פסיכואנליזה

זה סיפור אמיתי, והדברים שמצוטטים כאן נאמרו כך, מילה במילה: אני עומד ובוחן את הספרים שבמדף המחזות בחנות ספרים. פתאום נכנסת ביני ובין המדף אישה שחורת שיער ומעיל, כאילו אני בכלל לא שם, ומתחילה לעבור באצבעה על שדרות הספרים.

"סליחה", אני אומר לה, "אני בדיוק עומד כאן ומסתכל על הספרים".

"אוי סליחה", היא עונה, וממשיכה, "אבל למה להיות כזה טענתי?! אי אפשר לומר פשוט סליחה, אני בדיוק הסתכלתי על הספרים?! יש לך עיניים בגב?! כי לי אין עיניים בגב! למה להיות כל כך טענתי?!"

היא מבטאת את המילה 'טענתי' במלרע. מה זה 'טענתי'? אולי לא הבנתי אותה והיא אמרה מילה אחרת?

אני מעדיף לעבור למדף אחר ולחזור למדף שעל ספריו הסתכלתי אחר-כך, כשהיא תגמור, אבל הטעות שלי היא שאני לא מתאפק ועונה לה: "אבל זה בדיוק מה שאמרתי, ויכולת להסתפק בבקשת הסליחה. כל הנאום שבא אחר כך היה מיותר."

ואז מגיעה שורת המחץ:

"סליחה, אני לא אמא שלך. משהו פה התבלבל לך!"

הפעם אני אומר בהתפעלות "אוּ אָה", אבל עוצר את עצמי ולא ממשיך, למרות הפיתוי. היא זו שקצת התבלבלה, ואני לא צריך להשתתף איתה בזה.

בדרך החוצה מהחנות אני מתפקע מצחוק, אבל מזכיר לעצמי שהאלימות הזו של האישה שהתפרצה עלי קצת קילקלה בכל זאת את החשק לקנות ספרים. אבל אולי בכלל אני צריך להודות לה: לפעמים עושים שנים פסיכואנליזה, ומשלמים הרבה כסף, כדי שבסוף נגיע למסקנה שאמא אשמה. והנה, קיבלתי את זה בחינם ובתוך פחות משתי דקות (וגם לא קניתי בסוף דבר, באמת בוקר מאוד חסכוני).

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • לילך  On 28 בינואר 2008 at 3:19 pm

    סיפור מצחיק ומאוד ארצישראלי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: