גלו את פניו (או: מה רוצה בני ציפר מרונית מטלון?)

בחודשים האחרונים מנהל בני ציפר מסע צלב נגד רונית מטלון. לא נגד הכתיבה שלה, אלא נגד האישה. אם זכרוני אינו מטעה אותי, זה התחיל הרבה קודם, אבל חיפוש מהיר בגוגל מניב שלושה מקרים מן העת האחרונה מאוד שבהם הוא נטפל למטלון: פרט לקובלנה על מחיר העמוד בנובלה החדשה שלה, "גלו את פניה" בטורו זולג הארס ביום שישי האחרון ב"תרבות וספרות", ציפר לא אוהב את זה שמטלון כתבה על ז'קלין כהנוב ושלא הוא זה ש"גילה" אותה (ברשימה מאוקטובר האחרון) או על גרייס פיילי (ברשימת תגובה על מסתה של מטלון על מות הסיפור הקצר).

ציפר אפילו לא מנסה להעמיד פנים שהוא קרא את "גלו את פניה", אלא כותב – במאמר שמקומו אולי היה במדור הצרכנות של The Marker – על כך שהספר דק מדי לדעתו, ושמחירו גבוה מדי לטעמו (הוא מחשב ומוצא שכל עמוד עולה שמונים אגורות). במאמר על קהיר הוא כותב: "קראתי את מאמריה [של כהנוב] בגיל שאי אפשר עדיין להבין דברים לאשורם, בכתב העת "קשת" בשנות השבעים. כותרת של אחד הכתבים, "אנו הלוונטינים" השפיעה עלי אבל שוב איני זוכר כלל על מה היה המאמר). חבל שז'קלין כהנוב נסחטה עד תום על ידי רונית מטלון ואחרים. כי מרגע שהבחנתי שהיא נהפכה ל"בון טון" משכתי ממנה את ידי לחלוטין. אמת, זאת תגובה טיפוסית של סנוב, שאינו מסוגל ליהנות מדבר שהרבים נהנים ממנו." כלומר, איכות כתיבתה של כהנוב אינה רלבנטית, כל עוד היא כבר אינה איזוטרית. גם ברשימתו "די עם גרייס פיילי", קובל ציפר על כך שכל השמות ברשימת הסופרים שמטלון מזכירה במסתה על מות הסיפור הקצר, הם שמות מוכרים, וממליץ על סופר שאינו ידוע בארץ וספריו אינם מתורגמים לעברית.

משהו ברונית מטלון מציק לציפר, ולא ממש ברור למה. יש לי תחושה שגם כשמטלון תפרסם רומן באורך "מקובל", כלומר מעל מאתיים עמודים, יהיה לציפר משהו ארסי לומר. האמת היא שזה גם לא מאוד חשוב, משום שמה שזה לא יהיה, זה כנראה לא קשור לא לתרבות ולא לספרות, ובטח לא למשהו שמטלון עושה, כותבת או אומרת.

המהלך ההשלכתי של ציפר הוא עוצר נשימה כמעט בשקיפותו ובפרימיטיביות הלא-מודעת לעצמה שלו: אולי זה משהו בסגנון של "גם אני רוצה!" – גם אני רוצה שהוצאת ספרים כ"עם עובד" תעריך אותי עד כדי כך שתהיה מוכנה להוציא נובלה שלי בכרך נפרד, בכריכה קשה ומהודרת (מי שקצת מצוי בתחום, יודע שבמצב המול"ות האומלל בארץ, מדובר בהפקה שהיא הבעת-אמון ענקית בסופר); גם אני רוצה להראות שקראתי את ז'קלין כהנוב לפני שרבים שמעו עליה, מטלון לא הייתה היחידה (אם כי מטלון, בניגוד לציפר, הבינה את כהנוב וגם זכרה את תוכן כתביה)! גם לי יש דוגמאות לסופרים שכותבים סיפורים קצרים נפלאים, ואיש לא שמע עליהם!

אבל אף הוצאה מכובדת ומבוססת לא הוציאה סיפור קצר או נובלה של ציפר בספר מהודר; ומה לעשות, מטלון היא זו שלא מעט בזכות כתיבתה נגאלה כהנוב מתהום הנשייה (צריך מישהו שיבין מה שהוא קורא כדי שזה יקרה); ולרונית מטלון פנו ממוסף "ספרים" בבקשה שתכתוב מסה על דעיכתו של הסיפור הקצר. כמה ילדותי, קטנוני, ובעיקר מביך. בעיקר משום שהכוונה של ציפר לרומם את עצמו באמצעות ההיטפלות האישית למטלון, תוצאתה היא שציפר מבזה אך ורק את עצמו; איכשהו, ההתכוונות הארסית שלו, מסתיימת בכל פעם דווקא בהכשה עצמית. "כל פעולה אנושית מכילה את תבוסתה," אומרת גיבורת הנובלה "גלו את פניה", אותה נובלה שעל עצם פירסומה כספר עצמאי יצא קצפו של ציפר ביום שישי האחרון. ציפר עצמו הוא דוגמא מובהקת לכך.

Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • להווי ידוע ש..  On 21 ביוני 2006 at 3:24 pm

    שהעיסוק בו ובגיבובי הבליו הוא ביטול זמן.

  • מני  On 21 ביוני 2006 at 3:30 pm

    הם לפעמים מדויקים להפליא. כמו הביטוי על מאן-דהוא שצריך אות מסוימת.

  • לא מאהבת ציפר  On 21 ביוני 2006 at 3:40 pm

    ואתה צודק בכל מה שכתבת. הוא אכן ארסי תמיד בהתייחסויותיו למטלון, ואכן מאד (מאד מאד) לא בצדק. רשימתו האחרונה היתה גועלית מהרגיל- החל מהאזכור על כותבים שהיו "חשובים לרגע" ונשכחו, וכלה בשקלול עלות דף בודד לצרכן.

    כשחושבים על ספריו הפתטיים של ציפר עצמו, שאפילו להבלחה לרגע לא זכו, וגם בצדק גמור, וכשקוראים את רשימותיו המשמימות והקולוניאליסטיות על ריחות הלבאנט, אפשר להבין מדוע יצא קצפו על ספריה של מטלון ועל מסותיה. כל מילה שלה מנציחה את עלגותו ואת טפשותו של ציפר, ומדגישה את ההבדל התהומי בין הכתיבה המדוייקת שלה לתבשילים המימיים והשלוחים שמטבחו הספרותי מצליח לרקוח.

    אלא שבמקרה המסויים הזה, אם מנקים את הארס, בהחלט אפשר להודות שמטלון טעתה כאן טעות חמורה. שלא כמו כל כתיבתה עד כה, אכן פרסמה ספר שכתיבתו לא הושלמה עדיין, ספר אפוי למחצה שלא היה אמור לצאת ומוזר שפרסמה אותו כעת. ממש טיוטה לא ברורה וקשקשנית- וחתומה עליה האישה שלא מפרסמת טיוטות, שנרתעת מפרסום כתיבה לא ברורה ושמתרחקת מקשקשנות כמו מאש.

    וכמו כן ניתן גם לציין, שמי שיוצא כנגד ביקורת אישית על הקרובים לו, יציין את קרבתו אליהם, לפחות במשפט.

  • ירון בר-נור  On 21 ביוני 2006 at 4:03 pm

    בחיי היום יום בני ציפר הוא איש נחמד מאוד.

    הבעיה היא שהוא אינו מוכן להודות בפה מלא וביושר שהוא חובב זכרים ותמיד עוטף במסיכות ובתחפושות את תשובותיו בסוגיה המינית (בראיונות שונים בעיתונות. הוא אוהב להשאיר את העדפתו לגברים כמעין קייס עמום, למרות שבכתביו שלו הוא כותב ללא כחל וסרק על בעילת זכרים ויניקת איברי הזכרות שלהם).

    ציפר מחפש תשומת לב ולכן הוא יטפס על העץ המרהיב ביותר הפורח באותה שנה. הוא ייכנס באנשים חובבי המזגן (בהאשמה מגוחכת שהם שוכחים שהם במזרח התיכון, ובמזרח התיכון חם, כאילו שבאטלנטה ג'ורג'יה אין מזגנים בכל פינה)

    הוא מטפס עכשיו על רונית מטלון, כי היא הנסיכה הנוכחית, המזרחית, של "עם עובד".

    ספרה המרהיב "זה עם הפנים אלינו" הוא בדיוק הרומן שבני ציפר עוד לא הצליח לכתוב. אולי הוא יצליח בעתיד. בינתיים הוא מתרכז בחיבתם של בני טורקיה לחור המנעול האחורי ובאהבתם של משוררים המתגוררים בצרפת לאותה עין חומה המצויה בעמקי הישבן של גברים, דווקא.

    למען האמת, בני ציפר איש חביב בחיי היומיום ואף עזר לי מספר פעמים כשנקלעתי לבנין "הארץ".

    אבל כתיבתו אינה נקיה מפרובוקציות ומחשבונות אישים. הוא יתבגר. זה בסדר. את הכשרון הגדול יש לו (אני לא מוותר על מדור הטלויזיה שהוא מפרסם בימי שישי).

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 21 ביוני 2006 at 4:16 pm

    לא מכיר את ציפר, אבל ככל שקראתי את כתביו (בעיקר ב"הארץ") הוא מזכיר לי את דמות היועץ ההומוסקסואל המוקצן והנוירוטי של ראש הממשלה הבריטי בסדרה "הממלכה הקטנה".

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 21 ביוני 2006 at 8:19 pm

    סליחה, למה הנטייה המינית של ציפר קשורה לנושא??

  • אורי  On 21 ביוני 2006 at 11:18 pm

    יכול להיות שציפר פשוט חשב שזה לא טוב?
    כי הנה עוד ביקורת לא במיוחד אוהדת
    http://www.tam.co.il/16_6_2006/tarbut-sifrut.htm
    ומה היחסים האישיים של כבודו עם מטלון ?

  • ציף ציף מעל הרציף  On 22 ביוני 2006 at 2:34 pm

    חדלתי לקרוא את כתביו של ציפר, לאחר שיותר מדי פעמים נתקפתי אגב קריאתו שילוב של קבס וזעם על כך שלא מצאתי דרך טובה יותר להשחית את זמני הפנוי. אי לכך לא קראתי את הרשימות האמורות, אבל אם מה שאתה מתאר הוא נכון, הרי שהפעם הצליח ציפר להתעלות מעל עצמו, ולהגיע לשיאים חדשים של שפלות.
    בעעעה. לא ברור לי איך אדם כמותו ירש את כסאו של ברונובסקי הגאון זצקול"ל. אבל מה פה מפתיע? תראו איך הארץ נראה בימים אלה. ציפר משתלב בסמרטוטון הזה יופי (ועם זאת, מרתיח אותי לדעת שאדם קטן כמוהו מחזיק בג'וב שלו).

%d בלוגרים אהבו את זה: