראשית היא מחלה. אז אם אתם רוצים לקרוא את אחד הספרים הנפלאים על אהבה ומוות, לכו וגלו את פניה.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • טלי  On 19 ביוני 2006 at 1:33 am

    גם אפוליאוס וגם צ'כוב?

    מה שנקרא – אהמ.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: