האוטוביוגרפיה של כל אחד נגמרת (הסיפור השלישי והאחרון בסדרה)

"בשביל מישהו אתה כלום אבל בשבילך המישהו הזה הוא משהו." (ציטוט עצמי)

הצגת הבעיה

פּוּצח העיקרון המפעיל של סרטים בערוצי הטבע: קריין בעל מבטא בריטי וקול מאיים, הדמיות ממוחשבות של קריסה, התפוצצות, התלהטות או קיפאון אינסופיים, חידלון. עכשיו הכול ברור: סוף כדור הארץ הוא בלתי נמנע. ואיתו הכול. האנשים, החיות, הצמחים, המיקרואורגניזמים, הכול. גם השפה. המשפט, המילה, האות, סוף לסיפור הזה, מחיקה מוחלטת, בלתי-הדירה, של המילים.

מכאן נובעת חשיבותו המכרעת של מקש הרווח. לכן הוא כל-כך ארוך, ונמתח לאורך השורה התחתונה של המקלדת. הרווח חשוב לאין ערוך מן המחיקה, לה הוקדשו, אגב, שני מקשים. מקש הרווח הוא השורה התחתונה של המקלדת, משום שהוא השתיקה. שלא כמו המחיקה של מה שנכתב או נאמר, השתיקה מתחילה מן הכלום וגם נגמרת בו. היא האין. והאין הזה מנצח תמיד: הוא שותל את עצמו בין המילים; אם הוא לא יהיה, נתקשה להתמודד עם עוצמתו של הרעש הפנימי. כולנו מרוויחים ממקש הרווחים.

שלא תהיה טעות, יש בטבע גם רווחים לא מוצלחים. למשל הרווח בין השיניים, שהוא רק מקור לצרות. שאריות מזון מרקיבות נתפסות בו ונערמות זו על-גבי זו ומתאבנות ומדליקות את החניכיים ומביאות לנסיגתם. הרווח בין השיניים כולא את הטינופת, הרווח בין המילים הוא הניקיון בהתגלמותו.

לכן קריאתן של המילים, כמו זו המתרחשת ממש ברגע זה, היא מאורע נדיר הרבה יותר מרגע הכתיבה, כפי שנהוג לסבור. לא ניתן יהיה לחזור עליו כשייסדק הקרום ויימס אל תוך אגמי המַגמה הלוהטת ששוצפים וקוצפים רק כמה קילומטרים מתחתינו ("חדרי מגמה", מכנה אותם הקריין) או לחילופין יקפא לנצח נצחים כשתכבה החמה. לא תהיה דרך חזרה; גם החרטה מות תמות, השיניים ירפו אחיזתן, המאובנים יתאדו. כל שייוותר יהיה רווח נצחי בין המילה האחרונה ובין האין. מיתות משונות מחכות לקוראי האוטוביוגרפיה של כל אחד, לפי ערוץ הנשיונל ג'אוגרפיק, התנ"ך של כל אחד, וכולן לפניכם.

מיתה ראשונה: סדק

הקרום כל-כך הרבה יותר דק משאנחנו מדמיינים, הקרום הזה שהוא רפסודה על-גבי ימים צמיגים של סלע מותך. הקריין בעל המבטא הבריטי והטון המאיים – שמו הפרטי הוא בדרך כלל איאן – יספר על הקץ מתוך הרגשה של דחיפות וחומרה. לצופה התמים לא נותר אלא לערוך חשבון-נפש מהיר ולהבין, תוך כדי עריכתו, שגם הוא מיותר. מה ייוותר מחשבון הנפש? מה יהיה על הרעיונות? האם מות השפה יהיה גם מותם? מן המפורסמות הוא שמדענים חלוקים ביניהם בשאלה האם המידע הנכנס לחור השחור שורד או אובד לנצח נצחים.

הצופה שוכב על הספה אל מול הטלוויזיה, לוגם עוד מהיין הלבן והזול שבגביע העבה והזול שמונח על השולחן שליד הספה, ליבו פועם בקצב מהיר מדי. הוא עשה עיסקה טובה. אם ממילא למות אז לפחות שלא יהיה יקר מדי. ומייד מופיע הנימוק הנגדי – אם כבר למות, אז למה לא ליהנות מן החיים וללגום דווקא מן היין היקר ביותר שבחנות? שרק אספיק למות לפני שכל זה קורה, הוא אומר לעצמו, והוא יודע שזו אינה ערובה למוות קל יותר בהכרח.

הוא מחייג אל אדונֵי הלוויינים ומבקש להתנתק, הוא כבר לא מעוניין בערוץ המוות, זה עושה לו רע לראות את הסוף, הוא לא רוצה עוד לתת לאיאן דריסת רגל בביתו ובנפשו, יהא שם משפחתו אשר יהא. אבל מחלקת שימור הלקוחות מסרבת לתת לו ללכת לדרכו, אף שההתחייבות בת 48 החודשים שלו מזמן באה אל קיצה. מה יהיה על מחלקת שימור הלקוחות כשתיגמר האוטוביוגרפיה של כל אחד, הוא שואל את אשת המכירות הנמרצת והיא נבוכה לשנייה, אבל מייד מתעשתת ומציעה לו התחברות של שבועיים בחינם לערוץ הנמלה וכרטיס כניסה מוזל ליחיד ללוּנה-קניון שנפתח זה מכבר בעיבורי העיר. מה יהיה על העיר? מה יהיה על הלוּנה-קניון כשתתחיל הקריסה של הכוכב פנימה אל עבר נקודת הייחודיות?

המילים שכתבתי, הוא אומר לעצמו, הספר שמונח עכשיו בכמה ספריות, ממוספר על-פי שיטת המיון העשרונית של דיואי, מה יהיה עליהם? ומה יהיה על שיטת המיון העשרונית של דיואי? כל זה בלתי נתפש.

כי הסוף הזה הוא חלק מהאוטוביוגרפיה של כל אחד. הקריין, איזה איאן אחר בסרט אחר, מסביר שכל החומר על כדור הארץ נע במעגל סגור, כמו צילומים של מצלמת אבטחה: המת מתפרק ופרודות שהרכיבו את גופו ירכיבו גופים אחרים; היסודות שמהם מורכבים החיים פורצים ממעבה האדמה, חיים על פניה, עולים בסערה השמימה, נוחתים, נבלעים בתוך האדמה, וחוזר חלילה, כמו במשחק לֶגו אינסופי. החמצן, הפחמן והמימן, כולנו נתפרק להם בסוף, והיחידות שמרכיבות אותנו יצטרפו ליחידות שמרכיבות יצורים אחרים. אנחנו האוטוביוגרפיה של כל אחד. ועכשיו, מאיים הקריין, היא עומדת להיגמר.

מיתה שנייה: גבולות

המלחמה עקְרה לה את כל השָנים שעוד נותרו לה לחיות, כאילו היו שן רקובה שאי-אפשר וגם אין טעם להציל. בדרך כלל, רק גברים התקבלו למקצוע הזה, של הנרצחים על-תנאי, אבל היא הצליחה איכשהו להשתחל. היא היתה פמיניסטית, ורצתה להרגיש חלק מהאוטוביוגרפיה של כל אחד; לא להיות סתם קוראת פשוטה שלה. היא רצתה לתרום לאוטוביוגרפיה של כל אחד, לא רק לקבל ממנה. וכך, היא היתה לאישה הראשונה שהמקצוע שלה היה ליהרג.

בשנה שלאחר מכן, עם השתחררותו של האלוף מעיים משירותו הצבאי ובחירתו המוצלחת לראשות העירייה, הוא הוציא מכרז להקמת אנדרטה לזכר הנופלים בכיכר-העיר. בפרויקט זכתה חברה בבעלותו של אחיו, רב-סרן (במיל.) מעיים, שלא עמדה באף תנאי מתנאי המכרז. זו, יש הסוברים, היתה המיתה השנייה.

מיתה שלישית: מחיקה

בביתנו מוכרחים לדבר על החבל. מחיקתה של האוטוביוגרפיה של כל אחד תהיה מחיקה ללא שום צורך. אפילו לא לשם המחיקה, ובוודאי שלא לצורך התיקון. נוזל התיקון הלוהט, שחוּמוֹ יהיה החוֹם האינסופי, כלומר הטמפרטורה הגבוהה ביותר האפשרית שהיא יותר ממה שהוא הכי הרבה, נוזל התיקון יטפל היטב במחיקה.

סיכום ומסקנה: האוטוביוגרפיה של כל אחד נגמרת

ה הא האו האוטו האוטוביוגרפיה של כל אחד לא נכתבה באומן, ולכן היא לא מאומן. וכשהאוטוביוגרפיה של כל אחד נגמרת, דומם קולו של הקריין, ומגיעות כותרות הסיום. מדובר בשורות לבנות ישרות של שמות ותפקידים, שעולות על רקע שחור. הראשון הוא כמובן הקריין, איאן משהו. לפעמים יש לו תואר אצולה, ואז זה סֶר איאן משהו. אחריו הכותבים, הבמאי, הצלם, ושאר אנשי הצוות. אחר-כך רשימת התודות. הצופה הנרעש מזהה בין התודות את אדונֵי הלוויינים. מתברר שהם שותפים בהפקת האוטוביוגרפיה של כל אחד. אולי בגלל זה כל-כך היה חשוב להם שיישאר.

הרשימה אוזלת מן המסך. עכשיו כבר אי-אפשר להתעלם מכך שהאוטוביוגרפיה של כל אחד נגמרה. עכשיו סופיוּת הקיום מוחלטת וחלוּטה.

* הסיפור פורסם לראשונה בגיליון מס' 5 של "מסמרים" שנושאו "משבר".

* לקריאת הסיפור הראשון בסדרה, "האוטוביוגרפיה של כל אחד", לחצו כאן.

* לקריאת הסיפור השני בסדרה, "האוטוביוגרפיה של כל אחד חוזרת", לחצו כאן.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: