כשרגעי הצלילות הולכים ופוחתים

[jacket image]1

"מלאך האבן" היא הגר שיפְּלי, אשה כבת תשעים המספרת את סיפור חייה במערבולת מודעת-לא-מודעת של פלאשבקים, חלומות בהקיץ ותיאורי הווה מדוקדקים ואובססיביים. הסופרת הקנדית מרגרט לורנס (1926-1987) שוזרת ברומן (משנת 1964) את הזמנים יחד למקלעת יפהפייה וכואבת של תודעה אנושית הדועכת לאיטה עד למוות הבלתי נמנע.

לאורך הספר, שהוא בעצם אחרית הדבר של חייה, הגר שיפלי נזכרת בילדותה, בנעוריה, במותם של אחיה ושל אביה, בבעלה, בילדיה, בעזיבת הבית, בחזרה המהוססת אליו, במותו של אחד מבניה – וכל זאת מתוך ההווה המשתק: גופה שבוגד בה, וזכרונה המטשטש את ההבדלים בין עבר להווה ובין זיכרון לחלום או לסיוט. בהווה של הספר היא מתגוררת אצל בנה וכלתה, והם מנסים לשכנעה לשווא לעבור לבית האבות "חוטי כסף". לאט לאט, ובעל כורחה, היא מבינה שהם צודקים והיא טועה; שבגלל מצבה המתדרדר היא זקוקה להשגחה מקצועית צמודה.

הגר היא אשה קשה. אביה לימד אותה שעליה לסמוך רק על עצמה ולא להפגין את רגשותיה. אבל לעת זקנה, מנגנוני ההגנה שלה, שהיו כל כך שימושיים בצעירותה, קורסים בזה אחר זה, ולתוך הסדקים שניבעים בהם פורצים הרגשות שהודחקו. יחד עמם מגיעה החרטה על שבחרה בהדחקה כדרך חיים. האופן שבו חווים הקוראים את הסניליות של הגר ואת התסכול בשל אובדן השליטה על הגוף ועל הרגש, הוא רב עוצמה. לורנס היא אמנית של סוגסטיה ופיתוי הקוראים אל תוך מצב תודעתה של המספרת, וחוויית ההתמסרות לה היא מלהיבה ומצמיתה כאחד. יחד עם הגר, הקוראים שוקעים בהדרגה עמוק אל תוך הסניליות ומוצאים את עצמם חווים את ההפתעה (ולעיתים את ההשפלה) שמביאים עמם רגעי הצלילות ההולכים ופוחתים.

חבל שהתרגום העברי עומד בדרכם של הקוראים. בנוסח העברי של "מלאך האבן", popcorn הופך ל"תפיחי תירס"; Ginger ale ל"משקה זנגוויל"; Coleslaw ל"סלט כרוב וגזר"; Milk shake ל"מטרף גלידה בחלב"; Sweater ל"סורגה" ו-Cardigan למקטורה. Crocheted doilies (מפיות קרוֹשֶה) הן "מפיות מעשה סריגת קרס", ויש עוד דוגמאות נוספות למכביר. הטקסט של לורנס פיוטי בלי להיזקק למילון, ואין לבחירות התרגום הללו כל הצדקה בטקסט האנגלי שהוא עדין, מדויק ונקי. אין להן קשר עם עברית חיה שמדברים בה או עברית שהגר שיפלי, לו נולדה בנהלל, במקום בעיירת סְפר בערבות קנדה, הייתה מדברת בה. הניגון של הטקסט העברי מלא בחריקות, ורק לעיתים רחוקות הוא מצליח לשחזר את יופיה של הפרוזה של לורנס. רגע נדיר כזה מופיע ממש מתחת ל"מטרף גלידה בחלב": "בדרך הביתה האוטובוס מלא. נערה מתבגרת בשמלת פסים לבנים וירוקים, נערה ירוקה וענוגה כמו עלים טריים של סלק סלט, קמה ונותנת לי את המושב שלה. כמה יפה מצדה. בקושי אני מנענעת תודה בראשי, מחשש שמא תראה את דמעותיי הלא יאות. ושוב נראֶה לי מוזר שלא בכיתי עד כה על הגברים המתים שלי, אבל עכשיו יש בפניי שני מעיינות מלוחים עמוקים בגלל זוּטה שכזאת. אין לזה הסבר".

עד ש"מלאך האבן" יזכה ללבוש עברי הולם, לא נותר אלא להמליץ בחום, אם הדבר אפשרי, לקרוא אותו בשפת המקור.

 

* הרשימה מתפרסמת היום ב"טיים אאוט תל אביב".

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: