"חיים לא נעימים בעזה": על דבריו של אולמרט אתמול, ועל שיירת אספקה לעזה בשבת הקרובה

דבריו המתחסדים והמיתממים של אולמרט על מה שישראל מעוללת בעזה, ולא פחות מהם, הטון שבו הם נאמרו – ילדותי, דווקאי – מראים (שוב) עד כמה הממשלה לא לומדת מטעויות העבר וחיה בעולם שבו הסיבתיות הפוכה ומעוותת. " מצידי שכל תושבי עזה ילכו ברגל ולא יהיה להם בנזין לרכב שלהם, כי יש להם משטר רצחני", מצוטט אולמרט ב-Ynet, כאילו לא היינו כבר בסרט המופרך הזה שבו התעללות באזרחים אמורה לגרום ללחץ על השלטון לשנות את דרכיו. התיאוריה הזו נכשלה אפילו בקדנציה של אולמרט עצמו ("ריכוך" דרום לבנון כדי לגרום לבריחה המונית של אזרחים צפונה וללחץ על ביירות), ובגללה, בין היתר, הוקמה ועדת וינוגרד.

"לא יהיה מצב שאנשים בשדרות יסתובבו עם פחדים יום ולילה ויפחדו כל היום, ובעזה יחיו חיים נורמלים לחלוטין", הוסיף אולמרט. מתי בדיוק מאז 1967 חיו בעזה חיים נורמליים? מתי לא היה שם משבר הומניטרי? מתי אנשים בעזה לא הסתובבו עם פחדים יום ולילה? מתי בדיוק איפשרה להם ישראל "לקיים חיים נעימים" כלשונו של אולמרט?

הדברים האלה שאולמרט אומר, המנטרות שהוא חוזר עליהן (וגם ציפי ליבני: "אם לא יהיה שקט כאן, לא יהיה שקט שם", או משהו בסגנון הזה) נועדו להסיט את תשומת הלב מאוזלת ידה של הממשלה, אוזלת יד שהיא צינית ומבחירה, ולא מהיעדר קומפטנטיות. זוהי אוזלת יד מדינית, שבאה לידי ביטוי בכישלון ההידברות (או בסירוב לה) עם האוייב (וכן, חמאס הוא האוייב ואני מסכים עם אולמרט לגמרי, שמדובר באוייב רצחני), אבל גם אוזלת יד בהגנה על אזרחיה שלה.

תחשבו על זה: פצצות ושעות טיסה הן דבר יקר מאוד. יכול להיות שבמקום לבזבז את אמצעי הלחימה האלה, במחיר הזה כבר מזמן אפשר היה למגן את בתי שדרות ואת מוסדות הציבור. היתרון של הגישה הזו הוא ברור: פחות אזרחים פצועים, הלומים והרוגים משני הצדדים. אבל מיגון הוא לא סקסי כמו הפגזות, כי הוא לא מצטלם כמו פיצוץ והוא גם לא גברי כמו פיצוץ, כי יש בו מן הפסיביות. ולכן הוא לא מספיק "עשייה"; וגם, כנראה שהאזרחים – הישראלים והפלסטינים – לא ממש מעניינים את המנהיגים – הישראלים והפלסטינים כאחד.

* בשבת הקרובה מתארגנת שיירת אספקה לעזה. כל הפרטים כאן.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • טלילה  On 22 בינואר 2008 at 1:45 pm

    תודה צבי, על הכוח שלך.

  • יעל  On 22 בינואר 2008 at 2:00 pm

    מרגיז ,ממש מרגיז !
    אתה לא יודע שאין כיבוש בעזה ?!!!למגן את שדרות ככה אתה היתה רוצה לחיות ,במיגון ? אני לא יודעת איך לפתור את הבעיה ,אבל נסיגה מוחלטת כבר ניסינו הודנה גם ,שמע מה שהעזתים אומרים "הם לא רוצים אותנו כאן " אי אפשר לתת לקסמים להרוס עיר שלמה ואזור גדול תחת מתקפה יומיומית ,לך קל להתיפיף מתל-אביב .זכור 7 שנים תחת קסמים !!!

  • חובבן  On 22 בינואר 2008 at 2:12 pm

    איזה אזור צריך לדעתך למגן?

  • אסתי  On 22 בינואר 2008 at 4:29 pm

    החלק השני בעייתי. איפה בדיוק אתה רוצה למגן בשדרות ובסביבה?
    את האויר גם למגן? את העננים? את הדשא?

    אופציית המשא ומתן נראית לי האופציה השפויה היחידה אבל מי אני.

  • צביקה טריגר  On 22 בינואר 2008 at 4:46 pm

    בוודאי שאני חושב שהפיתרון הוא משא ומתן. הפיסקה לגבי המיגון היא כמובן רטורית: מטרתה תרגיל מחשבתי, התמודדות עם הטיעון ש"אין כסף". יש המון כסף, הבעיה היא בסדרי העדיפויות. הפשעים שישראל עושה בעזה לא מונעים את הפשעים שהחמאס מבצע כלפי אזרחי ישראל בשדרות וביישובים שבסביבה.
    ובכל זאת, לפי מה שמדווח באמצעי התקשורת (ובין השאר גם בתחקיר החשוב של ערוץ 10 מלפני כמה שבועות בעניין עמדות המיגון המסוכנות שנפרשו ברחובות שדרות ללא מכרז וללא עמידה בתקני הבטיחות של פיקוד העורף), כנראה שגם בעניין המיגון ניתן לשפר את המצב הקיים, לפחות עד שיושג הסדר מדיני.

  • טלי  On 22 בינואר 2008 at 5:45 pm

    הנקודה שלצערי רוב הישראלים לא מבינים, היא שהאזרחים הסובלים, בשני הצדדים, נמצאים באותו צד של המיתרס!

    אני מעתיקה הנה מה שכתבתי בסוף פוסט אחר לגמרי, שמדבר על החשכה סימלית נגד ההתחממות הגלובאלית-

    ובניגוד להחשכה הסמלית, המתוכננת והמבוקרת הזאת, אסור לשכוח שילדי עזה הולכים לישון הלילה לא רק רעבים, אלא גם בחושך מוחלט. ואסור לשכוח שילדי שדרות הולכים לישון הלילה בין קסאם לקסאם.
    ובעיקר אסור לשכוח שילדי שדרות וילדי עזה, אזרחי שדרות ואזרחי עזה, מוחזקים כבני ערובה בידיהם של מחרחרי המלחמה, של רודפי הכבוד, האדמה והצדק, של אלה שחושבים שאלימות אפשר לנצח באלימות, שמוות אפשר למנוע באמצעות עוד מוות, בידיה של נקמת הדם המתגלגלת והבלתי פוסקת שבולעת את חייהם של אזרחים חפים מפשע, "שלנו" ו"שלהם".

    זאת הנקודה, זה העניין.וכמו שאסתי כתבה וכמו שאתה (כנראה) התכוונת-משא ומתןזה הפתרון היחיד, החיוני וההכרחי- למען כולם.

  • יונתן  On 22 בינואר 2008 at 5:54 pm

    בטח מאוד נוח לך לרשום את הפוסט הזה מבית קפה עם אינטרנט אלחוטי, ככה בעודך צופה על העולם התל אביבי אל מול עיניך, על הבחורות והבחורים שהולכים עם חיוכים, קונים וקונים, חוגגים וחוגגים

    מאוד מאוד נוח
    הבעיה מתחילה בזה שאיך שיש פיגוע בתל אביב פתאום רואים את כל הבליינים עם דם בעיניים- איך העיזו לפוצץ להם את המסיבה אחרי שהסלקטור הכניס אותם
    ואיך מעיזים לפגוע בעיר בלי הפסקה

    אז מאוד נוח לך עם הרשימה, אתה בטח גם חושב שאתה פעיל זכויות אדם- אספקה לעזה וכאלה, רק תזכור שהזכויות של האנשים הם גם זכויות לשבת כמוך, בבית קפה, עם אינטרנט אלחוטי ולכתוב פוסטים על עיר אחרת, רחוקה, עיר רחוקה רחוקה רחוקה

  • מוקי  On 22 בינואר 2008 at 8:38 pm

    גם אני נמצא באיזור הזה שמן המרכז שמאלה וגם אני מאמין שבסופו של דבר אין ברירה אלא לחלק את הארץ הזו בינינו לבינם. אבל אני באמת ובתמים לא מבין את התשובה הזו, פתרון הקסם לכל בעיה : משא ומתן.

    אתה טוען דברים קשים מאוד על הממשלה הנוכחית (למרות שאני בעצמי כבר אמרתי דברים כאלה בעבר, כשאני שומע אותם באוזן חדשה הם פתאום נראים לי כמחרידים ואיומים) ואתה מבסס אותם על קיומה של אופציה שמונחת לפתחנו ואנחנו אף פעם לא משתמשים בה.

    אבל לא ברור לי מאיפה הבטחון הזה שיש עם מי ועל מה לקיים בכלל משא ומתן. אני לא אוהב את הרטוריקה של "אין פרטנר" אבל אם תבחן את המצב בעזה, הרי שלחמאס יש את כל הסיבות לא להכנס איתנו למו"מ וכמעט שום סיבה שכן. הם נתמכים ע"י איראן מבחינה כלכלית, ולה נוח מאוד להעסיק אותנו בתקופה הזו בגזרות אחרות. הם חייבים את קיומם למלחמה בישראל ורגיעה איתה רק תגרום להחלשת כוחם. וכל זה גם אם לא לוקחים ברצינות את ההצהרות האידיאולוגיות שלהם שאותן הם מפזרים
    בנדיבות, ואין שום סיבה שלא לקבלן כפשוטן.

    מה שאני שואל (שואל באמת, לא מצהיר במסווה של שאלה), הוא – ומה אם אין אופציה למו"מ ? ומה אם הכריזו עלינו מלחמה בלי שהיה לנו מה להגיד בנושא, האם עדיין כל אוזלת היד והטמטום והרשע נמצאים אצל ממשלת ישראל או שמא יש גם איזושהי הצדקה למעשים שאותם אנחנו עושים ?

  • אלון  On 13 בפברואר 2008 at 5:17 am

    אילו פשעים מתבצעים בעזה?
    חשבתי שיצאנו משם… חשבתי שאין עלינו חובה לספק שם משהו מעבר למינימום הנדרש למניעת רעב/מגיפות… חשבתי שאנחנו מכוונים נשק רק כלפי מחבלים ורק כשהנזק הסביבתי (שם יפה להרוגים שאינם מעורבים) פרופורציונלי? חשבתי… אולי יש לך איזה מידע שאין לי…

    צבי, איך היית נלחם בחמאס?
    מקווה שלא תגיד: במיגון,
    אלון.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: