הכי קל לשדוד הומו (וגם לא ללחוץ ידיים לנשים)

1.

שלושה נערים בני פחות מעשרים החליטו לשדוד הומו. הם חשבו שיהיה יותר קל לשדוד הומו מאשר סטרייט, כך הם סיפרו לבית המשפט, כי לדעתם הומואים חלשים ופחדנים. כדי להוציא לפועל את תוכניתם, הם פירסמו מודעה פיקטיבית באתר היכרויות להומואים, וקבעו פגישה ב-13 באוקטובר 2006 עם בחור שענה למודעה.

הבחור, מייקל סנדי שמו, הגיע לפגישה במגרש חנייה ב- Sheepshead Bay. הם התנפלו עליו והכו אותו, אבל הוא הצליח להימלט. מסתבר שלא כל כך קל לשדוד הומו. הוא רץ אל הכביש המהיר הקרוב, הצליח לחצות נתיב אחד מבלי להיפגע, אבל בנתיב הנגדי פגעה בו מכונית והעיפה אותו, חסר הכרה, אל שולי הדרך.

השלושה חצו את הכביש, וחיפשו על גופו ארנק או חפצים אחרים בעלי ערך. משלא מצאו דבר, מדווח הניו יורק טיימס, הם השאירו אותו, גוסס, והלכו לשתות בירה. סנדי, שחגג יום קודם לכן את יום הולדתו ה-29, נפטר מפצעיו בבית החולים.

כעת השלושה עומדים לדין בעוון רצח ופשע-שנאה. הנה עוד דוגמה עד כמה דעות קדומות יכולות להיות קטלניות.

2.

איש אמנם לא מת אתמול בטקס פרס ישראל כשראש עיריית ירושלים סירב כהרגלו ללחוץ את ידיהן של כלות הפרס (אבל לא נמנע מלחיצת ידיהם של חתני הפרס), אבל כדאי לתת את הדעת על המקרה הזה (ראו גם את הפוסט הקצר והמצויין של נעמה כרמי כאן).

המקרה של אתמול הזכיר לי שאלה שנשאל רנדי כהן, בעל הטור השבועי המצויין The Ethicist במוסף השבועי של הניו יורק טיימס לפני כמה שנים. אחת הקוראות סיפרה לכהן שלאחר שחתמה על חוזה עם מתווך הדירות הנחמד והמקצועי שלה, היא נדהמה מסירובו ללחוץ את ידה.

כיהודי אורתודוקסי, הסביר לה המתווך, הוא נמנע מלגעת בנשים. שאלת הקוראת לבעל הטור הייתה: כפמיניסטית אני מתקוממת כנגד האפליה וההשפלה שלי רק משום היותי אשה. מצד שני, אני גם תומכת בחופש הדת. מה עלי לעשות? האם עלי לכבד את סירובו ללחוץ את ידי, או פשוט לקרוע את החוזה, ולמצוא מתווך דירות שיכבד אותי?

רנדי כהן סבר שאמנם סירובו של המתווך ללחוץ את ידה של לקוחתו החדשה נבע מרגשות דתיים כנים, אבל שהדבר לא משפיע על זכותה להתקשר בחוזה עם צד שיכבד אותה וינהג בה באותה דרך ארץ שבה הוא נוהג בלקוחותיו הגברים.

סקסיזם הוא סקסיזם, יהא הנימוק שמאחוריו אשר יהא, כתב כהן, והדת לא נותנת פטור משמירה על כבוד האדם של גברים ונשים כאחד. מסקנתו – את יכולה לקרוע את החוזה ולחפש מתווך או מתווכת שנוהגים בכבוד שווה בכל לקוחותיהם.

הבעיה, מדגיש כהן, היא לא האמונה הדתית אלא הפיכת קבוצה של אנשים (במקרה זה נשים) למוקצים. אם האיסור הדתי היה חל על מגע גופני באשר הוא, כלומר על לחיצות יד עם גברים ועם נשים גם יחד, הרי שלא היתה כאן אפליה משום שאיסור כזה לא מסמן קבוצה של אנשים והופך אותם למוקצים.

זו בדיוק הבעיה בסירוב של ראש עיריית ירושלים ללחוץ את ידיהן של כלות פרס ישראל. משום מה דעה קדומה המתהדרת ברציונל דתי מתקבלת על-ידי רוב האנשים בסובלנות ובהבנה. כתבתי כאן בעבר על ההשפלות שעוברות נשים בטיסות שבהם נוסעים גם חרדים, וחלק מהתגובות לפוסט ההוא תהו מדוע אני מייחס את התנהגותם של חרדים המסרבים לשבת ליד אשה לשנאת נשים ולא לאמונתם הדתית. כדאי מאוד לקרוא את ספרה המרתק והצלול של אורה כהן, "צניעות האישה בעידן המודרני: רצף או תמורה בהלכה היהודית?" (הוצאת המחברת) כדי להתחקות אחר מה שקרה להלכות הצניעות, וכיצד מהוראה כללית המחייבת גברים ונשים כאחד הן הפכו למכשיר לדיכוי נשים.

Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • דוד שליט  On 25 באפריל 2007 at 6:42 pm

    בדוגמה שהבאת היא האם זכותה של האישה לקרוע חוזה עם אדם שלא מכבד אותה מעוגנת בחוק. 'פרקליטי אל.איי' בוודאי היו עושים מזה פרק מרתק בסידרה. מכל מקום, ראש העיר הלא-לחיץ-ולא-לוחץ הזה ראוי להיות מועבר מתפקידו. את הביזוי של פרס ישראל אנחנו רואים פעם בשנה, אבל הוא הרי נוהג כך מעשה של יום יום. ובכל זאת צעד קטן לאנושות, לשמוע בטקס את דעתה הנחרצת של פר' אליס שלווי, על הפרדת הדת מהמדינה, ובקול רם וברור

  • שלום  On 25 באפריל 2007 at 6:46 pm

    לגבר אסור לגעת באישה, ולאישה אסור לגעת בגבר. זה דו סיטרי. באותה מידה מתווכת חרדיה לא הייתה לוחצת יד לגבר.

  • רפרם  On 25 באפריל 2007 at 6:47 pm

    מה זה משנה מהי הסיבה לסירוב ללחיצת היד. היא יכולה להגיע מאמונה תפלה, אמונה דתית או דעה קדומה. יש אנשים דתיים שכן לוחצים את היד. האם זה משפר את עמדתם מול נשים? האם חילונים שלוחצים את היד לאישה מתייחסים בשיוויוניות יתר לאישה. או בשוויוניות בכלל?
    האם אי הלחיצה קשורה ישירות או בעקיפין ליחס מול האישה בחברה?
    אם פלוני לא מוכן ללחוץ את ידי מפני שאני מתולתל, אסתכל עליו בתמהון מסויים, אך כבודי לא יפגע. בעיקר מפני שזה אינו סירוב פרסונלי. הוא אינו יודע את שמי, אמונתי או את העדפתי המינית אפילו.
    אז יש חרדים שלא מוכנים ללחוץ את היד ליותר מחצי מהאוכלוסיה על כדור הארץ. אז שלא ילחצו. כל אחד מהג'וקים שלו בראש. מה בין זה לאפליה או ליחס לאישה?

  • תימורה  On 25 באפריל 2007 at 8:44 pm

    אבל למה לראות בכך השפלה?
    למה בכלל לקחת את זה אישית?

    מעבר לעניינים ההלכתיים הטכניים, אני (כאישה) מרגישה בסיטואציה כזאת – שאותו גבר לא יכול להתמודד איתי, ולכן נמנע ממגע. זה לא מנמיך אותי. אם כבר, להיפך

  • ט  On 25 באפריל 2007 at 9:01 pm

    כמה שעות לפני טקס פרסי ישראל היה את חידון התנ"ך. שם הבחורה שזכתה במקום השני סירבה בנימוס ללחוץ את ידיהם של מעניקי הפרס, ביניהם נשיא המדינה לשעבר, יצחק נבון. לפי ראות עיניי – אף גבר לא הושפל.

  • צרה  On 26 באפריל 2007 at 12:30 am

    לאף אחד שהוא ישראלי, מפני שישראלים הם ברברים
    מלוכלכים, חסרי כבוד לזולת, ולא אסתטיים
    יש לי דעה קדומה על הישראלי הממוצע ולכן אני לא לוחצת יד של אף ישראלי ונורא נעלבים ממני
    כי חושבים שאני סנובית מגעילה.

    גבירותיי ורבותיי
    לחיצת יד הוא עניין של כבוד הדדי.
    יש מסורות שבהן מקובל להצליף בגב כאות ברכת שלום, ויש חברות בעולם שצריך לגעת אף באף
    בשביל כבוד הדדי, ויש מקומות שבהם צריך
    להתנשק פה אל פה בשביל שלום סולידי וקטן.

    תארו לעצמכם שהיה חוק שמכריח דתיים להתנשק עם
    כל אשה שהם פוגשים ובשביל לתת לה כבוד והיא לו
    הם מוכרחים להתנשק פה אל פה עם הלשון.

    אז אין חוק, ואין דין ודיין
    ועצם אי לחיצת יד, שמירת מגע כמו שקוראים לזה
    אצל הדתיים, הוא מעשה עיוולת חמור מאוד
    שפוגע בנשים פגיעה אדירה, והופך אותן
    ללא ראויות ללחיצת יד.

    מה זה לחיצת יד?
    זה מתן כבוד

    בושה וחרפה שגברים דתיים לא לוחצים יד לנשים
    פשוט בושה.

  • keren  On 26 באפריל 2007 at 6:44 am

    המנהג הדתי לא ללחוץ ידיהן של נשים נובע מהחשש שמא אותה אשה נמצאת בתקופת הנידה, שבה היא טמאה ואסורה לגברים דתיים… זה לא נובע משינאת נשים או חוסר כבוד להן.
    בעיקרון, הם לא אמורים ללחוץ ידה של אשה רק אם היא במחזור, אך מעשית אנחנו לא ממש מסתובבות עם שלט על המצח שמצביע על מצבנו הנידתי. לכן כדי ללכת על בטוח לא לוחצים ידיהן של נשים בכלל.
    מצד שני, מי שמבין את רוח הדת ולא מקיים את המצוות כמו תוכי, עשוי לשקול את ה"בעד" וה"נגד" ולהגיע למסקנה שונה.
    לפני מספר שנים, בעת אירוע בר מצווה, אשה מכובדת מבני משפחתי זכתה ללחיצת יד חמה מידו של הרב הראשי של ביה"כ, איש חרדי ומבין במצוות לכל הדעות. אותה אשה, שמכירה את חוקי ההלכה למרות שאינה דתיה, שאלה את הרב לאחר מכן מדוע לחץ את ידה למרות היותה אשה. הרב ענה בפשטות – "אמנם חל עלי איסור ללחוץ ידה של אישה שמא היא בנידה, אך החשש מפני הלבנת פניו של אדם ברבים הינו חמור מכך."
    הרב העדיף לקחת את ה"סיכון" שאותה אישה טמאה, על פני לגרום לה לעגמת נפש ועלבון.
    לזה אני קוראת יהודי נאור.

  • טל  On 26 באפריל 2007 at 9:13 am

    הגדרת נשים כטמאות לא נתפסת בעיניך כחוסר כבוד או השפלת נשים????

    היה לי קל יותר לקבל את נושא לחיצת היד את שנתת את ההסבר שלך. אם היה מדובר בהילכות צניעות ניחה, דעתי עוד מסוגלת לקבל את זה. אבל טומאת נשים היא השפלה נקודה.

  • נעמה  On 26 באפריל 2007 at 9:18 am

    ל-keren:
    האיסור על מגע עם אשה בתקופת נידה חל רק על בעלה, וגם זה רק על מגע מיני במקור. האיסור על מגע עם כל אשה "התפתח" כמו דברים רבים אצל החרדים. אם כבר, המנהג (שאיננו בשום אופן איסור דאורייתא) נובע מהחשש ליצר הרע אצל גבר שיגע באשה שאינה אשתו או אפילו יימצא אתה ביחידות. אין איסור הפוך, למרות מה שכתבו כאן כמה מן המגיבים.
    למי שתמהים מדוע בכלל מדובר בעניין הקשור ל"מעמד האשה" כדאי לקרוא היטב את מה שכתב צבי בפוסט עצמו מדוע המנהג הזה הוא ביטוי נוסף לדיכוי נשים, ולא ביטוי אמוני. אפשר לראות זאת גם בהפרדה באוטובוסים הנהוגה בקווים (גם של אגד!) בערים חרדיות, אה-לה חוקי ג'ים קראו משנות ה-60 בדרום ארה"ב. הנשים מתבקשות לשבת מאחור, לעיתים קרובות גם לעלות מן הדלת האחורית (לאחר שעלו בקדמית כדי לשלם, הן נדרשות לרדת ולעלות שוב בדלת האחורית). הושבתן מאחור ולא מלפנים (מה שהיה משרת באותה מידה את ההפרדה) היא ביטוי למעמדן הנחות. גם לכך יש כמובן תירוץ, שהן לא תיתקפנה ביצר הרע אם תראינה את הגברים שלפניהן, שלא כמו הגברים. באופן מקביל, יצר הרע יתקוף רק גברים אם ילחצו ידי נשים ולכן האיסור איננו הפוך, גם אם רוב הנשים החרדיות לא נוהגות ללחוץ יד גברים. עילות ותירוצים תמיד אפשר למצוא, אבל השאלה היא מה עומד באמת מאחורי הפרקטיקה הזאת. בכל אופן, אני מסכימה עם הדוגמא של הלבנת הפנים האסורה הרבה יותר, ולכן הכתרתי את הרשימה שלי בנושא ב"דרך ארץ קודמת לתורה".
    אבל העניין איננו עלבון אישי, כמו שכתבו חלק מהמגיבים. העניין הוא מה מתחייב ממעמדו הציבורי של נציג ציבור, ראש עיריית ירושלים במקרה הזה. אם אינו יכול, לאמונתו, לכבד את כל משתתפי הטקס באופן שווה – שלא ישתתף בו או שלא ילחץ את ידי אף אחד ממשתתפיו, לא רק לא את ידי הנשים.

  • חיים  On 26 באפריל 2007 at 9:55 am

    לא לוחצות יד לגברים.

    אפשר לכבד בקשה זאת של הדתיים.

    קיצוניות לכל צד זה דבר הורס ומשחית

  • טל  On 26 באפריל 2007 at 11:14 am

    נשים חילוניות כן לוחצות ידיים לגברים
    אפשר גם לכבד חילונים מדי פעם…

  • keren  On 26 באפריל 2007 at 11:31 am

    לנעמה,
    קראתי שוב את הרשימה שלך בנושא. מסכימה עם כל מילה, ובעיקר עם הכותרת המדוייקת – "דרך ארץ קודמת לתורה". לא היה לי מושג שנשים חרדיות מוקצות מקדמת האוטובוס בבני ברק – זה מכעיס. אפרטהייד של ממש. אבל כשם שאנחנו החילונים לא רוצים כפייה דתית, הנטייה הראשונית שלי היא לא לכפות על החרדים לשנות את מנהגיהם כשמדובר בעניינים שהם תוך-קהילתיים.
    לא כך כשמדובר באישיות ציבורית ייצוגית בטקס ממלכתי. אני אישית לא הייתי מרגישה עלובה אילו לא לחץ את ידי (אלא אם ידי היתה מושטת ללחיצה ונותרת תלויה באויר…), אך מן הראוי היה שיתעלה מעל האוטומציה ההלכתית וישים את ידיו בכיסים מול החתנים כמול הכלות.

  • גליה  On 26 באפריל 2007 at 4:04 pm

    ההפרדה באוטובוסים אינה מתקיימת בערים חרדיות בלבד, אלא אם כן התייאשנו לגמרי והכרזנו על ירושלים כעל עיר חרדית. אני אישית עליתי פעמים רבות על אוטובוסים כאלו, והתיישבתי בהתרסה מקדימה. האוטובוס אמנם עובר בשכונות חרדיות, אך לא רק. גם אם כן, שום רחוב ושום כביש לא שייך לשום קהילה. מדובר בצעד בלתי חוקי של אגד, בלחץ החרדים.
    הבנתי שקיים בג"צ נגד אגד בעניין זה. אולי למישהו ידוע על כך דבר?

  • צביקה טריגר  On 26 באפריל 2007 at 5:04 pm

    לגליה – נדמה לי שהוגשה עתירה לבג"ץ בנושא ההפרדה באוטובוסים בינואר האחרון, על ידי המרכז לפלורליזם יהודי, אבל היא עדיין לא הוכרעה.
    לרפרם, תימורה, שלום, טל, צרה ו-keren: כפי שנעמה וגליה כתבו, כללי הצניעות הם לא עובדה נייטרלית, ועובדה שאין הפליה נגד מתולתלים או אוכלי לחם (או כל תכונה אחרת) לעניין נישואין וגירושין, קידום בעבודה, גובה המשכורת, ועוד ועוד. אבל כן יש והייתה אפליה נגד נשים, הומואים ולסביות, יהודים, ערבים, שחורים, אנשים עם מוגבלויות ועוד קבוצות רבות. קבוצות אלה ורבות אחרות סובלות מאפליה במשך מאות רבות של שנים.
    יכול להיות שלחיצת יד היא רק אפליה סימבולית (בניגוד למשכורת נמוכה או פיטורין בגלל הריון), אבל היא חלק ממערכת שלמה שמטרתה הדרת נשים מהחיים הציבוריים. איש לא חשב לפסול את הרשימות החרדיות לכנסת, למרות שהן שוללות מנשים את הזכות להיבחר. כך גם בנוגע לבתי הדין הרבניים: נשים לא יכולות להיות דייניות.
    זו אינה כפייה דתית משום שכל האפליות האלה נגד נשים קבועות במשפט המדינה האזרחי (אגב, יש אסמכתאות חזקות מאוד בדין הדתי שלפיהן אשה יכולה להתמנות כדיינת בבית דין רבני).
    שוויון הנפש שבו מתקבלת ההפרדה בין גברים ונשים, והאשליה שמדובר בוויתור קטן של החילונים כדי שהחרדים לא יעברו לכאורה עבירה דתית הוא ההוכחה בעיני לכך שרבים מן החילונים בעצם חולקים את עולם הערכים הזה עם החרדים. אחרת כל זה לא היה מתאפשר.

  • גם עורך  On 27 באפריל 2007 at 7:33 pm

    בג"צ 746/07 רגן ואח' נ משרד התחבורה ואח'.
    המשיבים צריכים להגיש את תגובתם לעתירה עד ליום שני הקרוב, 30/4.

    סתם לידע כללי

  • נעמה  On 27 באפריל 2007 at 11:01 pm

    http://www.makorrishon.co.il/show.asp?id=19068

%d בלוגרים אהבו את זה: