פנאי (עוד רגע שלווה חתולי)

"היה לנו אוצר סמוי של פנאי
עדין כאויר הבוקר.
פנאי של סיפורים, דמעות, נשיקות וחגים.
פנאי של אימא, סבתא והדודות
יושבות בנחת בסירה של זיו,
שטות אט אט בדוגית השלום
עם הירח ועם המזלות."

("פנאי", מאת זלדה)

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • אורה לב-רון  ביום 18 בינואר 2008 בשעה 9:51 am

    אהבתי את הפנאי של זלדה. זה פנאי של ביחדנס. מעניין הצילום המלווה: זה חתול בודד, לא בחברת חתולים ולא צמוד לאדם, והוא נעוץ בלב רקע כחול פרוש על כל הפריים. וכחול נחשב לצבע מרחיק ומבודד.

  • נינה  ביום 18 בינואר 2008 בשעה 10:41 am

    אורה – חתולים לרוב אינם בודדים. יש להם את עצמם. וזה מה שנפלא בהם.

  • צביקה טריגר  ביום 18 בינואר 2008 בשעה 11:30 am

    אני דווקא רואה בנורה, החתולה שמצולמת כאן, את דוגית השלום ששטה אט אט, בים של מצעים תכולים.

  • ענת פרי  ביום 18 בינואר 2008 בשעה 11:46 am

    גם בשבילי שגדלתי ליד הים, כחול ותכלת תמיד צבעים של שלוה

    והשיר נפלא

  • אורה לב-רון  ביום 18 בינואר 2008 בשעה 2:50 pm

    אהבתי את הניגוד בין השיר לבין הצילום, כי זה מחדד את הקטבים.

  • מיכל  ביום 18 בינואר 2008 בשעה 4:20 pm

    וזה ברור ששלווה חתולים היא השלווה הכי אמיתית שיש (למרות שמספיק שעובר זבוב וכל הסיפור נגמר, ואולי דוקא בגלל זה. השלווה אצלם היא ברירת מחדל)

  • אדמוני יפה עיניים  ביום 19 בינואר 2008 בשעה 2:14 am

    לנינה,

    חתולים בהחלט יכולים להיות לפעמים מאוד בודדים ומדוכאים. מהבחינה הזאת הם לא שונים מאיתנו במאומה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: