על בג"ץ רישום נישואי הומואים

מזה למעלה מארבעים שנה יהודים ישראלים רבים שמעוניינים להינשא שלא באמצעות הרבנות, או שאינם כשירים להינשא בישראל בשל מגבלות הלכתיות שונות, יכולים לנסוע לחו"ל, להינשא בנישואין אזרחיים, ולהירשם בארץ כנשואים. זאת בעקבות פסיקת בית המשפט העליון בפרשת פונק-שלזינגר מ-1964, אשר חייבה את משרד הפנים לרשום אותם כנשואים, למרות שלא נישאו בנישואין דתיים שנערכו על-ידי רב שהוסמך לכך על-ידי הרבנות הראשית לישראל. לכאורה, כל שעשה בית המשפט העליון בפסק-דינו מאתמול, היה להחיל את הלכת פונק-שלזינגר גם על נישואין אזרחיים בין בני זוג מאותו מין.

אבל פסק-הדין כולל מסר נוסף, שנמצא במה שנעדר ממנו: אין בו עיגון חוקתי של זכותם של הומואים ולסביות לחיי משפחה. כמו בפרשת ירוס-חקק מלפני כמעט שנתיים, שבה בית-המשפט חזר והדגיש כי הוא אינו מכיר בלגיטימיות של הזוגיות ההומולסבית כאשר הוא מאפשר לאשה לסבית לאמץ את ילדיה הביולוגיים של בת זוגה, גם כאן הדיון של בית המשפט בזוגיות ההומולסבית הוא דיון רזה, לכאורה נטול עמדה ערכית, המתמקד ביישום טכני של הלכה מושרשת במשפט הישראלי.

משום כך, התגובות האוטומטיות של פוליטיקאים דתיים ושמרנים הינן בבחינת התפרצות לדלת פתוחה; בית המשפט אינו דן כלל בטענות העותרים בדבר זכותם לחיי משפחה. באופן אירוני, דווקא בפסק דינו של השופט רובינשטיין, אשר התנגד ליישום הלכת פונק-שלזינגר על נישואין חד-מיניים, מופיעה רטוריקה מתקדמת שמכירה בזוגיות ההומולסבית כנובעת מכבוד האדם של בני הזוג.

חשוב לזכור, שגם הלכת פונק-שלזינגר וגם ההכרה של בית המשפט העליון במוסד הידועים בציבור עוררו בשנות ה-60 את זעמם של חברי כנסת דתיים. אמירות זהות בחריפותן בדבר "טומאה" ו"קריסת המשפחה והמדינה היהודית" נשמעו גם אז וממשלות כמעט נפלו, אולם כעבור ארבעה עשורים דומה שבחלקים נרחבים באוכלוסיה בני זוג סטרייטים שחיים יחד ללא נישואין או שנישאים בחו"ל בנישואין אזרחיים אינם עוד בגדר שערורייה. האם כך ייתפשו גם הזוגות החד מיניים בעוד כמה עשורים?

אם הדבר תלוי בתומכי הנישואין החד-מיניים, התשובה לכך היא בחיוב. המאבק של הקהילה ההומולסבית להכרה בזוגיות חד-מינית לבש, משום מה, צורה של מאבק על הזכות לנישואין. בעוד שמוסד הנישואין בישראל רווי בעיות קשות של אפליה (בין גברים ונשים, בין יהודים וערבים ובין הזכאים להינשא ופסולי החיתון), ושיעור הגירושין עולה בהתמדה, ההומואים נאבקים דווקא להצטרף למוסד זה. המאבק הזה, מעצם טבעו, הוא מאבק שמרני, ומקדמיו מקבלים על עצמם את ערכי החברה הסטרייטית, שלפיה הנישואין מהווים עוד טקס חניכה לבגרות ולמהוגנות (לא בכדי מכנים את הנישואין בלשון היומיום "התמסדות"), במקום לקרוא תיגר על מוסד כה בעייתי.

פסק דין חשוב נוסף שפורסם גם כן אתמול, קובע שבני זוג יהודים (שאינם פסולי חיתון) שנישאו בחו"ל בנישואין אזרחיים (מכוח אותה הלכת פונק-שלזינגר) חייבים להתיר את נישואיהם בבית הדין הרבני. במילים אחרות, בג"ץ קבע חד-משמעית כי בישראל אין גירושין אזרחיים עבור יהודים, וזאת ללא קשר לאופיים של הנישואין. לא נותר אלא לתהות מה יעלה בגורלם של זוגות הומואים שנישאו בקנדה ונרשמו בארץ כנשואים, ואשר ירצו יום אחד להתגרש. אז תעמוד המערכת המשפטית בפני אתגר של ממש.

 

*המאמר פורסם בנוסח שונה שלשום בגלובס.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: