על הספר "על הנוחות" מאת ארנה קזין

ארנה קזין, "על הנוחות", בבל, 171 עמ'

"על הנוחות", ספרה השלישי של העיתונאית והסופרת ארנה קזין, הוא ספר מרגיז בכוונה מוצהרת, אבל מרגיז במובן הטוב של המילה. הוא מרגיז כי הוא מתעקש להסביר למה אנחנו חיים באשליה של נוחות, מה ממכר בה ומה המחיר שלה. הוא מרגיז כי הוא מתעקש לדון בדברים שאנחנו מבקשים להדחיק: העבודה הזולה שמאפשרת את הנוחות של בני המעמד הבינוני; העובדים מחוסרי התנאים הסוציאליים שעובדים בתנאים לא תנאים; הכלים והמוצרים החד פעמיים שנזרקים אחרי שימוש ומזהמים את הסביבה.

שהרי חלק חשוב מאידיאולוגיית הנוחות הוא לא רק הנוחות לכשעצמה, אלא גם ההתעקשות לא להיות מודעים לצדדיה האפלים: איך יכול להיות לנו נוח על שטיח שארגו ילדים סינים בני שש, שנמכרו על ידי הוריהם, שעובדים 18 שעות ביממה בתנאים נוראיים וששואפים לריאותיהם אדים רעילים של חומרי צביעה? ואיך יכול להיות לנו נוח על ספה מאיקאה, כשאנחנו מגלים שבעצם הסלון שלנו, למרות כל מה שהיינו רוצים להאמין, נראה כמו עשרות אלפי סלונים אחרים, ללא שום סימן היכר ייחודי או אישי?

Orna Coussin, On Comfort

בכלל, אחת האשליות הגדולות של עידן הצריכה הנוכחי, כפי שכבר כתבה קזין בספרה הראשון ("במרחק הליכה: חיבור על תרבות הצריכה", הוצאת בבל 2004), היא אשליית הייחודיות: אנחנו חושבים שיש לנו חופש בחירה לעצב את חיינו החומריים לפי טעמנו האישי, אבל הנוחות הרבה שיוצרים הקניונים, הרשתות הגדולות ותאגידי הענק שוללת מאיתנו בעצם את היכולת לברר מהו בכלל טעמנו האישי (שלא לדבר על היכולת לעצב לנו טעם אישי). באיקאה מציגים סלונים ומטבחים לדוגמה שכמותם כל אחד יכול להזמין. סקר שוק וכיתות רגליים בין חנויות ומשווקי רהיטים אמנם נחסך מאיתנו, אך יחד איתו "נחסכת" גם האפשרות שהסלון שלנו לא ייראה כאילו נלקח מתוך קטלוג, שנוכל להטביע חותם אישי באמת על סביבת חיינו.

"על הנוחות" הוא במידה רבה המשך לספרה הראשון של קזין, שבו היא הראתה, בעקבות חוקרות וחוקרים אמריקאים ברובם, כיצד המצב החומרי משפיע על יחסי האנוש. כך, למשל, המצאת המוצר החד פעמי הובילה בסופו של דבר לאפשרות להתייחס לבני אדם כאל חד פעמיים (בעיקר בתחום של חברות כוח אדם).

כמו קודמו, "על הנוחות" הוא בנהּ של מסורת של עיתונות חוקרת מעמיקה שקיימת בעיקר בארצות הברית ובאנגליה. הוא בנוי מרשימות קצרות המתמקדות בהיבטים שונים של חיי הנוחות: מים מינרלים עד הבית, עובדים זרים, נעלי קרוקס וכיו"ב.

בארץ כמעט שלא מתפרסמים ספרי מסות עיתונאיים מהסוג שקזין כותבת, ולכן הספר הזה חשוב כל כך. יחד עם זאת, נדמה שהוא סובל מבעייה מסוימת של קהל-יעד: עבור המשוכנעים, כנראה רוב קוניו וקוראיו של הספר, הוא לא מספיק מחדש; מנגד, יש לי חשש שמי שהספר עשוי לחדש לו ממילא לא יתעניין בו.

ואולי, מצד שני, אני טועה, והגישה שלי לא מספיק "דפרסיבית", כפי שקזין ממליצה בפתחו של "במרחק הליכה", אלא מהפכנית מדי ("פרנואידית-סכיזואידית"). קזין מאמינה ברפורמה מתמדת, בטפטוף מתמשך ולא בשיטפון חד פעמי שיביא לשינוי.

* הרשימה התפרסמה לראשונה בטיים אאוט תל-אביב.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • לא קונה את זה  On 12 באוגוסט 2008 at 9:13 am

    מוגש בתחפושת של ספר עבה שהשדרה שלו תהיה מספיק חסונה כדי שיחשבו שהוא ספר של ממש ושיבלוט על מדפי הספרים בחנויות, בעוד שבעצם מדובר במסה דקיקה שהיתה יכולה להסתפק בשליש ממספר בעמודים שהוקצו לה אם לא פחות מזה. רק שהטקסט רווח ונמרח כדי שלנו הצרכנים יהיה נוח להאמין שקיבלנו תמורה בעד התשלום ושנוכל לקשט את ספרייתנו בעוד "ספר עיון רציני"

  • שלמה יונה  On 12 באוגוסט 2008 at 12:32 pm

    אני לא מכיר כ"כ את ההגדרה של עיתונות חוקרת מעמיקה, אבל ממה שאני כן מבין לא ברור לי מה הופך את הספר למבוסס מחקר מעמיק

    יש אוסף של דעות שמוסבר בסתמיות ולא מנומק אלא ע"י אוסף ציטוטים ממקורות איזוטריים שלא ברור מה הקשר שלהם לנושא

    הייתי מרגיש שהסבר מעמיק ומבוסס לו היה מציג תופעות ומגן על ההצהרות בתוצאות ניסויים מסודרים.

    אני רואה בספר הזה בתור הזדמנות להבעת דיעה ובמקום להסתפק בהבעת הדעה ובהצגת הדוגמות לכאורה שתומכים בדיעה יש נסיון לאסוף אמרות וציטוטים כאילו לחזק את זה. מה במקורות הופך אותם להיות סמכות מתאימה לתמוך ברעיונות? האם המקורות כולם מטוטטים בהקשרם כדי לתמוך ברעיונות הללו?

    דווקא בכל הקשור לבחירה ולריבוי אפשרויות והשפעתן על התנהגויות אנושיות יש ספרות מקצועית רבה בתחום הפסיכולוגיה והצרכנות — שימוש במקורות כאלה היה הופך לדעתי ספר כזה לאמין יותר מעמיק יותר ומבוסס יותר

    ועוד על דעתי על הספר:
    http://shlomoyona.blogspot.com/2008/07/blog-post_139.html

  • עזרא ג.  On 13 באוגוסט 2008 at 10:59 pm

    כשאנחנו בוחרים בנוחות אנחנו בעצם משלמים למישהו אחר שיתמודד עם החיים במקומנו ובכך אנחנו מוותרים על התנסויות וחוויות ומצמצמים את החיים למעגלים קבועים ומוכרים.

    ויתור על הנוחות מעשיר את חיינו אבל גם מקל מהלחץ שמופעל על החלשים ביותר להקדיש את חייהם כדי לשרת אותנו, מקטיןאת צריכת המשאבים ומפחית מהזיהום שממנו נפגעים כולם, גם אנחנו.

  • נדבנדב  On 19 באוגוסט 2008 at 12:51 pm

    קזין כותבת בדיוק כמו הדברים שנגדם היא מטיפה. מהר מדי, שטחי מדי, נוח מדי.
    עוד מחשבות על הספר, כאן
    http://www.nadavnadav.com/?p=65

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: