יום בלוּם שוב כאן (ועדיין לא גמרתי לקרוא את "יוליסס")

צהרי אתמול (יום שישי) היו נעימים במיוחד בתל-אביב, אולי הצהריים הנעימים האחרונים לחודשים הקרובים. החזאי הבטיח שמאמצע השבוע ועד הסתיו ערי החוף יהבילו. חזרתי משיעור השלמה שלימדתי במכללה, החלפתי בגדים, וברגע האחרון החלטתי לא לקחת מונית ל"סוכר", שם היינו אמורים להיפגש כמה חברים לארוחת-צהריים עצלה, אלא ללכת ברגל. החלטה קצת משוגעת, בהתחשב בכך שהשעה הייתה אחת בצהריים ומדובר בצעידה של כחמישים דקות, מהרחוב השקט שאני גר בו בצפון העיר, אל בית הקפה שעל רחוב פינסקר, אי-שם באמצע הדרך בין בוגרשוב ואלנבי.

Ulysses (Naxos AudioBooks)

אבל, כאמור, החום היה נעים, לא מעיק, ורוח מעט קרירה ציננה את העניינים. וחוץ מזה, חשבתי, תמיד אפשר להניף את היד ולעצור מונית. ההחלטה על הליכה בעיר היא אחת ההחלטות הכי לא מחייבות שיש, כי תמיד אפשר לסגת ממנה בהינף יד. לקחתי איתי את נגן ה-MP3 האימתני שלי (הוא בן ארבע אבל הוא נראה גדול ומגושם כאילו מדובר בענתיקה מהמאה הקודמת), ובלי לחשוב פעמיים, לקראת יום בלום (על שם ליאופולד בלום, גיבור "יוליסס") שחל היום, התחלתי להקשיב לדיסק הראשון מבין עשרים ושניים הדיסקים של ההקלטה המלאה של הספר "יוליסס" מאת ג'יימס ג'ויס. הדיסקים יצאו בשנת 2004, במלאת מאה שנה ליום שבו מתרחשת עלילת הרומן, ה-16 ביוני 1904, בהוצאת חברת "נקסוס", שמתמחה במוסיקה קלאסית ובספרים מוקלטים. כתבתי כאן בדיוק לפני שנה, שקיוויתי להתמודד עם הספר הזה באמצעות ההקלטה שלו, אבל שכשהתחלתי להאזין לדיסק הראשון, קולו של אחד משני השחקנים שמגישים את הספר, ג'ים נורטון (האחרת היא מרסלה ריורדן), נורא עיצבן אותי, ולכן נואשתי ממנו.

והנה, לפני כשבועיים, פגשתי בסניף הדואר את אלעזר, חבר מימי הצבא, שלא ראיתי שנים. באתי מצוייד בפתקה האדומה שהשאיר בתיבתי הדוור, כדי לאסוף דיסק אחר שהזמנתי מחו"ל, אלבום מרובע ובו הקלטות מקוריות של תסכיתי הרדיו של סמואל בקט (בקרוב  תופיע כאן סקירה מפורטת). אלעזר החמיא לי על הבלוג והזכיר לי את הרשימה ההיא, שפירסמתי כאן לכבוד יום בלום שעבר. הוא המליץ לי לנסות להקשיב שוב להקלטת הרומן.

ואז חשבתי, שלקראת כתיבת הרשימה על יום בלום השנה, אולי באמת אנסה שוב. לפני כמה שבועות התחלתי שוב לקרוא את "יוליסס" בתרגום לעברית (של יעל רנן), והפעם, בניגוד לפעמים הקודמות, נכנסתי לזה. יש אפילו סיכוי ממשי שאגמור לקרוא את הספר עד תומו. אמנם, הקריאה בו דורשת מאמץ ופינוי זמן, וחבל שאי אפשר פשוט לעזוב הכל לשבוע-שבועיים ולקרוא אותו כאילו מדובר במשרה מלאה, אבל גם כך, בין לבין, אני מצליח בינתיים לצלוח אותו ואפילו נהנה. אבל אולי בכל זאת ההאזנה לדיסקים יכולה לעזור? אז החלטתי, לקראת המסע הארוך ברגל אל דרום העיר, שמוסיקת הרקע של המסע תהיה, לשם שינוי, המילים הפותחות את "יוליסס", סיפור שיטוטיו של ליאופולד בלום בדבלין במהלך יום אחד, ה-16 ביוני 1904.

תחבתי את האוזניות לאוזניי, וחיפשתי בספריית הדיסקים שבמכשיר את "יוליסס 1", ולחצתי על play. וכך, בעודי יורד במדרגות, בתחילת הדרך הארוכה ל"סוכר", ג'ים נורטון הכריז בקול עמוק וחם: "יוליסס" (באנגלית מבטאים את זה "יוליסיס", בהטעמה מילעילית). ומכאן והלאה – שטף עשיר של מילים. האם זה אותו הדיסק שהפסקתי להקשיב לו בחוסר סבלנות, שלא לומר בעצבים, לפני יותר משנה?

לא את הכול שמעתי (רעש המכוניות) ולא את הכול הבנתי (האנגלית, הלטינית, המבטא), אבל ההתנהלות האיטית ברחובות תל-אביב ביום שישי בצהריים, וההיכרות המוקדמת עם הטקסט בעברית, גרמו לכך שלמשך חמישים דקות המסע הרגלי הפך לאחר לגמרי מכל מסעותיי בעיר. בעצם כל הליכה בעיר היא שונה מקודמותיה. החיים בניו יורק חינכו אותי להליכות ארוכות ולעונג שבהיכרות עם העיר שאני חי בה דרך הרגליים. ועם המוסיקה הנכונה ברקע – ובעיקר כשהמוסיקה היא מוסיקה של מילים – העיר נראית לגמרי אחרת.

הקשבתי לג'ים נורטון אומר את המשפט הזה (כאן בתרגומה של יעל רנן): "סטיבן, מרפקו שעוּן על הגרניט המשונן, תמך את מצחו בכף-היד ובהה אל שפתו השחוקה של שרוול מעילו השחור-מבהיק. מכאוב, שלא היה עדיין כאב של אהבה, כסס בלִבּו." וחשבתי, אולי לא הכול דבש, אבל אני מקווה שהמסע ל"סוכר" ייארך כמה שיותר.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: