העכביש של אריאלה שביד

בתערוכה הקבוצתית "גן פתוח" שמוצגת בבית האמנים בתל-אביב (עד ה-30.6.2007) מוצגים כמה צילומים של האמנית אריאלה שביד. התערוכה שאצר מרדכי גלדמן עוסקת בגן העצמאות בתל-אביב, והאמנים המציגים בה, נוסף לשביד, הם שי איגנץ, נעמי בריקמן-סלבוסקי, הלן ברמן, אורי גרשוני, מאיה כהן-לוי, תמר מסג, גלית ראוכוורגר, פסח סלבוסקי, יאן ראוכוורגר, יואב שמואלי ונורית שרת.

כל הצילומים ברשימה זו: אריאלה שביד

בצילומיה של שביד מופיע עכביש ענק מפלסטיק, בצבעי אדום-שחור, ספק-אורב, ספק-מגיח מבין השיחים בגן. למרות המלאכותיות שלו וההיעדר המופגן של ריאליזם, מבט ראשון בעכביש מעביר צמרמורת של דחייה. אולי זו הסלידה האישית שלי מעכבישים, ואולי זה העיצוב שלו ובחירת הצבעים, שמעוררת קונוטציות של אימה ושׂטניוּת. אבל יש גם מימד גרוטסקי בעכביש שנראה כמו בובה מתנפחת – הומור הרי אף פעם לא חסר בעבודותיה של שביד, גם כאשר הן עוסקות בסרטן ("היופי הוא הבטחה לאושר", מוזיאון ישראל 1996) או בכיבוש (התערוכה הנפלאה והמטרידה "מכתב למערכת" שהוצגה לאחרונה ב"נגה היקרה").

העכביש הוא חרק טורף, שטווה קורים עדינים וכמעט שקופים, ובהם נלכד טרפו התמים. מה זה אומר, לצלם עכביש בגן העצמאות, מקום שמזוהה עם מין הומואי אנונימי? אבל העכביש של אריאלה שביד הוא חיית טרף לא מזיקה, הוא אפילו קצת מצחיק בגנדרנות שלו ובניפוח (השרירים?) המוגזם. האמת היא שחוץ מרגש הבהלה הראשוני שהוא מעורר, הוא בעיקר נוגע ללב בזעקה שלו לתשומת-לב, ובפער שבין הצורך בתשומת-לב, והדחייה שהגזמה ועודף לפעמים מעוררים.

ועדיין לא ביקרתי ב"מעשה מדינה", התערוכה שאצרה אריאלה אזולאי ומוצגת במנשר, וגם בה מוצגים צילומים של שביד, הפעם צילומים מעזה מן השנים הראשונות שלאחר מלחמת ששת הימים. דיווח מפורט מן התערוכה – בקרוב.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • ח ל י  On 23 ביוני 2007 at 9:06 pm

    אבל אין לי ספק שזה סרטן. הסרטן שחלתה בו, ניצחה טהנציחה בהרבה מעבודותיה.

  • מירי  On 23 ביוני 2007 at 11:30 pm

    עבודותיו הנפלאות של יואב שמואלי
    וכן יפה שאתה מתייחס לעבודותיה של אריאלה היא אכן ראוייה להתייחסות
    למרות שיש בתערוכה עוד הרבה עבודות מרתקות

  • יוחנן  On 24 ביוני 2007 at 6:13 pm

    צבי שכח גם להזכיר שככה-

    אריאלה שביד היא אשתו של אדם ברוך שהוא אבא של עמליה שהיא החברה הכי טובה של צבי

    קאפיש?

  • צביקה טריגר  On 24 ביוני 2007 at 9:24 pm

    יוחנן – לא רק שאדם ברוך הוא אבא של עמליה, שכחת לציין גם שאריאלה שביד עצמה היא אמה של עמליה! ולא רק שעמליה היא החברה הכי טובה שלי, גם אריאלה היא חברה טובה. ועוד חשיפה: היא גם צילמה את הדיוקן שלי לספר שלי ושל עמליה. האם זה אומר שאסור לי להמליץ ולומר משהו על העבודות שלה בבלוג שלי? האם אנחנו לא יכולים לומר דברים מעניינים גם על אנשים שאנחנו אוהבים או מיודדים איתם?
    ובנוגע ליואב שמואלי (והאמנים והאמניות האחרים המציגים בתערוכה) – כיוון שלא הייתי בתערוכה אלא רק ראיתי את העבודות של אריאלה שביד, לא הרגשתי שזה נכון שאתייחס למה שלא ראיתי. ליואב כתבתי טקסט ארוך לעבודתו ת(ה)ום שהוצגה במוזיאון ישראל לפני כשנתיים (ונמצא כאן:http://www.notes.co.il/triger/11065.asp, ולפני שנה פורסם מאמר רטרוספקטיבי ארוך שכתבתי על עבודותיו ב"המדרשה" (גיליון 9, עמ' 221-240). כך שההערכה (המנומקת) שלי לעבודותיו מתועדת, כמו שאומרים, בכתובים.

  • מירי  On 24 ביוני 2007 at 9:51 pm

    ואריאלה שביד אמנית מצויינת ומן הראוי שתקבל יחס מיוחד בדיוק כמו כל אמן שאנחנו אוהבים את עבודתו.
    כשמנית את שמות המשתתפים כ ו ל ה פשוט החסרת שם אחד זה הכל.

  • יוחנן  On 24 ביוני 2007 at 11:31 pm

    עמליה בחורה שווה

    אני חשבתי יותר בכיוון של גילוי נאות, יו נואו

  • אופפפפפפ  On 25 ביוני 2007 at 1:14 am

    מהבוקר רץ לגן(העצמאות)
    הוא טיפס על העץ
    רכילות חיפש

  • יהודה  On 25 ביוני 2007 at 9:56 am

    יופי של תמונות.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: