אחד-עשר בספטמבר 2007, שש שנים אחרי

ב-11 בספטמבר 2001 נמלטתי צפונה מדירתי שברחוב מרסר במנהטן. זה היה בוקר יום שלישי, כמו הבוקר הזה. הדירה, בבניין המעונות של בית הספר למשפטים של אוניברסיטת ניו יורק, הייתה בקומה ה-20, ומחלונה, שפנה לכיוון דרום-מזרח, הציצו מימין מגדלי התאומים, ומלפנים האיסט וילג'. ביום בהיר אפשר היה גם לראות את האיסט ריבר.

הנהלת המעונות תלתה שלט בכניסה, שבו היא ביקשה מכל הסטודנטים להקפיד לסגור את החלונות בדירותיהם ולא להדליק את המזגנים, וגם הסירה אחריות מעצמה על מי שנשארים ללון בבניין בלילה שלאחר הקריסה; מכבי-האש, כך דווח בחדשות, לא מצליחים להשתלט על השריפות העצומות שבאזור המגדלים החרבים, ויש חשש אמיתי שהן יגיעו עד לאזור שבו ממוקמים המעונות, פחות מקילומטר צפונית לתאומים (מרחק של כ-15-10 דקות הליכה).

אחותי, שהתארחה אצלי, ואני נסענו צפונה, לישון אצל חבר שגר באפר ווסט סייד. ארזנו מסמכים חשובים, מברשות שיניים, תחתונים להחלפה, ויצאנו לדרך, לא בטוחים שנוכל לראות את הדירה שלי בקרוב. (בימים הראשונים שלאחר ההתקפה כתבתי יומן על החוויות שעברו עלינו, ואת חלקן פירסמתי כאן. החוויות האלה מהוות נדבך מרכזי ברומן הראשון שלי, מקרה של אזעקת אמת.)

למחרת כבר אפשר היה לחזור הביתה, אבל רק עם תעודה מזהה. כל הרחובות שמתחת לרחוב 14 נסגרו לגמרי, והכניסה הותרה רק לדיירי השכונה, עם תעודה מזהה המוכיחה את כתובתם, וזאת כדי לאפשר לכוחות ההצלה גישה מהירה לאתר האסון. במשך כמעט שבועיים הרחובות שדרומית לרחוב 14 היו סגורים כך, והתנועה צפונה דמתה ליציאה לעולם אחר: יום כיפור ארוך ומתמשך דרומית לרחוב 14, כשעל הכבישים רק אמבולנסים, ניידות משטרה ורכבי כיבוי אש, וחיים שוקקים צפונית לרחוב 14, כאילו כלום לא קרה.

ועכשיו, שש שנים אחרי התקפת הטרור, ישנם טקסי זיכרון פעם בשנה, אבל באמת נדמה שכלום לא קרה. חוץ מסיוטים שחוזרים פה ושם, על בריחה פתאומית מבית קורס; מיגרנות שהחמירו מאוד בשנים שלאחר ההתקפה – מחקרים שפורסמו על זיהום האוויר במנהטן בחודשים שלאחר ההתקפה הצביעו על כמויות מסוכנות במיוחד של אזבסט, עופרת ועוד כימיקלים שלא אמורים להגיע אל דרכי הנשימה שלנו – וגם תחושת אשמה על שהפצרתי באחותי לבוא ולבקר אותי, ועל חופשה שהפכה לסיוט. אורלי לובין אמרה בהרצאה שנשאה ב-NYU כמה חודשים אחרי ההתקפה שבמאמר שהתפרסם בניו יורק טיימס נכתב שכל הניו יורקרים נושאים בריאותיהם חלקיקים מהמגדלים ומיושביהם.

החופשה של אחותי בניו יורק דווקא התחילה ברגל ימין. תיכננתי אותה בהתרגשות ובקפידה. ביום שישי בערב, ה-7 בספטמבר, אוטה למפר ישבה על ברכי ב-Joe's Pub ושרה את I am a Vamp (מתוך דיסק שירי הקברט מתקופת ויימאר). בסוף השיר היא נשכה את צווארי. אחר-כך היא הזמינה את אחותי לבמה כשהיא שרה אתWhen the Special Girlfriend, שיר אהבה לסבי מאותו דיסק, אבל אחותי הייתה נבוכה וסירבה לעלות לבמה.

למחרת, ב-8 בספטמבר 2001, יום שבת, לקחתי את אחותי לסיור השמור לאורחים המיוחדים שלי בניו יורק: נסיעה דרומה בקו 6 של הרכבת התחתית, לתחנת Bowling Green, יציאה אל פני האדמה, הליכה על גשר ברוקלין, טיול על הטיילת שמשקיפה על מנהטן, ארוחת צהריים בדיינר שלא ברור אם הוא מחקה תפאורה של סרט הוליבודי או שהסרטים ההוליבודיים מחקים אותו. ה-Chicken Fingers, שניצלונים כפי שקוראים להם כאן, מוצלחים במיוחד, ואפילו הספות בסקאי וורוד מזעזע לא מצליחות לפגוע בטעמם ובטעמו של מטבל החרדל בדבש שמוגש איתם. גם המחירים בדיינר הזה מזכירים לך שאתה כבר לא במנהטן: שישה דולרים לכל היותר לארוחת ענק עם שתייה קלה וקפה.

צילמתי את אחותי נשענת אל מעקה הטיילת, כשמגדלי התאומים ברקע, ומילמלתי תוך כדי, "איזה מדהים כמה שהם חזקים. איך הם שרדו את הפיצוץ של 1993!"

 

שבת, ה-8 בספטמבר 2001, מבט על מגדלי התאומים מגשר ברוקלין

 

יומיים אחר-כך, ביום שני ה-10 בספטמבר, אחותי עלתה לבדה אל הקומה ה-86 של האמפייר סטייט בילדינג. אני הייתי בלימודים ולא יכולתי להצטרף. משם היא צילמה תמונה אחרונה של התאומים, לפני תמונות הקריסה.

 

יום שני, ה-10 בספטמבר, 2001, מבט על התאומים מהתצפית שבקומה ה-86 באמפייר סטייט בילדינג.

 

שלושה ימים אחר-כך, ביום שלישי בבוקר, ממש כמו היום, מזג האוויר היה נפלא. השמיים היו כחולים, השמש זרחה אבל לא הכתה, וקצת לפני תשע בבוקר חוזקם של המגדלים עמד למבחן נוסף, והם נכשלו בו.

 

יום שלישי, ה-11 בספטמבר, 2001, מבט על המגדל השני שניות לפני קריסתו, מהכניסה לבניין שבו גרתי.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אילנה  On 11 בספטמבר 2007 at 3:03 pm

    אין כמו תיאור אישי, אנושי, מהשטח. כל אחד והזכרונות והחוויות שלו.

  • נועם  On 11 בספטמבר 2007 at 3:36 pm

    זה היה רגע שרבים זוכרים איך חוו אותו.
    ואתה היית שם, ועוד טיילת עם אחותך והצטלמתם על רקע התאומים (הם פשוט היו שם, ומי יכול היה להאמין שמחר כבר לא יהיו).
    תודה.

  • אייל גרוס  On 11 בספטמבר 2007 at 8:36 pm

    וגם אני זוכר את האימייל ששלחת לי באותו יום כאשר הצלחת לדבר עם אחותי בניו-יורק בעוד אני לא הצלחתי לתפוס אותה לאור העומס הבלתי אפשרי או הקריסה של הקווים…ולפני שהיא הגיעה לאוניברסיטה וכתבה לי משם

  • שרון רז  On 11 בספטמבר 2007 at 9:09 pm

    אירוע מדהים ועצוב, חווייה קשה, תודה על התיאורים והשיתוף, פוסט יפה ועצוב

  • ח ל י  On 11 בספטמבר 2007 at 11:34 pm

    איפה היית כש…

    כתבת כמעט בלי תחושות.
    לפעמים כשמשהו מאד חזק פועלים קצת כמו דיווח, זה קל יותר.
    עדיין קשה לך לכתוב / להזכר ?

    שנה טובה כמובן. ןטעימה, במקרה שלך 🙂

  • גאיה  On 13 בספטמבר 2007 at 6:04 am

    מצמרר לראות את התמונות ולהזכר בימים היפים של סוף הקיץ שקדמו לאותו יום

  • ירצו יאכלו  On 13 בספטמבר 2007 at 8:12 pm

    מרתק.

    זה מסוג הארועים שבחיים אתה לא שוכח איפה היית כשזה קרה.

    שנה טובה.

    (קוראת קבועה שלך).

  • צביקה טריגר  On 15 בספטמבר 2007 at 5:43 pm

    תודה רבה לכולם/ן על המילים החמות. אייל – מצאתי בארכיון שלי את חליפת האימיילים שלנו מאותו יום, עד שאיתרתי את אחותך. בכלל, באימיילים מאותו יום ומהיום למחרת כתובות עוד הרבה דרמות שאני לא כל כך זוכר – אנשים שעבדו או היו אמורים להתראיין באחד המגדלים, והיו בדיוק באותו יום חולים, או איחרו, למזלם הרב. גם אני ואחותי תכננו ללכת לאזור התאומים, ובגלל עצלות ועייפות כיבינו את השעון המעורר ונשארנו במיטותינו.
    חלי – זה עדיין קשה להיזכר, ולמרות שכתבתי כבר לא מעט על היום ההוא, גם ברומן שלי, זה לא נעשה קל. עדיין יש לי סיוטים על היום ההוא, על הבריחה מהבית, על כך שאני מאבד אנשים בדרך. התפיסה שכתיבה היא תרפיה או התנקות היא לפעמים אשליה…

  • לילך  On 15 בספטמבר 2007 at 9:02 pm

    אני (ביחד עם חצי תל אביב להערכתי) קוראת עכשיו את 'קרוב להפליא ורועש להחריד', שנוגע באחת עשרה בספטמבר. אני מעריכה שכבר קראת אותו, ואם לא כדאי לך.
    ספר מאוד מרגש. לי הוא הביא נחמה אחרי כמה ימים לא קלים.

    לילך

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: