שופט תחת השפעה

דניאל פאול שרבר (1842-1991) הוא ככל הנראה אחד מחולי הפרנויה המפורסמים ביותר בעולם. את פרסומו הוא רכש לא מעט בזכות תשומת הלב המיוחדת שקיבל מזיגמונד פרויד במאמר שהקדיש לו, ואשר מתפרסם כעת בתרגום לעברית. הסיבה השנייה לפירסומו היא הסנסציוניות של סיפורו, שנבעה ממעמדו המרכזי בחיים הפוליטיים והמשפטיים בגרמניה של סוף המאה ה-19: שרבר היה דוקטור למשפטים ונשיא בית המשפט לערעורים בסכסוניה בדרזדן, וגם פוליטיקאי כושל.

דניאל פאול שרבר

שרבר ראה את עצמו בהזיותיו כאחראי על גאולת העולם. בחזיונותיו אלוהים גילה לו, כי המין האנושי יוכחד בתוך 212 שנים, וכי ניתן יהיה לגאול את העולם אך ורק אם שרבר יהפוך לאשה. שרבר "חש כאילו מאסות של 'עצבים נשיים' חדרו לגופו, ומתוכם יצמחו בני-אדם חדשים מתוך ההפריה הבלתי אמצעית של אלוהים." כמו וירג'יניה וולף, שבהתקפי הדיכאון שלה שמעה את הציפורים מדברות ביוונית, גם שרבר שמע את הציפורים ואת העצים מדברים אליו. הייתה לו תיאוריית בריאה מפותחת שמזכירה במקצת בתמהוניותה את תיאוריית הבריאה של דומניקו סקנדלה, האיכר בן המאה ה-16 שעליו סיפר קרלו גינצבורג בספרו "הגבינה והתולעים". סקנדלה, שכונה מֶנוקיו, נשפט על-ידי האינקוויזיציה והועלה על המוקד; שרבר, שנולד בעידן האמונה במדע הרפואה, אושפז בבית-חולים לחולי נפש.

פרויד פירסם את מאמרו זמן קצר לאחר מותו של שרבר, בשנת 1911, והוא הפך לאחד מתיאורי המקרים המפורסמים ביותר שלו. מה שמיוחד בתיאור המקרה של פרויד, הוא שפרויד מעולם לא פגש את שרבר ומעולם לא טיפל בו. הוא הסתמך באופן בלעדי על ספר שפירסם שרבר, "זיכרונות של חולה עצבים", שבו הוא תיאר בגילוי לב את מהלך מחלת הנפש שלו, ואת קורות אשפוזו.

שרבר חלה פעמיים. בסתיו 1884 הוא לקה בדיכאון וניסה להתאבד בעקבות תבוסתו בבחירות לרייכסטאג. כעבור כשנה, שבמהלכה אושפז בבית חולים פסיכיאטרי למשך כששה חודשים, הוא החלים, ולאחר שיחרורו הוא אף קודם והתמנה לבית-המשפט המחוזי בלייפציג. קידום נוסף למשרת נשיא בית הדין לערעורים ועומס העבודה הביאו להתמוטטות השניה, בשנת 1893, ואז הוא אובחן כלוקה בפרנויה.

את זכרונותיו הוא כתב בין 1901-1902, והגיש אותם לבית משפט כדי לתמוך בבקשתו להשתחרר מן האישפוז הכפוי שבו היה נתון. בית המשפט קיבל את בקשתו, ושרבר שוחרר לביתו. הוא עסק באופן מצומצם בעריכת-דין, אולם הזיותיו הפרנואידיות לא פסקו וב-1907 הוא אושפז שוב ונותר באשפוז עד ליום מותו. זיכרונותיו, אשר פורסמו בספר, הגיעו לידיו של פרויד, ואת הפרטים שפרויד בחר להתבסס עליהם במאמרו ניתן לקרוא בפרק הראשון של "שרבר."

פרויד מתמקד בפנטזיות ההומוסקסואליות של שרבר וטוען, שמקורה של הפרנויה הוא הומוסקסואליות מודחקת. חוסר היכולת להודות בכך ש"אני אוהב אותו" מומר ל"אני שונא אותו". רגש השינאה מושלך על אובייקט האהבה, ואז מתקבל "הוא שונא אותי", ולכן, "הוא רודף אותי", ומכאן הפרנויה. פרויד סבור שיחסיו המורכבים של שרבר עם רופאו, ד"ר פלכסיג, והמשיכה המודחקת של שרבר לרופאו, הם שגרמו להזיות הרדיפה ולתחושה שרופאו מנצל אותו מינית.

התנועה בטקסט של פרויד מעוררת השתאות ופליאה גם יחד. השתאות על הספרותיות המובהקת של הכתיבה הפרוידיאנית (שעוברת היטב בתרגומה המצויין של מרים קראוס), ופליאה על האופן שבו פרויד לא הניח לעובדות לעמוד בדרכה של התיאוריה שפיתח. דרור גרין, במבוא ובמסת הסיום המרתקים שלו, מספר כי שרבר היה קורבן להתעללות קשה של אביו בו ובאחיו. רוב ההזיות של שרבר תואמות את שיטות העינויים ה"חינוכיות" שהשתמש בהן שרבר האב (שפירסם ספרי הדרכה מאויירים להורים כיצד לענות את ילדיהם לצורכי חינוך), אולם פרויד כלל לא התייחס לכך.

בין אם מתייחסים אל הספר הזה כאל יצירה ספרותית ובין אם קוראים אותו כטקסט פסיכואנליטי, הוא מרתק, משום שהוא חושף לא רק את ההכחשות של מושא הכתיבה (שרבר) אלא גם את אלה של המחבר עצמו (פרויד). הסנסציוניות של האירועים המתוארים רק מוסיפה לעניין, וגם מעלה תהייה בלתי-נמנעת: לאור היחס לו זוכים כיום חולי נפש, האם שרבר היה מקודם לבית המשפט העליון לו חי בימינו?

 

* הרשימה מתפרסמת (בנוסח שונה) בגיליון השבוע של טיים אאוט תל אביב.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: