שמות מקומות: המקום (הרהורים על שמות של מקומות בילוי בתל-אביב)

שמות הם עניין של אופנה, אבל כמו כל אופנה, הם גם משקפים תהליכי עומק שעוברים על התרבות ועל החברה. ממש כשם שגני הילדים מתמלאים פתאום בשמות מן העידן החדש כמו ים, גל ונהר, גם מקומות בילוי מקבלים לפעמים את שמותיהם מ"הורים" שנוהים אחר אופנות או מבטאים שינויים תרבותיים, ולא תמיד מתחשבים בהשפעה שתהיה לשם על ילדם (למרות שהם תמיד מקווים שהשם יביא איתו גם הצלחה).

מדוע בכל בתקופה נתונה כמעט ניתן לזהות נוסחה שלטת למתן שמות למקומות? מה האופנות האלה אומרות על התרבות שלנו? דבר אחד ברור, והוא שהרצון למצוא שם ייחודי, שיזהה את המקום ויאפיין אותו, בסופו של דבר מביס את עצמו, כי מעצם היותו חלק ממגמה, הוא דווקא מצביע על קונפורמיות ולא על ייחודיות.

יש משהו כמעט מיסטי ביחס שלנו לשם. לפי גיליון אוגוסט של כתב העת Zed, יש מסעדנים שמשקיעים משאבים ניכרים במציאת שם הולם למקום שהם עומדים לפתוח: יש שנעזרים בנומרולוגים כדי לבחור את שם המקום שלהם, ואחרים מחפשים את ה"תדר" של השם. הכל מתוך אמונה שבחירת שם מוצלחת תביא להצלחת העסק, ושבחירת שם לא טובה תגרום לכישלונו.

ההשקעה הניכרת במציאת השם ה"נכון" למקום היא בהחלט אחד מסימני הזמן. מרגע שהמיתוג והמיצוב נתפסים כחשובים מן התוכן, וכמשפיעים יותר על סיכויי השיווק, המירוץ אחר השם ה"נכון" הופך הכרחי. יש רק לקוות, שההשקעה בבניית התפריט, בהכשרת הצוות ובעיצוב המקום לא מקבלים מקום נחות בסדר העדיפויות של המסעדנים.

אבל היחס לשם הוא לא רק מסימני הזמן הקפיטליסטי. במסורת היהודית, כמו בהרבה מסורות אחרות ברחבי העולם, ותיקות הרבה יותר מעידן המיתוג, השם מכתיב את הגורל של נושאו. בתנ"ך שמות של אנשים ושל מקומות משמשים כדי להסביר בדיעבד דברים שקרו, או כדי לרמז על התרחשויות עתידיות הקשורות בגורלם של הדמות או של המקום. תל-אביב, למשל, מוזכרת בתנ"ך כמקום שבו ישבו הגולים לבבל, על נהר כבר (יחזקאל, ג', טו). אגב, העיר תל-אביב, כידוע, קיבלה את שמה בעקבות תרגומו של נחום סוקולוב לרומן "אלטנוילנד" מאת תיאודור הרצל, שהמשמעות המילולית של כותרתו הגרמנית היא "ארץ ישנה-חדשה".

כיאה לארץ ישנה-חדשה, שמות המקומות התל-אביביים מהווים ערבוביה של עברית ולועזית, שמות של אנשים ושמות של מקומות, ישן וחדש. בעיני מסעדנים רבים שפות לועזיות עדיפות על פני העברית, אולי בגלל התפיסה שהעברית לא משדרת מספיק יוקרה. לא אחת קורה ששם המקום הלועזי כתוב בשגיאת כתיב (כמו ה-Espreso Bar  בקפיטריה באוניברסיטת תל-אביב), ואז השאיפה ליוקרה מתחלפת בחשיפת הפרובינציאליות שבשאיפה ל"שָם".

דומה שה"שָם", שמילון אבן שושן מגדיר כ"מקום ההוא, לא פה" הוא שהדריך את בעלי "בטי פורד" ו"רוזה פארקס", שני מקומות המשתייכים לגל ה"מקומות עם שמות של נשים חזקות" שפקד את עירנו לאחרונה. קשה לדמיין מקום תל-אביבי שייקרא "גולדה מאיר", למרות שגם מאיר הייתה אישה חזקה, ואפילו סלבריטי נערצת בארצות הברית עד עצם היום הזה (שלא לדבר על הגעפילטע פיש המצויין שלה, כפי שדווח בעיתונות התקופה).

אבל בגל הנוכחי שפוקד את המקומות שנפתחו לאחרונה, מסתמנת חזרה מסויימת לעברית, גם אם היא למילים לועזיות שנקלטו בה: "האקדמיה" ו"הגימנסיה" הן שתי דוגמות אופייניות. לפני כשנה נפתחה "המרפאה", מקום הנושא שם עברי למהדרין. בגלים הבולטים קודמים כיכבו שמות של אנשים דווקא: "לנסקי", "ארליך", "בטי פורד", "רוזה פארקס" ורבים אחרים.

האירוניה בשמות "האקדמיה", "הגימנסיה" ו"המרפאה" בולטת במיוחד בימים אלה: בעוד שמקומות הבילוי הנושאים שמות אלה נפתחו לאחרונה, בגימנסיה נגמרה רק בשבוע שעבר שביתה שנמשכה יותר מחודש, האקדמיה עדיין שובתת ומערכת הבריאות נמצאת כבר שנים במצב של קריסה. מתן שמות כאלה למקומות בילוי היא הביטוי האולטימטיבי של אסקפיזם: אם אי אפשר ללמוד או לקבל שירותי בריאות, לפחות נאכל ונשתה כמו שצריך.

בשמות האלה תל-אביב כנראה מובילה טרנד שמגיב לתופעה כלל ארצית, ואין ספק שמי שהחלו בטרנד זיהו משהו, גם אם לא במודע, שמתרחש בחברה הישראלית. אבל בניגוד לשמות של פאבים בארצות הברית ובאנגליה, כמו The Thirsty Scholar ("המלומד הצמא"), השמות הישראליים לא מסתפקים בניחום החולים והסטודנטים, אלא מנסים להציע תחליף – ולו סמלי – לשירותים שהמדינה אמורה הייתה לספק לנו. אם נכונה האמונה ביכולתם של השמות להשפיע על גורל נושאיהם, לאור קריסת החינוך ומערכת הבריאות יכול להיות שהמקומות האלה זקוקים בדחיפות לשם חדש.

* הרשימה מתפרסמת בנוסח מקוצר בגיליון השבוע של טיים אאוט תל-אביב.

* ובעניין דומה: חברתי יופי תירוש כותבת בבלוג שלה על השימוש שעושות חנויות ורשתות בניו יורק במונחים אקדמיים.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • איתי  On 27 בדצמבר 2007 at 10:19 pm

    ראיתי על יד צומת ביל"ו שלט של "פאב גולדה". נדמה לי שאפילו משתמשים בעיבוד של תמונתה, כך שאין ספק שהכוונה אליה. לא הייתי בפאב עצמו.

  • תא  On 29 בדצמבר 2007 at 4:20 am

    "מערכת הבריאות נמצאת כבר שנים במצב של קריסה"?

    על סמך מה אתה קובע את הקביעה הנחרצת הזאת? כי לי מערכת הבריאות בישראל דווקא לא נראית במצב של קריסה. אתה לא מתבלבל במקרה עם מערכת הסעד, שאכן נמצאת בפשיטת רגל ולפעמים פעילותה חופפת את זו של מערכת הבריאות ולכן קל להתבלבל ולייחס את כשליה הבסיסיים למערכת הבריאות? מערכת הבריאות בישראל היא מערכת שמתפקדת לא רע. לפעמים יש בה חריקות ולפעמים סימנים של שחיקה, ויש כמה תחומים שבהם היא גם הראתה סימני שיפור בשנים האחרונות. כמובן, קל להסתכל על פשלות ספציפיות ועל דברים מסויימים שעובדים פחות טוב, ולזעוק שהכל קורס.

    אגב, כמי שחיה בעבר בחו"ל אני יכולה להעיד שמערכת הבריאות הישראלית מתפקדת באורח סביר גם יחסית למערכות בריאות בחלקים מצפון אמריקה ומערב אירופה, ובארצות ההן האנשים משום-מה לא נוטים לחשוב שמערכות הבריאות שלהם קורסות. כנראה עניין של הבדלים בראיית העולם בארצות השונות (אופטימיות / ריאליות / ראיית שחורות). ישראלים אחרים שאני מכירה וחיו בעבר בחו"ל מסכימים איתי לגבי מערכות הבריאות שם בהשוואה לזו של ישראל.

  • אלי  On 1 במאי 2009 at 9:35 pm

    השמות "האקדמיה", "הגימנסיה" ו"המרפאה" הם ניסיון לחקות את שם המועדון הירושלמי המוצלח "המעבדה" י

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: