"הארץ" מבטלים את חלק ב'

 היום נודע לי ש"הארץ" עומדים לבטל את חלק ב' של העיתון. עמוד הדיעות יעבור כנראה לעמודי החדשות, והכתבות שמופיעות בשני העמודים הפנימיים פשוט יבוטלו.

בשנים האחרונות "הארץ" הופך יותר ויותר לעיתון כלכלי. "גלריה" הוא כבר מזמן לא מוסף תרבות איכותי כפי שהיה, אלא מוסף אופנה וכושר, עם קצת רכילות, ואחת לכמה ימים או שבועות כתבה עיתונאית ראויה לשמה; מוסף "הארץ" הפך למוסף לייף סטייל: אופנה, בישול, פרסומות למוצרי צריכה כתוכן עיתונאי. מדורו של גדעון לוי הוגלה משם, כנראה כי הוא פוגע בתחושת "החיים הטובים" של המוסף. ו"דה-מרקר", עם 72 עמודים בממוצע מדי יום, שישה ימים בשבוע, השתלט על הכול. רק לשם השוואה – מוסף "תרבות וספרות" (המדורדר גם הוא, אבל זה כבר סיפור אחר) מחזיק ארבעה עמודים, ומוסף "הארץ, ספרים", אולי החלק האחרון של העיתון ששווה קריאה מתחילתו ועד סופו (ולא בגלל שאני כותב בו מדי פעם), מחזיק בדרך-כלל כ-20 עמודים, רבים מהם עמודי פרסומות. גם "הארץ, ספרים" וגם "תרבות וספרות" מופיעים פעם בשבוע.

נכון, יש עדיין כתיבה מעולה ומעניינת בעיתון: רותי סיני, שחר אילן, אסתר זנדברג, צבי בראל, ארנה קזין, שירי לב-ארי, ועוד, אבל היא הולכת ונדחקת מפני הכתיבה הדורסנית של אנשי ה"דה מרקר" שמקדמים אג'נדה מקוממת: נגד עובדים, נגד התאגדויות של עובדים (מספיק לראות את כתבי השטנה המופרכים שמתפרסמים בחודשים האחרונים נגד המרצים השובתים, חלקם נקראים כמו קומוניקטים של משרד האוצר), ובעד בעלי הון, מדיניות ההפרטה וכל מה שמריח מקפיטליזם.

כבר זמן רב שאני מתלבט אם לבטל את המנוי על העתון. מצד אחד, "הארץ" הוא בכל זאת העיתון היומי הרציני האחרון שנותר בעברית. אם אנשים יבטלו את המנוי והעיתון ייקלע לקשיים, יאבד כלי התקשורת הכי רציני שנותר. מצד שני, נדמה שזה לא יישאר כך עוד הרבה זמן. ביטול חלק ב' מהווה אינדיקציה ברורה לכוונות של בעליו ועורכיו.

אהבתי את הטקס היומי של משיכת העיתון לתוך הדירה, וקריאתו תוך כדי שתיית הקפה של הבוקר.  כבר בשנה שעברה התקשרתי לבטל את המנוי בגלל השינויים שעברו על העיתון, שהפכו את הקריאה בו לקצרה יותר ממשך שתיית הקפה של הבוקר. אבל בגלל האמביוולנטיות שלי, בסופו של דבר שוכנעתי על ידי מחלקת שימור הלקוחות להישאר מנוי. אבל התשובה המדהימה שנתנה לי מי שדיברתי איתה, כאשר שטחתי את טענותיי על הידרדרות העיתון לטעמי, הייתה שהעיתון לא מיועד לאנשים כמוני, אלא לסטודנטים ולחיילים משוחררים (ממש במילים האלה. נדמה לי שהמילים המדוייקות היו "העיתון לא מיועד לאנשים בגילך"; הייתי אז בן 34. שמה של הנציגה שמור איתי). הייתי צריך כבר אז לבטל את המנוי בגלל התשובה שלה (ואולי העיתון צריך היה לבטל את המנוי ביוזמתו שלו, אם הוא לא מיועד לאנשים בגילי!), אבל כאמור כיוון שממילא לא הייתי שלם עם הפסקת טקס קריאת העיתון בבוקר, ולכן קל היה לקנות אותי בהנחה זעומה לשלושה חודשים ובספר חינם.

היום, כשהתקשרתי לבטל, סיפרתי לנציגה ממחלקת שימור הלקוחות את הסיפור הזה, וביקשתי שלא תאמר לי שהעיתון לא נועד לאנשים בגילי, וגם שלא תציע הנחות – הפעם הנחה לא תשכנע אותי להישאר ולממן את התדרדרות העיתון.

אני לא יודע אם ביטול המוני יעשה טוב לעיתון; הרי בכל זאת המטרה היא לא למוטט אותו כלכלית ולסגור אותו, אלא לגרום לראשיו להתעשת. אז כל אחד/ת מהמנויים/ות מוזמן להחליט בעצמו/ה על דרך הפעולה: בין אם לבטל את המנוי, ובין אם להסתפק בהבעת מחאה בפני מחלקת שירות לקוחות על ביטול חלק ב' הממשמש ובא, ועל המהלך של דילול הדיונים הרציניים בנושאים שאינם כלכלה או "החיים הטובים". בכל מקרה, מי שגורל העיתונות הישראלית החופשית (יחסית) והאיכותית (יחסית) חשוב לו/ה, חייב/ת להביע את עמדתו/ה.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • נעמה  On 16 בינואר 2008 at 6:15 pm

    אחרי שהתדרדרותו המתמשכת של העיתון הכריעה את ההתלבטות אם להמשיך לתמוך בעיתון "הפחות רע" בארץ. לא בהכרח מאותן סיבות שאתה הזכרת וגם לא בדיוק עם אותה דעה על אותם מדורים/מוספים, אבל מזדהה עם רוח הדברים. עוד לא הצטערתי.

  • סתיו  On 16 בינואר 2008 at 6:34 pm

    צירוף מקרים הוביל לכך שארבע דקות אחריך חלי גולדנברג הודיעה ברשימתה שהיא מבטלת את המנוי למעריב.
    סופה של העיתונות הכתובה?
    (-:

  • סתיו  On 16 בינואר 2008 at 6:36 pm

    לא כתובה – מודפסת.

  • אמיר  On 16 בינואר 2008 at 7:37 pm

    ראשית, אני רוצה להפנות אותך למאמרו של חנוך מרמרי בעין השביעית, בו הוא מתאר כיצד דה מארקר השתלט – פיזית ורעיונית – על הארץ: http://www.idi.org.il/hebrew/seventheye/seventheye.asp?id=3498
    שנית, לא הוגן להשוות מספרית בין עשרות העמודים המוקטנים של דה מארקר לבין ארבעת עמודי הסדינים הרחבים של תרבות וספרות.
    אבל העיקר הוא העובדה הפשוטה החותכת, שאין לנו בעצם לאן ללכת. מעריב וידיעות הם בפירוש לא אופציה למי שמחפש עומק ורוחב, ועל קיומו של הארץ – שמתעקש לקיים דיון עקרוני בסוגיות שבהן עיתונים אחרים מרדדים הכל לעניינים אישיים, ובו בזמן גם חושף את חיי החרקים בצדי הדרכים – יש להיאבק ממש כמו על קיומם של חוגים איזוטריים באוניברסיטה, שהם עדות לחברה רחבת אופקים ושוחרת דעת (ואם תרצה דוגמה אחרת, זה כמו להיאבק נגד נסיונות הסגירה של קול המוסיקה).
    קל מאוד למצוא סיבות להתגולל על הארץ, אבל גם לא קשה למצוא בו נקודות זכות. אני מסכים שהניסיון של הארץ להרחיב את קהל הקוראים (קהילת העסקים מצד אחד וקהל הצעירים מצד שני) מביא לא פעם לתסכול אצל מי שזוכר ימים שבהם העיתון החניף יותר לאנשים סקרנים, אבל העידן הנוכחי הוא תחרותי באופן מבהיל והארץ נאלץ לשחק במגרש בוצי יותר מאי פעם. ועדיין, עם כל הביקורת שגם לי יש על העיתון, המחשבה שהארץ ייאלץ לסגור את שעריו ונצטרך להסתפק בידיעות ומעריב, היא בלתי נסבלת ממש.

  • רונה  On 16 בינואר 2008 at 8:00 pm

    קודם כל, מה כל כך רע בדה מארקר? זה עיתון מצוין, עם כיוון כלכלי אבל בהחלט לא על כלכלה בלבד. הוא מרתק, ערוך היטב, ונוגע במגוון מדהים של נושאים – מה שמעלה את החשד שאולי כלכלה, בדומה לפוליטיקה, נוגעת ביותר תחומים ממה שנדמה למביט מהצד.
    באשר לתכנים של העיתון – אני מסכימה עם התגובה למעלה. פשוט אין אלטרנטיבה, כל עוד "חדשות" ז"ל לא יקום לתחייה, ושום מו"ל או יזם רציני לא מרים את הכפפה, נמשיך לקרוא את "הארץ" וליהנות ממעט האיכות שנותרה שם (הרי ידוע שאיכות היא לא כמות). ובכלל, למה לקרוא עיתונים כל כך הרבה? יש ספרים, יש "רשימות", למי יש זמן גם ללכלך את הידיים?

  • שלום  On 16 בינואר 2008 at 8:20 pm

    מזלזל בקוראים ומזלזל בעובדים
    עסוק רק בספירת הפסדים
    וקיצוצים, מה שלום הוועד שניסה להתארגן?
    הרי פעולה אחת מוצלחת ושוקן יתחנן בפניכם שתעבדו

  • אסתי  On 16 בינואר 2008 at 8:36 pm

    לפני איזה שנתיים כשהחליפו את הנדלזלץ ואת אודי אשרי ודה מארקר הריק מכל תוכן אמיתי התחיל לתפוס נפח
    חידשתי את המנוי אחרי ניג'וסים אין סופיים של מחלקת מנויים ואיש שיווק עקשן במיוחד.
    הבוקר היה אחד מהבקרים בהם בירכתי בליבי (וגם בפוסט) על הצעד הזה שלי שאיפשר לי לראות את הכותרת ואת הגרפיקה של העמוד הפותח את העיתון.

  • קורא לשעבר  On 16 בינואר 2008 at 9:16 pm

    חבל על הרס המסורת. שוקן נותן לרולניק להרוס 100 שנים של ריספקט.
    דה מרקר כמוסף כלכלי נחות יותר מידיעות כעיתון חדשות.
    הכתבים בו חסרי מושג בסיסי בתחומים שלהם,
    80% מהכתבות זה קומוניקטים
    הדעות שמרניות ומטופשות.
    רולניק כותב מצוין אמנם,
    אבל כעורך הוא מאמץ את שיטת מנחם רבי
    כתבים זולים שלא שווים כלום
    הרבה כותרות צהובות
    מה שאומר הרבה הכנסות ומעט הוצאות
    הבעיה היא שזה לא מחזיק מים לאורך זמן
    תוך 3-4 שנים התפוצה של הארץ תתרסק
    ולא יישאר מהעיתון כלום

    לא נורא. נקרא רשימות

  • רוני  On 16 בינואר 2008 at 10:11 pm

    אתה עדיין יכול לקרוא אותו עם הקפה של הבוקר ואפילו בחינם – פשוט באינטרנט…

  • יורם  On 16 בינואר 2008 at 11:04 pm

    גלובס הוא עיתון כלכלי טוב יותר. גם בחירת הכתבים שלו טובה יותר. "עיתונאים" כמו שרון שפורר, נתן שבע, שרית מנחם וכמה אחרים מדה מרקר אינם ראויים לתואר הזה בכלל. כמעט כל מה שהם מפרסמים מופרך מעיקרו ונגוע באי-הבנה מוחלטת של המאטריה הכלכלית. עיתונאים טובים כמו אמיר אייזנברג, ערן גבאי והרצל לקס עזבו משום שהבינו /אין עתיד במדיום כזה.

    מה שהורג את דה מרקר זו היומרנות הגדולה ביחס לתפוקה שהוא מוציא. הוא מעריץ את הכסף, אבל אינו מוכן להודות בזה. הוא שונא את המימסד, אבל מאוד אוהבת שאותו מימסד מפעיל כוח נגד השוק. הוא מדבר על מצוינות, אבל הכתבים שלו בינוניים ומטה.

  • גידי  On 16 בינואר 2008 at 11:56 pm

    מה שהרג את מוסף הספרות הפלצני של עיתון הארץ זה ששת הכותבים לששת הקוראים, אם היו נוקטים שם בגישה אחרת, סביר להניח שהמוסף היה נקרא על ידי הרבה יותר אנשים.

  • ענת פרי  On 17 בינואר 2008 at 3:05 pm

    כקוראת של הארץ למעלה משלושים שנה, ובעצם מגיל שש, מבית הוריי, נדהמתי לקרוא את דבריו של צבי. לא ידעתי שיש תכנית כזו ואני מתקשה להאמין.

    אינני יכולה לתאר את חיי בלי העיתון, למרות שלא פעם אני מוצאת את עצמי מתחילה את היום עם ה"הראלד טריביון" דוקא, ולמרות שכבר שנים רבות שהעיתון מסב לי הרבה מאד צער בתמיכתו בדברים שבושה לתמוך בהם ובאי תמיכתו בדברים שחובה לתמוך בהם.

    אבל לצערי איני רואה להארץ תחליף בעיתונות הישראלית, עניין מצער בפני עצמו.

    ואני רוצה לומר מלה טובה בזכותו של דרור משעני, שאני קוראת כמעט כל מלה במוסף הספרים שלו, והוא נוהג בהגינות באנשים

    ואת דה-מארקר אני תורמת לועד למען החייל בתקוה להציל את יערות הגשם.

    אני מסכימה עם אמיר שצריך להילחם על קיומו של עיתון ראוי ולא לוותר, ואולי הרשימה הזו תתרום משהו.

  • שירה  On 17 בינואר 2008 at 6:44 pm

    רוצה להציל את יערות הגשם – אל תקני עיתון מודפס.

  • ענת פרי  On 17 בינואר 2008 at 9:41 pm

    צר לי שירה, אבל אני לא אפסיק לקנות עיתונים וספרים.

    ואת מה שכתבתי אנסח מחדש בציטוט מדברי חברה טובה שלי: "המוסף הכלכלי? אני שמה על זה את הקפה שלי."

    ואני מאד מקוה שהארץ ישתפר

  • אלימלך זורקין  On 19 בינואר 2008 at 1:06 pm

    שיא הידרדרותו של "הארץ" מתגלם במינויו של ניר בכר, שפוטר מ"ידיעות אחרונות", ךעורך המוסף. הוא הפך את המוסף לזבל בנוסח "7 ימים" הנחות, כור מחצבתו. "הארץ" רוצה להרוויח כסף, ולכן הוא פונה אל המכנה המשותף הנמוך; אל הבינוניים, הלא מתוחכמים (ואף לא משכילים) ומבקשי ה"ריגושים" הייצריים. בושה

  • yigal laviv  On 19 בינואר 2008 at 1:40 pm

    אין לי ספק כי צבי טריגר מנהל את משרד עורכי הדין שלו כך שירויח,אחרת יצטרך לסגרו.אין לי ספק,לאור נטיותיו הספרותיות,כי הוא לא יהסס לסייע לנפגעי-חברה בסיוע משפטי.אבל אני משוכנע כי לא יעסוק בפעולות איכותיות ורבות תכנים נעלים אם העיסוק בהן ימוטט את בסיסו הכלכלי של מקצוע עורך הדין שלו.
    אין הבדל בינו לבין מו"ל הארץ עמוס שוקן המנסה בכל כוחו ועל חשבון הונו לשמור את הגחלת האיכותית היחידה בתקשורת.אז למה יקדח חור בסירת הארץ?

  • אדי סער  On 19 בינואר 2008 at 7:37 pm

    גם אני שוקל הפסקת המנוי על "הארץ", עיתון שאני קורא מנעורי ומנוי עליו, לדעתי, כבר כשלושים שנה, ומאותן סיבות בדיוק. את המינוי על "מגזין דה-מרקר" ביטלתי למרות התנאים המפליגים ןלא רג בגלל שמדובר במגזין משעמם ומיותר אלא בגלל שהוא מטפח באופן מופגן את האג'נדה הקפיטליסטית ומתאר את המבנה הזה כטוב מכל העולמות האפשריים. אני עדיין לא סגור על ביטול המנוי שוב מאותן סיבות של טריגר – ההרגל לשתות את הקפה עם העיתון והעיקר החשש לפגוע בחוסן הכלכלי של עיתון שעם כל מגרעותיו הרבות והולכות הוא עדיין הטוב מכולם. אבל למרבה הצער, הטיעון הזה, האחרון, הולך ומאבד מהתוקף שלו.

  • שושי  On 19 בינואר 2008 at 10:38 pm

    "שמנת".

  • אדי סער  On 21 בינואר 2008 at 9:47 am

    מיותר, מקומם, מרגיז ותמוה וכל בכרומו. עוד סבה מצוינת לנתק את הקשר עם העתון ההולך ומתנוון..

  • גדעון  On 11 במרץ 2009 at 6:07 pm

    ערן גבאי היה העיתונאי המבריק ביותר בעיתונות הכלכלית הישראלית ב-5 שנים האחרונות. היה תענוג לקרוא את הפרשנות, את העומק, ולהיווכח שיש עיתונאים שיכולים לעבוד 20 שעות ביום ועד שלא מוצאים סקופ אחד לפחות בכל יום הם לא נחים. ישר כוח ערן. נקווה שעוד תחזור לעיתונות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: