להנציח בעיות קיימות: לא ל"ברית הזוגיות", כן לנישואים אזרחיים

דיני הנישואים הישראליים מפלים קבוצות רבות. בגלל המונופול של הדין הדתי, בני דתות שונות לא יכולים להתחתן זה עם זה. כך גם בני זוג מאותו מין, ומי שהם "מחוסרי דת" (יש דבר כזה לפי המחוקק הישראלי).

גם בתוך הקבוצות הדתיות מוטלות מגבלות משמעותיות על החופש לבחור בן/בת זוג ולהינשא: כך למשל אשה גרושה או אלמנה לא יכולה להתחתן עם גבר שהוא כהן, גם אם שניהם חילוניים לגמרי; אלמנה ללא ילדים חייבת להינשא לגיסהּ הרווק, אלא אם כן מבצעים טקס חליצה; נשים נמצאות בסכנת עגינות בגלל חוסר השוויון בגירושים; חילונים חייבים טקס דתי (אלא אם כן ידם משגת לממן נסיעה לחו"ל כדי להתחתן בנישואים אזרחיים); וגם הטקסים הדתיים מוכרים רק אם הם אורתודוקסיים ונערכים על ידי רב שהוסמך ברבנות.

כך שבניגוד למה שמקובל לחשוב, המגבלות על חירותנו לבחור עם מי לבוא בברית הנישואים חלות על רוב האוכלוסיה (שכן רובה חילונית), ולא על קבוצות מיעוט מסויימות. זו בדיוק הסיבה שבגללה הצעת חוק ברית הזוגיות של "ישראל ביתנו" היא בעייתית: היא סקטוריאלית, משום שהיא תחול רק על מי שלא יכולים להינשא לפי הדין הדתי. היא חלקית בהיקפה ("ברית זוגיות" זה לא נישואים, אלא כנראה נישואים סוג ב'), והיא גם משתתפת בעקיפין בחיזוק ההשקפה הרווחת שהנישואים בישראל הם בסך הכל די שוויוניים, למעט כמה חריגים שאפשר לטפל בהם די בקלות, כמו העולים ממדינות חבר העמים.

הניסיון לרפא את חוליי השיטה באמצעות "ברית הזוגיות" יהיה צעד ענק אחורה: ההצעה מדברת על "גבר ואשה", ולכן היא לא תחול על שני גברים או שתי נשים, למרות שבתי המשפט הכירו בזוגיות הומו-לסבית. בנוסף, היא כנראה לא תחול על יהודים חילונים שיכולים להינשא ברבנות, אך היו מעדיפים טקס אזרחי, או על יהודים שלא יכולים להינשא זה לזה בגלל שאיתרע מזלם והתאהבו במי שפסול/ה לנישואים לפי ההלכה (כמו כהן וגרושה). ונשים יהודיות חייבות להתפלל שמי שהן מתחתנות איתו לא יהפוך לסרבן גט אם ירצו להתגרש.

הנהגת נישואים אזרחיים שוויוניים ופתוחים לכל היא הדרך היחידה לפתור את האפליה בתחום זה במשפט הישראלי. אם במדינות קתוליות כמו איטליה הצליחו להנהיג נישואים אזרחיים, אין שום סיבה שבמדינה היהודית זה לא יקרה: הרי בנצרות הקתולית אין בכלל גירושים (בניגוד ליהדות), ולכן הנהגת נישואים (וגירושים) אזרחיים היו צעד הרבה יותר דרמטי במדינה קתולית מאשר כאן.

גם "הפילוג בעם" שמנופפים בו המתריעים נגד נישואים אזרחיים לא צריך להרתיע: "העם" כבר מפולג ומפוצל מזמן. ממילא בת של אדמו"ר לא יכולה להינשא לבחור חילוני, גם אם שניהם יהודים כשרים למהדרין.

ברית הזוגיות מבית מדרשה של "ישראל ביתנו" רק תנציח את הבעיות הקיימות, ולכן עדיף שהיא לא תעבור בצורתה הנוכחית. "נישואים ובניית תא משפחתי הם ביטוי מובהק למימושו העצמי של האדם", נכתב במצעה של המפלגה. אז מדוע לשמוט את שאר הקבוצות המופלות לרעה, ולדאוג רק לקבוצה אחת?

* המאמר מתפרסם היום באתר Ynet.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • קרייטון  On 25 בפברואר 2009 at 5:43 pm

    בכל הנוגע ל"פיצול בעם", הציבור הדתי חי באיזה שקר עצמי כאילו הנישואים הדתיים הם האצבע שמונעת מהסכר להישבר. את זה רואים בטיעונים ההזויים של יעקב מרגי מש"ס – "…מהלך שעלול להוביל את ממשלת ישראל הבאה או כל ממשלה בעתיד לקבל החלטות שאינן כדת משה וישראל". אז עד עכשיו ממשלות ישראל התייעצו עם מרן?

    צריך כנראה להדגיש את הנקודה של הפילוג: זה לא רק נישואים — זה גם קשרי ידידות, תרבות וכל מה שמסביב. כמה חילונים תראה בחתונה של דתיים? וכמה דתיים תראה בחתונה של חילוניים?

    הציבור הדתי נאחז בכוח בנישואים הדתיים כמו ילד שלא מוכן לוותר על צעצוע, אף על פי שהוא לא משחק איתו.
    ברור לגמרי שטקס אחד בחיים לא מוסיף שום 'אחדות', אבל ברגע שמבקשים מהדתיים לוותר , החשיבות של הצעצוע עולה בעשרות מונים.

  • חנה בית הלחמי  On 25 בפברואר 2009 at 7:28 pm

    1. אני אישית נגד כל נישואין באשר הם – זה נבלב וזה טריפה. רישום הזוגיות ברשומות המדינה הוא כלי דיכוי ושליטה שאינו לגיטימי בעיני. מסיבה זו גם לא ברור לי הרצון של זוגות חד מיניים להינשא.
    2. כבר בשנות השמונים, כשגרתי לראשונה בהולנד, נחשפתי להסכמים משפטיים הרשומים ברשות המקומית (ולא ברשומות המדינה) ונועדו לקבלת הטבות נקודתיות לתא משפחתי, שכללו "חיים ביחד" ו"חיים ביחד לחוד" (לתא משפחתי עם ילדים שגדלים בשני בתים).
    3. גם אם יהיו נישואים אזרחיים – הם אות מתה ומילה ריקה כל עוד קיימים נישאים דתיים ויותר מכך – כל עוד קיימים גרושין דתיים (שלא צריכים לטעמי להתקיים גם אם הנישואים דתיים – אין גוף דתי בעולם שיכול להכריע הכרעה ללא משוא פנים והטייה, על גורל הילדים ומשמורתם).

    חנה
    (שהחליטה כבר בנעוריה שלא תינשא לעולם בשל היות הנישואין כלי שליטה בפרט וכלי לדיכוי ואפליית נשים – ובינתיים, טפו טפו טפו – כבר מגרדת את ה- 50 מלמטה ועומדת בזה. לא, זה לא פוגע בילדים).

  • רון סי  On 26 בפברואר 2009 at 9:48 am

    הרעיון שאזרחים צריכים את אישור החברה והמדינה לקשר הזוגי שלהם הוא רעיון דתי. הדת היא שמחזיקה בתפיסה לפיה יש להטיל מגבלות על צורות של זוגיות. החילוניות רואה בזוגיות תחום פעילות אנושית חופשית לגמרי (במגבלה היחידה של הסכמה הדדית, שמטילה מגבלה גם על גיל השותפים), שאינה זקוקה לאישור ולבקרה של החברה והמדינה.
    לכן המושג "נישואין אזרחיים" הוא מושג הסותר את עצמו, כמו "בר מצווה חילונית".
    ישראל תומכת בתפיסה החילונית החופשית, ומאפשרת לאזרחים להקים קשרים זוגיים, ואף משפחות מלאות, בלי להתערב ובלי להגביל אותם בשום דרך (מלבד, כאמור, הדרישה להסכמה הדדית).
    לכן אין צורך בודאי בנישואין אזרחיים, וגם לא בתחליפים למיניהם. מי שדתי, יינשא על פי הנחיות הדת שלו. מי שחילוני, לא צריך להנשא כלל.

  • קרייטון  On 27 בפברואר 2009 at 9:01 am

    לא ניתן לחלוק על העובדה שהרבה אנשים חילונים (בכל העולם) מעוניינים בנישואים.

    אפשר לנסות לשכנע אותם שהם לא צריכים את זה, לא כדאי להם וכו', אבל השורה התחתונה היא – זה רצונם.
    במדינה דמוקרטית אין שום סיבה למנוע מהם לממש את הרצון הזה בחופש דת מוחלט.

    אני לא אוהב את זה שהמדינה ממיינת את אזרחיה ע"פ דתם (יהודי/נוצרי/מוסלמי/'חסר דת'). זה עלוב ביותר ופצע נוסף בדמוקרטיה הישראלית.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: