"היה לנו אוצר סמוי של פנאי
עדין כאויר הבוקר.
פנאי של סיפורים, דמעות, נשיקות וחגים.
פנאי של אימא, סבתא והדודות
יושבות בנחת בסירה של זיו,
שטות אט אט בדוגית השלום
עם הירח ועם המזלות."
("פנאי", מאת זלדה)
פנאי (עוד רגע שלווה חתולי)
פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.
תגובות
אהבתי את הפנאי של זלדה. זה פנאי של ביחדנס. מעניין הצילום המלווה: זה חתול בודד, לא בחברת חתולים ולא צמוד לאדם, והוא נעוץ בלב רקע כחול פרוש על כל הפריים. וכחול נחשב לצבע מרחיק ומבודד.
אורה – חתולים לרוב אינם בודדים. יש להם את עצמם. וזה מה שנפלא בהם.
אני דווקא רואה בנורה, החתולה שמצולמת כאן, את דוגית השלום ששטה אט אט, בים של מצעים תכולים.
גם בשבילי שגדלתי ליד הים, כחול ותכלת תמיד צבעים של שלוה
והשיר נפלא
אהבתי את הניגוד בין השיר לבין הצילום, כי זה מחדד את הקטבים.
וזה ברור ששלווה חתולים היא השלווה הכי אמיתית שיש (למרות שמספיק שעובר זבוב וכל הסיפור נגמר, ואולי דוקא בגלל זה. השלווה אצלם היא ברירת מחדל)
לנינה,
חתולים בהחלט יכולים להיות לפעמים מאוד בודדים ומדוכאים. מהבחינה הזאת הם לא שונים מאיתנו במאומה.