"אני לומד גרמנית" מאת דניס לאשו

ארנסט ווֹמֶל הוא נער שנולד וגדל בפריז להורים גרמנים שהיגרו מגרמניה בשנות השישים. חבריו לכיתה לועגים לו ומכנים אותו רומל, על שם המצביא הנאצי. יש לו עין עצלה ואח שמבוגר ממנו בשנתיים, ויחסיו עם אביו מרוחקים ונוקשים. כחלק מהטיפול בעינו, ארנסט חייב בכל יום לקרוא בקפידה דף של כתב-עת ולאתר בו את כל ה-ווים. אחד הרגעים הקשים בספר מופיע בתחילתו, כאשר האב מודיע לארנסט שהוא לא ידבר איתו יום אחד על כל ו' שיחמיץ בתרגיל סימון ה-ווים. בקטע הזה מהדהדת הפתיחה הבלתי-נשכחת של "בעקבות הזמן האבוד" של מרסל פרוסט, שבה האב שולח את בנו בן הארבע לישון ואוסר על האם לתת לו נשיקת לילה טוב, לראשונה בחייו של הילד. אבל מה קורה כשהאב, שאמור להיות החוק, מתגלה כבנו של פושע נאצי?

בכיתה ו', כשהתלמידים בכיתתו עומדים בפני הבחירה בלימודי שפה שניה, ארנסט מחליט ללמוד את שפת אמם של הוריו, גרמנית. ארנסט לא יודע גרמנית, משום שהוריו מדברים גרמנית רק ביניהם, כשהם לא רוצים שהוא ואחיו יבינו, אבל עם הילדים הם מקפידים לדבר אך ורק בצרפתית (נטולת מבטא, כפי שהוא מציין). כעבור כשנתיים, בתוכנית חילופי תלמידים, נוסע ארנסט לגרמניה, ושם הוא מתארח אצל משפחתו של רולף באואר, בן גילו, שלומד בגרמניה צרפתית.

ארנסט מתאקלם היטב בגרמניה, מולדתם של הוריו. שם הוא גם חוקר את מיניותו המתעוררת (בעזרתו האדיבה והפעילה של רולף), וגם נחשף לעובדה שכמעט לכל גרמני יש עבר אפל. ממש כשם שלכל צרפתי יש איכשהו דוד שהיה חבר ברזיסטאנס, כך גם כל גבר גרמני שהיה בגיל צבא בתקופת המלחמה שירת כמובן בחזית הרוסית ולא היה לו מושג מה קורה במחנות הריכוז וההשמדה. כשסבו של רולף מתוודה באוזניו של ארנסט על כך ששירת בדכאו, פורץ משבר משפחתי חריף אצל הבאוארים, משום שמסתבר שהעובדה הזו הועלמה מאוזניהם של ילדי הבאוארים. מאוחר יותר, כשארנסט אוזר אומץ, הוא מברר גם את עברו של סבו, אבי-אביו, אותו הוא מאתר בברלין בעזרתו של רולף.

הספר מלווה, בתמציתיות נזירית כמעט, את קורותיו של ארנסט ואת קורותיהם של הקייצים המשותפים שמבלים ארנסט ורולף, עד לקיץ שבו מקבל אותו רולף בתחנת הרכבת עם המילים הבאות: "שלום, ארנסט, היתה לך נסיעה טובה, אנחנו צריכים לשים מהר את התיק שלך בבית, יש לנו פגישה בעוד רבע שעה בחזית של כולבו קרשטאדט עם אווה-לנה, החברה שלי" (עמ' 105). הריחוק המגונן-מתגונן של המספר (רבים מהפרקים הקצרצרים של הספר כתובים בגוף שלישי) לא מאפשר להבין מה בדיוק ארנסט מרגיש בעקבות עריקתו של רולף אל המחנה הנורמטיבי, אבל ברור שהוא לא מאוד שמח מהתפנית הזו. התשובה של ארנסט לדברים הללו של רולף נוגעת ללב בכאב שגלום בה: "הייתי רוצה להתקלח," הוא אומר לרולף, "היה חום אימים ברכבת".

כמי שהוא אחר מובהק (בן למהגרים, הומו, תלוש ולא שייך), ארנסט פולש אל השלווה (המדומה) של הבאוארים, מפריע אותה ומכריח אותם להתייצב אל מול עברם. אבל כעת חייהם חוזרים למסלולם בלעדיו. רולף, אהובו הראשון, מתחתן. "הבאוארים דומים לכל המשפחות האידאליות בספרי הלימוד, נחמדים, נמרצים, מאוחדים," מאבחן ארנסט בערבו של היום הראשון שלו יחד איתם, וכמה שהוא צודק: משפחות אידיאליות יש, כנראה, רק בספרי הלימוד.

"אני לומד גרמנית", בתרגומה היפה של רמה איילון, הוא אחד הספרים החכמים והמרגשים שקראתי לאחרונה. הוא כתוב בפרקים קצרצרים, בנימה יבשה, כמעט תיעודית (לקראת הסוף כמה מהפרקים כתובים בצורה של ראיונות עם כמה מהדמויות), ונקרא בנשימה עצורה. דווקא היובש הענייני הזה מאפשר לעוצמות הרגשיות המבעבעות מתחת לפני השטח לפרוץ ולפעול את פעולתן: המתח בין האב ובנו, המתח הבין-דורי, בין דור הסבים והסבתות שחיו בתקופת הרייך השלישי ואף נטלו חלק פעיל ברציחות ובין הדור השלישי, שמתחבט בשאלות של זהות ואשמה, כולם נמצאים שם וזוכים לטיפול מעודן ושקט.

* הרשימה מופיעה היום באתר וואלה.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: