שני מיל – על תרגומי "על החירות" של ג'ון סטיוארט מיל

העיסוק בביוגרפיה של הוגים חשובים נתפש כלא רציני וכחיטוט רכילותי שאין בינו ובין חשיבה פילוסופית ולא כלום. אולם כשקוראים את המבואות מאירי העיניים של יהודה מלצר (הוצאת ספרי עליית הגג) ושל ירון האזרחי (הוצאת שלם) לשני התרגומים החדשים של המסה "על החירות", קשה שלא לתהות על הקשר שבין העקרונות שמתווה בספר ג'ון סטיוארט מיל (1873-1806) ובין הביוגרפיה שלו. היכן היתה החשיבה הליברלית אלמלא סיפור חייו?

הספר, שיוצא כעת במלאת 200 שנה להולדתו של מיל (ויותר משישים שנה מאז התרגום העברי הראשון והיחיד עד כה), הופיע לראשונה באנגליה ב-1849, כשמיל היה בן 43. אביו, ג'יימס, פילוסוף חשוב בפני עצמו (ומאבות הגישה התועלתנית), נהג בו ביד קשה. מיל החל ללמוד יוונית ולטינית כבר בגיל שלוש, והיה נתון למשמעת חמורה שגבלה, כנראה, בהתעללות. בנעוריו הוא כבר שלט בטקסטים המכוננים של הפילוסופיה המערבית – את היווניים והרומיים הוא קרא בשפות המקור – ואולם בגיל עשרים הוא התמוטט נפשית. בעקבות "אחת מהתמוטטויות העצבים המדוברות ביותר בהיסטוריה האינטלקטואלית", כפי שכותב העורך והמתרגם מלצר, שינה מיל את גישתו לפילוסופיה והבין שאינטלקט בלא רגש מוליך למבוי סתום. מכאן ואילך הגותו לא התמקדה רק בלוגיקה ובשיטות הוכחה, אלא הכירה גם בחשיבותם של הרגש והדמיון.

לא רק המשבר הנפשי הקשה השפיע על הגותו של מיל, אלא גם המפגש עם אשתו, הארייט טיילור, לה מוקדש החיבור. "לזכרה של מי שהיתה מקור ההשראה, ובאופן חלקי המחברת של כל המיטב שבכתבי… אני מקדיש את הכרך הזה באהבה ובצער…", כך כותב מיל בפתיחה. הקדשה זו, אגב, הושמטה מהתרגום החלקי לספר, של אריה סימון (מאגנס 1946). יחד עם טיילור ובתה מנישואיה הקודמים, הלן, חיבר מיל מסות רבות על שוויון בין המינים. קטע מספרו "על שעבודן של נשים" תורגם והופיע לפני כשנה באנתולוגיה "ללמוד פמיניזם: מקראה" (סדרת מגדרים, הקיבוץ המאוחד). יש לקוות כי הספר המלא יתורגם בהקדם.

ואכן, כנראה לא מעט בזכות הדיון שניהל עם אשתו בשעת כתיבת "על החירות", הרוח הדיאלוגית מפעמת בטיעוניו של מיל. מיל סבור שהדיאלוג וההקשבה לדעותיו של האחר, גם כאשר הן מקוממות או שגויות באופן בוטה, עומדים בבסיסה של הדמוקרטיה ושל חיפוש האמת. "כל השתקה של דיון היא הנחת חסינות מפני טעות", הוא כותב בלשונו המכתמית. ואולם איש אינו חסין מפני טעות, והדרך היחידה לגלות טעויות ולתקנן היא באמצעות דיון פתוח וענייני. מכאן שחירות המחשבה והביטוי חיונית לא רק כערך העומד בפני עצמו, אלא בעיקר כדי להבטיח את קידום הטוב הכללי – קידום הידע האנושי.

ואולם, למרות העמדה הנחרצת של מיל בזכות חופש הביטוי והחירות בכלל, יש גם צד אפל בטיעוניו. בפרק הראשון הוא מציין יוצא מן הכלל לדוקטרינת החירות: כשם שהיא לא חלה על ילדים או פסולי דין, שחירותם נשללת מהם כדי להגן עליהם מפני עצמם, כך היא גם לא חלה על "גזעים שנמצאים בקטינותם". הוא כותב: "עריצות היא צורת שלטון לגיטימית כשמתעסקים עם ברברים, בתנאי שהמטרה היא השיפור שלהם, והאמצעים מוצדקים בכך שהם אכן מקדמים מטרה זו". ממש כך. השאלה המתבקשת כיום היא: כיצד ניתן לקבוע שהברברים הם אכן ברברים אם לא מקשיבים לעמדותיהם, אם לא משתפים אותם בדיון, ממש כפי שמיל עצמו טוען שיש לעשות? האם חופש הביטוי הוא פריבילגיה של עמים נבחרים?

שני התרגומים מצוינים ומדויקים, והבחירה ביניהם, בסופו של דבר, היא עניין של טעם ושל תפישת תרגום. בעוד שהתרגום של קובר מדויק וענייני, התרגום של אמיר מעט יותר קישוטי, אם כי, כאמור, שניהם מקפידים על ייצוג נאמן של המקור. הנה דוגמה קטנה ומייצגת, בדרך כלל, להבדלי התפישה: את המשפט "I affirm no such thing" מתרגם קובר ל"אינני טוען שום דבר מעין זה". ואילו אמיר מתרגם: "אין אני טוען כך כל עיקר". סימון, בתרגום מ-1946, בוחר ב"לא מיניה ולא מקצתיה". אך בשעה שהמהדורה של הוצאת שלם כוללת מבוא ומפתח עניינים המייעל את החיפוש בטקסט, זו של ספרי עליית הגג נדיבה בהרבה: המבוא והביביליוגרפיה המפורטת והמוערת (כולל הפניות מנומקות לביקורות ולפיתוחים מאוחרים יותר של הגותו של מיל) מהווים נקודת פתיחה מעולה להמשך לימוד כתביו של הפילוסוף.

*הרשימה מופיעה השבוע ב"טיים אאוט".

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אבי  On 16 בינואר 2007 at 9:35 pm

    מיל הוא ליברל קלאסי, מסוג האנשים שביבי והקפיטליזם החזירי שלו מסתמכים עליהם (ולא סתם מרכז שלם הימני תירגם אותו). כל הטענות הן לגיטימיות בעיני מיל כל עוד אלו לא טענות שנועדו לשנות את חלוקת ההכנסות ובטענות שנועדו לשנות את חלוקת הכנסות אני לא מתכוון רק לטענות מרקסיסטיות, אלא גם לטענות סוציאל דמוקרטיות. בישראל עם הפערים, העוני ומעמד הביניים המצטמק מיל לא רלוונטי. היה עדיף לתרגם הוגים סוציאל דמוקרטים כדוגמת אדוארד ברנשטיין, ארנסט ויגפורס, פר אלבין הנסון, אולוף פאלמה וכו' (ולא, רולס הוא לא סוציאל דמוקרט, אלא ליברל שמאלי).

  • אדיר בנימיני  On 29 ביוני 2009 at 4:38 pm

    לצערי מושכלות היסוד אותם מפרט ג'ון סטוארט מיל בספר המבריק הזה שלו "על החירות" טרם הופנמו על ידי יותר מידי מגזרים בחברה הישראלית שהם הכי אנטי סובלניים שיכולים להיות.
    אולי אם חלקים מתוכם ישכילו לקרוא את הספר הם יבינו במה מדובר.

    ספר מומלץ לכל מי שחרות האדם וחופש המחשבה יקרים לו.

    אדיר בנימיני

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: