'המשפט הישראלי הוא אחד': דיני המשפחה וסחר בנשים בישראל כשני הקצוות של רצף אחד

בימים אלה מופיע בהוצאת נבו "ספר דליה דורנר", לכבוד פרישתה של שופטת בית המשפט העליון בדימוס, דליה דורנר מבית המשפט העליון. בספר, בעריכת נשיאת בית המשפט העליון דורית בייניש, פרופ' שולמית אלמוג וד"ר יעד רותם, מאמרים מאת, דורית בייניש, אהרן ברק, מאיר שמגר, אייל גרוס ודפנה ברק-ארז, פנינה אלון-שנקר, שולמית אלמוג, עמנואל גרוס, דן ביין, חנוך דגן, מיכל אלברשטין, מרדכי קרמניצר, חאלד גנאים, אלון יפה, גדעון ספיר, שולמית אלמוג, יורם רבין ורועי פלד (לתוכן העניינים המלא של הספר לחצו כאן).

בספר מתפרסם מאמרי "'המשפט הישראלי הוא אחד': דיני המשפחה וסחר בנשים בישראל כשני הקצוות של רצף אחד".

לפני כמה חודשים הופיע גיליון 32 של "תיאוריה וביקורת" שנושאו בושה. בגיליון זה התפרסמה מסה קצרה שלי על שמות עט ובושה: השם ישמור: הרהורים על הנטייה האוניברסלית לבושה בתחום השמות.

מאמרים אקדמיים נוספים שלי ניתן להוריד כאן (ובקישור הקבוע החדש שנוסף בעמודה הימנית).

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • איריס  On 14 בפברואר 2009 at 9:07 am

    אולי היה עדיף שעל סחר בנשים יכתבו חוקרות נשים ? לפחות גם חוקרות נשים, ואולי גם נסחרות ?

  • חנה בית הלחמי  On 14 בפברואר 2009 at 9:35 am

    ההערה של איריס אמנם לא חדשה, אולם מעניינת מכיוון הרכה חדש שמתבהר לעיני של הג'נדר פוליטיקס החדש, בו בתואנת ייצוג שווה מייצגים גברים בעלי נטיה מינית הומוסקסואלית, נשים שנדחקות למטה או החוצה.
    האם יש בזה משהו? ע"ע אקדמיה, פוליטיקה, תקשורת, לימודי מגדר.
    אני ממקדת את דברי בשוני במיקומן של נשים בסדר החדש, שבעצן מקרב אותן בחזרה לסדר הישן. האם אני פרנואידית, או שבאמת רודפים אחרי? שכן תנודות סמויות כאלו אינן חדשות בהסטוריה, וכפי שגם אשה מצליחה נתפסת כאשה לפני שהיא מצליחה – גבר הומוסקסואל נתפס חברתית-מעמדית כגבר לפני שהוא נתפס כהומוסקסואל. האם זה מאפשר את הסדר הישן במסווה של סדר חדש?
    אין ספק שבסוגיה הזו יש הרבה רגישויות ולכן הרבה הימנעות מלהעלות אותה. אני חושבת שזה חשבון נפש של כולנו שצריך להיעשות במשותף ועל כך ביססתי, להבדיל, את אי השתתפותי בקריאת ארגוני הנשים מחיים אורון ללכת והיפנתי את הקריאה להורוביץ. בה במידה – זה מתייחס לניתוח גברי של דיכוי נשים, גם אם מתוך ראייה גברית אחרת.
    איריס – קראת את "הגביע והלהב?

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 14 בפברואר 2009 at 12:27 pm

    ואני שולחת את המאמר ישר לכל רשימת התפוצה שלי. הוא כל כך בהיר וממצה, שיתאים גם למי שכבר חשב וקרא על הנושא וגם למי שחושב שסחר בנשים הוא מדע בדיוני המתרחש בארץ קרה ורחוקה.

    בקיצור – יישר כוח, ותודה.

  • שרון  On 14 בפברואר 2009 at 12:41 pm

    קראתי בעניין רב, תודה!

  • אייל גרוס  On 14 בפברואר 2009 at 3:47 pm

    ברכות צביקה. (בספר דורנר יש גם מאמר משותף של דפנה ברק-ארז והח"מ).

    ואיריס, וגם חנה – אני לתומי חשבתי שאנו רוצים שלא רק יהודים יעסקו בהפלית ערבים, לא רק לבנים בהפלית שחורים, ולא רק גברים בהפלית נשים.

    בוודאי שברור כל הנושא שחשוב שקבוצות ידברו בשם עצמם, ולמרבה המזל נשים רבים עסקו בנושא הסחר, מנעמי לבנקרון ועד זהבה גלאון (שמעניין שאיריס בדרך כלל את מסבירה למה הפעולה שלה לא שווה בעיניך דבר כי בין כה וכה היה לחץ אמריקאי, וחנה את פוסלת אותה כי בעניין הפורנוגרפיה לקחתן עמדה שונה).

    וחנה כל ערוץ המחקר החדש שלך הזה נראה לי קצת מוזר. סביר אני מניח שתראי יותר פמניזם אצל גייז מאשר אצל גברים סטרייטים, כי הנושא של המבנה המגדרי הדכאני של החברה מוכר להם היטב וכבר עמדה אדריין ריץ על הקשר בין הטרוסקסואליות כפויה לפטאריכליות, ואף כי היא הגבילה את דבריה ללסביות, הרי חלקן ישימים היטב גם לגברים גייז.

    אז צר לי אם זה נראה מאיים אם יש גברים גייז שעוסקים בזכויות נשים. אולי אתן רוצות שנעבור לשיטת שלושת הקופים – לא רואים, לא שומעים ולא מדברים כשמדובר בנושא הזה?

    בקיצור, לא ממש הבנתי אולי.

  • חנה בית הלחמי  On 14 בפברואר 2009 at 6:34 pm

    באכסניה של צבי פשוט כי הפוסט שלי כבר התגלגל לאחור.
    אני לא חשה מאויימת. באופן אישי – אין לי עמדות כלל וכלל הנובעות מתוך תחושת מאויימות. אני מניחה שבזה כוחי מחד וזה מה שמביא עלי את מתנגדי מאידך 🙂
    הניתוח שלי נבנה מן התוצאה – גברים מייצגים נשים, נשים בחוץ. אני מניחה שגם המחקרים והסקרים שמפורסמים מעת לעת על מיצובן הכלכלי-חברתי של זוגות לסביות לעומת זוגות הומאים מוכרים לך – הלסביות נמוך במדרג הסוציואקונוצמי, הכלכלה הורודה היא של גברים בעיקר. כלומר – ההנחה שבמטבעות של חברה ותרבות "מתומחר" השיוך המיני שלך לפני נטייתך המינית, אינה הנחה מופרכת.
    כאשה, כשאני מפענחת את התוצאות במרצ במיקרו ומנסה לבחון לעומת מה שאני רואה במקומות אחרים (אקדמיה, שוק התעסוקה, עסקים, פוליטיקה), הרי שכן – אני לא אוהבת להיות מיוצגת ע"י גברים, כשהייצוג בא ע"ח ייצוג נשי. על הטיקט של ייצוג ושוויון – נוצר עוד מידרוג קטן מעלינו. מרצ כמשל. מה שאני בוחנת, זה את תחושתי המצטברת למול ביסוסה המציאות. לטעמי זה ראוי לבדיקה משותפת של כולנו. יש מקום בייצוג לכולם (ע"ע, להבדיל, הרציונל שיצר את עיקרון הרבעים)

    לגבי אורון/הורוביץ, לתפיסתי אורון הוא בעיה של חברי וחברות מרצ. בהקשר החברתי – הורוביץ הוא שהסכים לדחוק אשה כדי לייצר לעצמו מקום. אני לא נכנסת לניהולה של מפלגה שאינה שלי, וכן מביעה עמדה ביקורתית הן על מרצ (ברור שגם הנהגתה היא מושא הביקורת) והן ספציפית על הורוביץ.
    חשוב לציין את שציינתי בעבר – כולם אנשים ראויים, כפרסונות.

  • עדית  On 15 בפברואר 2009 at 9:39 am

    לא נראה לי שענית על התהייה שהפנה אייל גרוס כלפי דברייך.

    ראשית, בנושאים שבהם עוסק המאמר הזה עסקו ועוסקות דווקא בעיקר נשים, מאורית קמיר ועד זהבה גלאון, כל אחת במישור שלה. דבריהן כן נשמעים, וצבי טריגר מכיר את הנשים האלה, ופועל מתוך שיתוך פעולה רעיוני אתן (שמי לב למראי מקום במאמר שלו).
    ואפילו לא היו נשים בתחום הזה, האם זה אומר שחוקר גבר צריך לשתוק בנושא, גם אם הוא חשוב?

    אז האם הטענה שלך היא שרק נשים צריכות לעסוק בזה (ורק שחורים בקיפוח שחורים וכו' וכו'). מצוין – כל קבוצה מדוכאת תיאבק לבד, הפרד ומשול. ורק המדכאים ישתפו ביניהם פעולה, כרגיל.
    נשים והומוסקסואלים יחד גם לא בדיוק בראש הפירמידה של הסדר החברתי, וטוב יעשו אם ישתפו פעולה גם מסיבות מעשיות-פוליטיות וגם מסיבות עקרוניות. הרבה פעמים הדרך להדיר הומוסקסואלים גברים היא להפוך אותם לנשיים, ולהשתמש במנגנון הדיכוי המוכן-מראש כלפי נשים. אז למה לא לשתף פעולה?
    וספציפית בישראל פמיניסטיות חייבות הרבה להומוסקסואלים ולמאבקים שניהלו, כי כל תרומה של ההומוסקסאלים בנושא זכויות בני-זוג שאינם נשואים היא בעלת ערך עצום עבור כל אשה שבוחרת לחיות עם בן-זוגה ללא נישואין (צעד מתבקש במציאות ימינו). אני אישית שמחה על התרומה שלהם, ושמחה שאני "חייבת" דווקא להם, כי הם בני-ברית לכל דבר.
    וכהערת אגב – אם את מסכימה להגן על ה"חירות" לייצר ולצרוך פורנוגרפיה – באמת כדאי לך לקרוא את המאמר הזה, ואת אלו שהוא מפנה אליהם בנושא.

  • אייל גרוס  On 15 בפברואר 2009 at 1:26 pm

    חנה, עדית כבר ענתה – אם כי נדמה לי שהיא לא הבינה את עמדת על פורנוגרפיה – אך לגבי כל מה שהיא אמרה לפני זה אין לי אלא להסכים.

    כל הכלכלה הורודה היא עניין די מופרך בעיני ובוודאי שיש פערים בין גברים לנשים ולכן בין זוגות גברים לזוגות נשים פער שאף מתעצם. מי מתכחש לזה? ומה הקשר לזה שצבי כתב על סחר בנשים?

    אני אגב מתחיל לחשוש שאת שלא כדרך הולכת לכיוון של
    you are doomed if you do, you are doomed if you dont
    אם לא נכתוב, נחקור ונבקר פרקטיקות שפוגעות בנשים הרי זה התעלמות מכך, ואם כן את זו התשלטות פסולה של גברים על השיח בנושא???

    אז אם גברים יעסקו בכך ויתעלמו או ימחקו את העיסוק של הנשים זה נושא לבירור, אך זה רחוק מלהיות המצב במקרה הזה.

    ולגבי מרצ, רק אציין שלא היה זה הורוביץ שדרש את מקום 3, זה היה הסיכום בין התנועה החדשה למרצ שזה מה שהם יקבלו. אם תשאלי אותי זה לא היה סיכום נכון לדעתי. אבל זה היה הסיכום, ולא הדרישה של מועמד ספציפי.

  • יוסי שורץ  On 15 בפברואר 2009 at 3:13 pm

    ועידת דורבן אינה ועידה של מעמד הפועלים אלא בהחלט וועידה בורגנית הנשלטת על ידי מדינות קפיטליסטיות בעיקר של העולם השלישי. אולם היא בכל זאת משקפת את ההתנגדות הרווחת לגזענות . משתתפים בה גם ארגונים זעיר בורגנים רבים ובמיוחד ארגונים שלא למטרות רווח. מה שמאפיין אותה יותר מכל דבר אחר היא ההתנגדות לגזענות הציונית ולמדינת האפרטהייד הציונית וההבנה כי ישראל אינה סוג של דמוקרטיה בורגנית אלא אתנו קרטיה בורגנית קולוניאליסטית המשתמשת בדת היהודית להצדקת האפליה השיטתית של הפלסטינים אזרחי מדינת ישראל. אם היינו זקוקים להוכחה כי זה המצב הרי באו הבחירות של ליברמן והתוכניות שלו כנגד הפלסטינים הכוללות את ההצהרה כי יש הכרח שמדינת ישראל תהיה מדינה יהודית..

    המעניין השנה הוא כי ארצות הברית החליטה להשתתף בוועידה וברור שגם אם אובמה ינסה לרכך מאוד את הגינויים של ישראל הוועידה בסופו של יום תצא עם גינוי ישראל כמדינה גזענית מהסוג של אפרטהייד. על רקע זה יש לצפות גם התנגשות בין הכיוון שאובמה מנסה לנקוט במזרח התיכון תוך התקרבות לאיראן על מנת לאפשר לארצות הברית לסגת מעיראק, ובין המדיניות של ישראל ובמיוחד תחת הממשלה הצפויה של נתניהו.
    הבידוד של מדינת האפרטהייד הישראלית הולך ומעמיק , הולך ומעמיק. זאת אנו רואים היטב בימים אלו שלאחר הטבח בעזה. עשרות אוניברסיטאות באנגליה נכבשות על ידי סטודנטים הדורשים חרם על ישראל. זה עתה אוניברסיטה ראשונה בארצות הברית הסכימה שלא להשקיע בחברות העוסקות בהשקעות בישראל שמה האמפשיר והיא נמצאת באמרסט. היא גם ידועה בכך שהייתה הראשונה שנקטה בצעד זה כנגד שלטון האפרטהייד בארצות הברית. עוד יותר חשוב הוא ההתנגדות לישראל שהולכת וגדלה באיגודים המקצועיים ברחבי העולם: דרום אפריקה, אוסטרליה , קנדה, אירלנד, אנגליה. אין כל ספק כי לדעת הקהל בעולם כולו מדינת האפרטהייד הבלתי נסבלת בישראל חייבת לפנות את מקומה למדינה אחת מהים ועד הנהר בה לפלסטינים זכויות שוות. מבחינה זו דעת קהל זאת מתקרבת לעמדתנו כי הפתרון היחיד הוא מדינת פועלים פלסטינית מהים ועד הנהר.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: