לונדון דווקא חיכתה לי

אני כמובן מפרגן לחבריי היקרים אייל ועופר על סוף השבוע האחרון שלהם, אבל גם קצת מקנא. ולא רק בגלל מוריסי (אם כי זו סיבה טובה בהחלט ומספיקה בהחלט לקינאה), אלא גם בגלל ערב ה-Gay Shame שהתקיים בשבת בלילה במועדון ה-Duckie, שהם יכלו לפקוד, ואני לא.

לפני שבועיים, כשקפצתי אליהם מהשממה התרבותית של סנטנדר שבצפון ספרד ללונדון, הם לקחו אותי למסיבה השבועית של ה-Duckie. זה אולי אחד המקומות היחידים שיכולים להשמיע, בשיא הטבעיות, אחרי We Don't Play Guitars של ה-Chicks on Speed את השיר הנפלא (והשכוח) של היוריתמיקס, Beethoven, ומייד אחריו את Voyage, Voyage האלמותי של Desireless מבלי להישמע פאתטיים. אבל מוסיקת הריקודים היא לא העיקר ב-Duckie אלא מופעי הקברט ("זה הזוי לגמרי", הזהיר אותי אייל לפני שנכנסנו).

בגלל הסרטונים שקידמו את ערב ה-Gay Shame, היו בשבת לפני שבועיים רק שני מופעים. האחד, קצת מביך ומאוד אנכרוניסטי לטעמי, של Mr. Meredith, ששר שלושה שירים חצי-שנונים וכאילו מאוד נכונים על הומואים וסקס. אולי בתחילת שנות ה-90 זה היה נחשב היסטרי. עכשיו זה נשמע "לייד", כמו שנוהג לומר צדי צרפתי ב"כוכב נולד". וחוץ מזה, הייתה לי גם תחושה שהוא קצת נבוך ומעט יותר מדי מודע לעצמו, ואין דבר יותר מביך לקהל ממבצע נבוך, שעומד מחוץ לעצמו, במיוחד אם הוא מתפשט ונשאר בסוף בתחתוני jock strap.

התחתונים האלה היו גם כל מה שלבש דומיניק ג'ונסון, המבצע השני באותו הערב, שנכנס לבמה כשברקע מוסיקה מסתורית, ועל פניו מכסה וילון חרוזים מוזר. הוא נכנס לבמה לאט, גופו העירום מכוסה כולו באבקה לבנה, כתמים חומים-אדומים על התחתונים הלבנים שלו. הוא נעמד בפניו לקהל וחיכה, ובתוך כמה שניות גם הבנתי למה, ולחשתי לאייל ולעופר: "תסתכלו איך וילון החרוזים תלוי עליו". הוילון הזה, שכיסה-לא-כיסה את פניו היפים, היה בעצם שמונה גדילים של חוט שעליהם מושחלים כדורי דיסקו זעירים, וכל אחד מהגדילים היה מושחל בבשר המצח באמצעות אנקול זעיר.

אפשר היה ממש לשמוע את הקהל מצטמרר ברגע הגילוי, ומכאן החל מופע משונה, מהפנט ומאוד עצוב, שנגמר בלא מעט דם על פניו של ג'ונסון, ובתחושה שמה שראינו לא היה מופע קברט אלא יותר מיצב אמנותי (אי אפשר היה להחמיץ את הציטוטים הרבים והעשירים מהאיקונוגרפיה הנוצרית, ומאמנים כמו יוזף בויס). ואכן, ביקור בבלוג של ג'ונסון ובדף הבית שלו במחלקת הדרמה של אוניברסיטת קווין מרי בלונדון מלמד שהוא דוקטור לאומנות, מרצה, ואמן מיצבים שהופיע כבר עם היצירה שראינו ב-Duckie, שנקראת "Self-Obliteration" בכמה פסטיבלים ברחבי העולם. מארגני/ות "סקס אחר 2009" – הנה מישהו מעניין להזמין לכנס הבא.

אז בגלל זה בעיקר אני מקנא באייל ועופר: כי ג'ונסון שוב הופיע במסיבת ה-Gay Shame ב-Duckie, בשבת האחרונה. המופע של ג'ונסון, מופע האימים שלו, ששלח אותנו הביתה מדוכדכים ומהורהרים בסופו של יום ארוך ונהדר בלונדון, לא מחה את רושם סוף השבוע ההוא בלונדון אצל אייל ועופר: מארוחת ערב מצויינת ויקרה באוטולנגי בערב הקודם (אסור בלונדון להמיר את המחירים לשקלים, אחרת אי אפשר לעשות כלום, אפילו לא לנסוע באוטובוס), דרך קניית עוד הפקה של Under Milkwood של דילן תומס (בכלל, הייתי מוכן לגור באגפי ה-Spoken Word של חנויות הספרים בלונדון), הספר "הקוראת המלכותית" של אלן בנט (רשימת ביקורת כאן בקרוב), הדיסק החדש של אוטה למפר (שבו היא שוחטת בלי רחמים, וכנראה גם בלי יותר מדי מודעות עצמית, את "כמו צמח בר" בעברית פוחלצית שלא תיאמן), והרבה אוכל טוב בפסטיבל Taste.

בצהריים אפילו הספקנו לראות הצגה מעולה – "הנפש הטובה מסצ'ואן" בתיאטרון ה"יאנג ויק", עם ג'יין הורוקס בתפקיד הראשי. אף פעם לא ראיתי את המחזה על הבמה, רק קראתי אותו, אבל נדמה לי שהורוקס ("קול קטן", "Absolutely Fabulous") היא פשוט הליהוק המושלם לתפקיד הכפול של שן טה, הנפש הטובה, ושואי טה, הדוד הקשוח של שן טה. הכישורים הקומיים שלה הופכים את המחזה הדידקטי מאוד של ברכט למעט פחות מורתי, בלי להיזקק להומור חנפני ואקטואלי. כמה מפתיע היה לראות את "באבלס" מ-AbFab על הבמה בתפקיד כל כך עשיר ומורכב, וכמה מענג.

אז לונדון היא לונדון, אין מה לומר: תיאטרון מצויין, מוסיקה והופעות משובחות, חנויות ספרים נפלאות (בניגוד לגברת דאלווי, לא הסתפקנו בבהייה בחלון הראווה של Hatchards, בדרך לקניית הפרחים למסיבה של הערב, אלא גם קנינו שם כמה ספרים), דוחק וחום שלא ייאמנו ב-Tube הלא ממוזגת, נסיעות ארוכות לכל מקום, ואוכל יקר בצורה שגובלת במגוחכת. כדאי כמובן שיהיו מארחים מופלאים כמו אייל ועופר כשבאים לשם, במיוחד אם זה לסוף שבוע קצרצר, כמו שאני עשיתי לפני שבועיים, כשנמלטתי מעט מהרוגע ומהשיממון של סנטנדר.
אבל גם בלונדון אי אפשר היה להימלט מהמבצעים בחנויות הספרים. בעוד שבארץ תקפו והגנו על מבצעי ה"ספר שני בשקל", עמדתי בסניף של Borders, אוחז בידי את הספרון של אלן בנט, שעליו מדבקה (שמסתירה חצי משמו) שמכריזה: "קנו אחד, קבלו את השני בחצי מחיר", ובכתב קטנטן, כמעט בלתי קריא: "עד גמר המלאי. כותרים עם מדבקות בלבד. הזול מביניהם בחצי מחיר."

למרות שהייתי ממוקד ורציתי לקנות רק את הספר הזה, מייד נלחצתי, כשראיתי שכל החנות מוצפת ב"כותרים עם מדבקות", וכיוון שחיכיתי לאייל ועופר שיבואו לאסוף אותי, והיה לי זמן, התחלתי לחפש "ספר שני בחצי מחיר." לא מצאתי משהו שעניין אותי. כל מה שרציתי, לה נשא את המדבקה, ובכלל, לא רציתי להיסחב עם ספרים מהטיול הזה, הספיקו לי ספרי הלימוד שסחבתי איתי לספרד לצורך ההוראה, ושבגללם ממילא כבר חרגתי ביותר מ-10 ק"ג מהמשקל המגוחך שמתירה חברת התעופה (20 ק"ג). בסוף, אחרי שהחלטתי לוותר על המבצע, ניגשתי לקופה לשלם, עם הספר של בנט, הדיסק עם ההפקה החדשה של Under Milkwood ועוד דיסק עם שלושה תסכיתים שכתב בנט בשנות השבעים והשמונים. שילמתי (המוכרת לא הפצירה בי לקחת עוד ספר), ובדרך החוצה, כשהסתכלתי בחשבון, התברר שהדיסק של בנט נכלל במבצע, ולכן קיבלתי את הספר (הוא היה הזול מביניהם) בחצי מחיר.

מתישהו צריך לכתוב משהו על השימוש במילה "קבל" שעל המדבקה (ובאנגלית "get"): "קבל ספר שני בחצי מחיר"; "קבל ספר שני בשקל" וכו'. הבחירה במילה הזו ולא במילה "קנה", והאשליה שהיא יוצרת של קבלת מתנה, חזקה לא פחות מהאשליה שיוצרת מחיר שמסתיים בספרות 99.

ככה זה. גם בלונדון (ואולי בעיקר בלונדון!), מסתבר אין מתנות חינם.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אייל גרוס  On 8 ביולי 2008 at 11:06 am

    שמחנו בביקורך…. אבל אין לך מה לקנא: את מוריסי תוכל לראות בארץ, וכפי שתוכל לקרוא בפוסט הבא שלי אחרי יום ארוך כיפי אך מעייף במצעד הגאווה ומסיבת הרחוב בסוהו אחריו היינו עייפים מכדי להגיע ל
    gay shame
    ועל זה נאמר
    what a shame!

  • צביקה טריגר  On 8 ביולי 2008 at 11:09 am

    אייל, כבר חיכיתי לקרוא את הפוסט שלך על מעלליו החדשים של דומיניק ג'ונסון!
    What a shame, indeed!

  • הזוייה  On 8 ביולי 2008 at 11:31 am

    איזה יופי של אינפורמציה.
    האמת שיוצא לי החשק לרכוש ספרים במבצע, עם מדבקות של – ספר בעשרה שקלים. זה נותן לי תחושה כאילו רכשתי ספר זול. אבל בגלל העלויות הכל כך יקרות של הספרים פה. צריך רק ליהנות מחגיגת ההוזלות הזו.

    נ.ב מה זה תערוכת- סקס אחר 2009

  • צביקה טריגר  On 8 ביולי 2008 at 4:20 pm

    "סקס אחר" הוא כנס שנתי שמארגנת קבוצת הקריאה בלימודים הומו-לסביים ותיאוריה קווירית באוניברסיטת תל-אביב, בדרך כלל באיזור מאי-יוני: http://www2.mta.ac.il/~rwagner/sexacher/

  • אוטה למפר  On 27 בינואר 2010 at 12:28 am

    אני רואה שאתה מאוד אוהב את אוטה למפר, אז יש לי חדשות מצוייניות – אוטה למפר מגיעה לישראל בקרוב
    http://ticket.startpage.co.il/announce/5597/
    כל הפרטים וכרטיסים למופע כאן

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: