מי שאוכל לבד 6: חזה עוף בחרדל וסויה

* הרשימה מתפרסמת היום באתר וואלה!.

את השבת האחרונה העברתי עם ג'יין אייר, היתומה המקסימה, החכמה והנדיבה, פרי עטה של שרלוט ברונטה (בתרגום חדש ומצויין של שרון פרמינגר, בהוצאת ידיעות אחרונות). לבי נכמר כשקראתי על הרעב המתמיד שסבלה ממנו בבית היתומות לווד, שאליו נשלחה על ידי דודתה המרשעת בגיל עשר, לאחר חיים קצרים ואומללים, שבעי התעללויות מצד הדודה והאחיינים. אבל בלווד, למרות הדייסות השרופות, ולמרות התנאים הפיסיים המזוויעים, הרעב הנפשי בא על סיפוקו. בבית היתומות, בניגוד לבית דודתה, שבו האוכל היה בשפע אבל האהבה נעדרה ממנו לחלוטין, החברוּת והחמלה וגם האהבה סופקו בנדיבות יחסית.

אני כותב "בנדיבות יחסית", משום שלבית היתומות היה משגיח קמצן ומרושע, מר ברוקלהרסט הכומר המושחת. אבל מנהלת המוסד, מיס טמפל, חצצה בינו ובין התלמידות, ובימים שבהם דייסת הבוקר הייתה בלתי אכילה, היא פקדה, למרות שהעמידה עצמה בסכנת נזיפה ואולי אפילו פיטורין, להגיש לבנות פרוסות לחם בגבינה לארוחת-ביניים צנועה, כדי שהן לא תגווענה ברעב עד לארוחת הערב.

מה לתנאים הקשים שבהם גדלה ג'יין אייר ולמדור בישול? אוכל מהווה הנושא המרכזי של כל כך הרבה יצירות ספרותיות, אבל בדרך כלל אנחנו זוכרים בעיקר את היצירות שבהן האוכל הוא מטאפורה רומנטית ונעימה. אבל הרעב, והאוכל הרע כסמל לרוע אנושי מככבים בלא פחות יצירות ספרותיות נפלאות.

אז לכבוד ג'יין אייר, היום אני מציע מנה פשוטה וצנועה יחסית. לא דייסה שרופה, כי אם חזה עוף ברוטב סויה וחרדל. לו יכולתי להזמין אותה אליי לארוחה, אני בטוח שהיא הייתה אוהבת את המנה הזו, ושהיא הייתה משככת את כאבי הרעב הכרוניים שסבלה מהם בילדותה.
 

חזה עוף בסויה וחרדל

 אני נוהג לקנות חזה עוף שלם אחד אצל הקצב, ומבקש ממנו שיחלקו לשתי מנות. אני מכין את שני חלקי החזה. את האחד אני אוכל מייד, ואת האחר אני מצנן ושומר במקרר. כשהוא קר לגמרי ופרוס דק, הוא מהווה בסיס נפלא לסנדביץ', יחד עם מיונז וחרדל איכותיים, עלי חסה, מלפפון חמוץ, אבוקדו, או כל תוספת אחרת שעולה על דעתכם.

 
 המצרכים:

חזה עוף שלם, ללא העצם, מחולק לשתי מנות
2 כפות רוטב סויה (רצוי דל נתרן)
1 כף דבש
1 כף חרדל גרגירים
עלים מענף תימין (לא הכרחי)
פלפל שחור
מעט שמן זית לטיגון
 
הכנה:
1. מערבבים בקערה את חומרי המשרה. טועמים ומתקנים תיבול (בגלל מליחות הסויה, כנראה שלא יהיה צורך במלח, אבל כדאי לטעום ליתר ביטחון). משרים את חזות העוף לכחצי שעה בטמפרטורת החדר (אפשר להשרות עד לילה, אבל במקרר).
2. מלהיטים מחבת פסים על אש גבוהה. יוצקים מעט שמן זית. מוציאים את חזות העוף מהמשרה, ומניחים על המחבת. מנמיכים את האש לבינונית, ומניחים לחזות העוף, בלי לגעת בהם, לחמש דקות.
3. כעבור חמש דקות מרימים את חזות העוף ומסובבים (לא הופכים עדיין) בזווית של 45 מעלות. הסיבוב הזה ייצור דוגמת שתי-וערב על החזות מצריבת פסי המחבת. ממשיכים לצלות עוד 3-5 דקות. הופכים, וחוזרים על הפעולות הללו על צדו השני של העוף. כדי שהחזה יהיה מוכן, צריך בסך הכול לצלות אותו כ-15-20 דקות.
4. מגישים עם אורז לבן או עם פירה תפוחי אדמה. המנה הזו נפלאה גם עם תרד מאודה.
 
גיוון:
אם רוצים להיות מעט פחות צנועים, אפשר להכין מחומרי המשרה רוטב נפלא: לאחר שמוציאים את חזות העוף מהמחבת, שופכים לתוכה חצי כוס יין לבן ואת המשרה, ובכף עץ מקרצפים את תחתית המחבת, ומבשלים עד שהרוטב מסמיך. יוצקים על העוף.