למי שייך חלום הנישואין?

"עוד צעד חשוב בדרך לשוויון זכויות מלא לכל הישראלים. ומזל טוב לכל הזוגות שזכו להגשים את חלומם!" (טוקבק באתר "הארץ" עם פירסום פסק דינו של בג"ץ בעניין רישום נישואי טורונטו.)

הנישואין נתפשים בתרבות כהגשמת חלום. אבל הם גם מהווים דוגמה לכך שאנחנו מסוגלים לחלום חלומות שהם לא בהכרח שלנו, למרות שאנו מאמינים באמת ובתמים בכך שאנחנו בחרנו בהם. שני פסקי הדין שפורסמו בשבוע שעבר, האחד בנוגע לרישום נישואין חד-מיניים (נישואי טורונטו), והאחר בנוגע לפרוצדורת הגירושין במקרה של נישואי קפריסין, משנים באופן משמעותי את ההיקף של מוסד הנישואין בישראל, ומדגימים היטב כיצד ניתן לחלום חלומות של אחרים תחת אשליה של חופש בחירה.

שני סוגי הנישואין הללו, נישואין סטרייטים אזרחיים ונישואין בין בני זוג מאותו מין, נתפשים בעיני הנישאים כאלטרנטיבה למוסד הנישואין הישראלי שהוא מוסד דתי. פסק הדין האחד, אשר לא זכה כמעט לתשומת לב תקשורתית, קובע כי יהודים שנישאו בנישואין אזרחיים בחו"ל חייבים להתיר את נישואיהם ברבנות. אמנם זו הייתה הפרקטיקה עד היום, אבל כעת נסתם הגולל סופית על התקווה שמי שמעוניינים לבחור בנישואין לא דתיים יוכלו לחמוק מהישג ידה של הרבנות גם בגירושיהם. בפסק הדין השני נקבע, כי הומואים ולסביות שיינשאו במדינה המכירה בנישואין חד-מיניים, יירשמו בישראל כנשואים, כמו זוגות סטרייטים שנישאו בחו"ל.

גם הזוגות הסטרייטים וגם הזוגות החד-מיניים חלמו על חתונה. הראשונים רצו חתונה נטולת תכנים דתיים, והאחרונים רצו, בפשטות, חתונה. אבל גם אלה וגם אלה מצטרפים למוסד נישואין מאוד מסויים, שככל הנראה לא מתיישב עם עמדותיהם הערכיות. מוסד הנישואין בישראל הוא מוסד שבהיבטים רבים שלו מנוגד הן למשפט המדינה ולעקרונותיה החוקתיים, והן למשפט הבינלאומי: אין בישראל נישואין וגירושין אזרחיים, וכפועל יוצא, נישואין בין בני דתות שונות אינם אפשריים; יש מיגבלות חמורות ומשפילות על פלסטינים אזרחי המדינה המבקשים להינשא לפלסטינים תושבי השטחים; המדינה מקיימת "רשימות שחורות" של "פסולי חיתון"; ואולי האפליה הקשה ביותר היא האפליה בין גברים ונשים, הן בכניסה לקשר הנישואין, הן במערכת החובות המשפטיות החלות במהלך הקשר, והן בגירושין. הנישואין הם מוסד פטריארכלי מובהק, והשוביניזם הדתי והמיגדרי הוא חלק בלתי-נפרד ממנו.

לכן, כשזוגות סטרייטים ובני זוג מאותו מין שחושבים לתומם שהם מקימים אלטרנטיבה לנישואין הישראליים, הם משלים את עצמם. במקרה של הזוגות הסטרייטים, האשליה היא חריפה במיוחד: למרות שהם נמנעו בטקס הנישואין מן הרבנות, אם הם ירצו להתגרש הם יצטרכו גם יצטרכו להיפגש על מדרגות הרבנות. דווקא הגירושין ברבנות הם אלה שעשויים לעצב את מערכת היחסים בין בני זוג שנישאו בנישואי קפריסין באופן דומיננטי הרבה יותר מאשר אופיו של טקס הנישואין; בעוד שהמשמעות של טקס נישואין אזרחי היא בעיקר סימלית וריגשית, הרי שהמשמעות של אופי הגירושין היא בעלת השלכות מעשיות מרחיקות לכת, משום שדין הגירושין קובע את הזכויות והחובות ההדדיים של בני הזוג לאחר התרת הנישואין. כיוון שהדין העברי אינו מכיר בנישואין אזרחיים,  נובע מכך למשל שהאישה אינה זכאית למזונות, משום שהחיוב במזונות הוא אחד מעשרת החיובים הקמים עם יצירת קשר נישואין כדת משה וישראל. (האם נראה בעתיד לחץ של גברים על בנות זוגם להינשא בנישואי קפריסין כדי להיטיב את מצבם הכלכלי במקרה של גירושין עתידיים?)

יתרה מזאת, פסק הדין בעניין הגירושין אף מעגן צורת גירושין חדשה במשפט הישראלי: גירושין חד-צדדיים. לפי פסק הדין, במקרה של נישואי קפריסין, אין עוד צורך בהסכמת שני הצדדים לגירושין, ודי בבקשה של צד אחד ובהוכחה שהקשר אינו ניתן לשיקום. לפי המשפט העברי נחוצה הסכמת שני הצדדים לגירושין (אם כי הסכמת הגבר הכרחית בעוד שהסכמת האישה אינה); הסדרת הגט בדרך כלל כרוכה בהסדרת כל המחלוקות הכספיות בין בני הזוג וכן סוגיית המשמורת על הילדים. לכאורה, הגירושין החד-צדדיים עשויים לפתור את בעיית הסחטנות וסרבנות הגט, אשר בעיקר נשים סובלות ממנה. אולם הכנסתם של הגירושין החד-צדדיים ללא תלות בפתרון הסוגיות הממוניות מראה שבית המשפט העליון מפנים את תפיסת הממסד הרבני שנישואין אזרחיים הם נישואין נחותים, ולכן הצדדים אינם ראויים לעיגון יסודי ומפורש של זכויותיהם הממוניות.

דומה שנחותים מהם, בעיני המשפט הישראלי, הם הנישואין החד-מיניים. כאן בית המשפט אפילו לא נותן דעתו על שאלת התרתם. למי יפנו זוגות חד-מיניים אשר יחסיהם הגיעו לסוף דרכם? לכאורה, לפי פרשנותו של בית המשפט העליון בסוגיית נישואי קפריסין, ולפי חוק שיפוט בתי דין רבניים, עליהם לפנות לבית הדין הרבני (אם שני בני הזוג יהודים). אולם מה הסיכוי שבמזכירות בית הדין הרבני אפילו יפתח להם תיק?

הבעיות הקשות של מוסד הנישואין הישראלי והנהירה אחר חותמת הנישואין למרות שאי אפשר להימלט מלפיתתו של מוסד זה, מעלות אם כן את השאלה, של מי החלום שמגשימים הנישאים בנישואי קפריסין או טורונטו. האם הם פועלים מתוך בחירה לחתור תחת הפטריארכליות שלו ולעצב אלטרנטיבה ליברלית ושוויונית, או שמא בחתירתם להגשמת החלום הם בעצם מאששים ומחזקים את מוסד הנישואין בצורתו הקיימת?

*גירסה מקוצרת וערוכה של הרשימה מופיעה היום בהארץ.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • כרמית  On 29 בנובמבר 2006 at 9:53 am

    זה קצת עצוב שאי אפשר לדבר היום על נישואין מבלי לדבר על גירושין.

  • נאווה  On 29 בנובמבר 2006 at 11:24 am

    זו אכן הדילמה הכי גדולה, אבל גם חלומות של אחרים הם תבניות קיימות, ואני מבינה למה אנשים מתחברים אליהם. זה כוחה של הגמוניה תרבותית. if you can't win them — join them.
    אחלה טור.

  • עומרון  On 29 בנובמבר 2006 at 2:44 pm

    גירושים מסתיימים ברבנות, אך יכולים להתחיל ולהסגר מבחינה פורמלית בבית משפט. למעשה, אם גירושין התחילו בבית משפט הם גם יסתיימו שם וההליך הדתי הוא הליך פורמלי בלבד שלא חייב להיות בעל השלכות משפטיות של חלוקת חובות וזכויות.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: