גלו את פניי (מחשבות על "גילוי נאות" ואובייקטיביות)

בשתיים מהתגובות לרשימה שפירסמתי כאן אתמול נכתב, בין היתר, שהיה עלי לחשוף את קשריי האישיים עם רונית מטלון. אז קודם כל, אין לי מה לחשוף, משום שמעולם לא הסתרתי אותם, בטח שלא בבלוג הזה (מעניין, אגב, שמי שכותב תגובה אנונימית מרשה לעצמו להטיף לאחרים על ענייני אתיקה); ושנית, דווקא בגלל היכרותי עם רונית מטלון, פירסמתי את הרשימה בבלוג שלי ולא ניסיתי לפרסם מכתב או מאמר תגובה בעיתון (איכשהו נראה לי שלמכתב או למאמר כזה לא ממש היה סיכוי להתפרסם במדור "תרבות וספרות"). כיוון שהכתיבה בבלוג היא אישית ולא מדובר בתוכנית תחקירים, אני מרשה לעצמי להמליץ על עבודות של חברות וחברים, כמו גם, אגב, על עבודות של עצמי (!). כך, פירסמתי בעבר הזמנה לערב ההשקה של הרומן שלי (שמטלון, כפי שכתבתי כאן, הייתה אחת הדוברות בו; ושימו לב גם לאיזכור של "שרה, שרה" בפרק הפתיחה), הזמנות לאירועים שבהם הרציתי וכן הלאה.

אבל מה שמשתמע מן התגובות הללו הוא משהו נוסף, עקרוני יותר. משום מה, אם כותב יוצא להגנת ידיד או ממליץ על ספר של אותו ידיד, המלצתו נחשבת לפחות "אובייקטיבית", אולי אפילו חסרת כל ערך. זו הרי המשמעות של הדרישה לגילוי נאות: הרשה לנו, הקוראים, לשקול את תקפות דבריך, ולשקלל את האהדה האישית שאתה רוכש למושא הכתיבה, ולהפחיתה מן הציון שאתה מעניק ליצירה. משום מה, איש לא טורח לדרוש את זה מהמשמיצים למיניהם, שהרבה פעמים מנצלים את הבמה שהופקדה בידיהם, ואשר כן כפופה לכללים של אתיקה עיתונאית, לחשוף את האינטרסים האישיים שלהם ואת העובדה שהם מנצלים את הבמה הזו לסגירת חשבונות אישיים. השמצות הן אובייקטיביות, המלצות לא. על זה בדיוק הייתה הרשימה מאתמול.

עד כאן בעניינים של גילוי נאות. עם כתיבת שורות אלה, אני גם מוותר מראש על הצפייה הגבוהה באופן משמעותי במאמרים שבהם פתחתי את האפשרות לתגובות. מאז שפתחתי את הבלוג כאן, לפני כמעט שנתיים, נוכחתי ששיעור הכניסה למאמרים שאינם פתוחים לתגובות נמוך באופן משמעותי מאלה שכן פתוחים. זה כמובן לא ממש מפתיע. אבל ההומופוביה של חלק מהתגובות, וזה לא משנה מה אני חושב על מניעיו של מי שביקרתי, היא מסלידה, ואיני מוכן שהבלוג שלי ישמש במה להומופובים, סקסיסטים וגזענים עלומי-שם. גבורתם של הטוקבקיסטים האלמונים אולי תשמש פעם נושא למחקר סוציולוגי או פסיכולוגי, ואני בטוח שהוא יהיה מרתק ומאיר עיניים. בינתיים אני מוותר עליה בשימחה.

Both comments and trackbacks are currently closed.
%d בלוגרים אהבו את זה: