סופה של העמימות הגזענית של ישראל – על צעדת הימין הקיצוני באום אל פאחם בשבוע שעבר

פעם אסור היה לומר על ישראל ועל יהודים שהם גזענים. כיצד יתכן שהעם שסבל כל כך מגזענות יהיה גזען בעצמו? אמנם, הגזענות הישראלית, בעיקר הישראלית-יהודית, הייתה קיימת מאז ומתמיד (למשל, האיסור על נישואין בין בני דתות שונות),  אבל היא תמיד הייתה מודחקת ומוכחשת.

בשנים האחרונות נדמה שמדיניות העמימות הגזענית של ישראל הולכת ומתפוגגת, וגילויי הגזענות הולכים ונעשים בוטים וגלויים. הגזענים היהודים כבר מזמן יצאו מהארון ומנהלים את מצעדי הגאווה שלהם בכנסת, בממשלה וברחוב: על האיסור הגזעני על נישואי תערובת נוסף, בין היתר, התיקון לחוק האזרחות שאוסר על איחוד משפחות של פלסטינים. יש כבישים ליהודים בלבד (כמו כביש 443), ועדות קבלה ליישובים קהילתיים שמסננות מועמדים ערבים (למרות פסיקת בג"ץ), משטרת הגירה שרודפת מהגרי עבודה שהובאו לכאן ביוזמת המדינה כדי לעסוק בעבודות שאף יהודי לא רצה לבצע, רשימות שחורות ברבנות של "ספק יהודים" ו"פסולי חיתון" ועוד ועוד.

ישראל של פברואר 2009 התגלתה כגזענית באופן רשמי, עם התחזקותה של מפלגת "ישראל ביתנו", מינויו הצפוי של מנהיגה לתפקיד שר החוץ, והתחזקותן של מפלגות הימין הקיצוני והאנטי-דמוקרטי האחרות.

מצעד הימין הקיצוני באום אל-פאחם בשבוע שעבר, והעובדה שבג"ץ אישר את קיומו, מעניקים הזדמנות מעניינת לבחון את התהליכים שעוברים על החברה ועל המשפט הישראליים. אחד המארגנים הקולניים ביותר של המצעד באום אל פאחם, ברוך מרזל, מקפיד בשנים האחרונות לעתור לבג"ץ בכל שנה נגד קיום מצעד הגאווה בירושלים. טענתו היא ש"קיום המצעד נוגד את אופיה היהודי של ירושלים ומכל מקום פוגע ברגשותיהם הדתיים של רבים מתושבי העיר, באופן המצדיק את העתקת מקום המצעד לעיר אחרת". זה כמובן לא הפריע למרזל ולחבר מרעיו לקיים מצעד הנוגד את אופיה הערבי של אום אל פאחם ומכל מקום פוגע ברגשותיהם של רבים מתושבי העיר וכו'.

מה שמטריד לא פחות, ואולי אף יותר מתביעתם של אנשי הימין הקיצוני הוא תגובותיהם של בג"ץ ושל המשטרה: במקרה של מצעד הגאווה – מצעד שנועד לקדם סובלנות כלפי האחר וקבלה שלו – נשקלה ברצינות האפשרות לטרפד את המצעד, ונכתבו פסקי דין ארוכים ומלומדים השוקלים את ה"בעד" ואת ה"נגד". לעומת זאת, במקרה של צעדת הימין בית המשפט נמנע מדיון עקרוני במטרות המצעד – התרסה, הילוך אימים ופרובוקציה לשמה – וכתב פסקי דין רזים שדנים בתאריכים ובתיאומים בלבד, ומתעלמים מהשאלות העקרוניות: האם צעדת הימין היא מפגן של חופש ביטוי או של משהו אחר? ומה בנוגע לנקיון כפיו של העותר, המבקש בשם חופש הביטוי שייתנו לו לצעוד, אך עותר שוב ושוב נגד מימוש חופש הביטוי של הזולת? עקרון נקיון כפיו של העותר הוא הרי שיקול חשוב במתן סעד על-ידי בג"ץ.

עוד משהו שחסר היה מדיון הציבורי והמשפטי היה הדמיון בין צעדת הימין באום אל פאחם ובין צעדת התנועה הניאו נאצית ברחובותיה של העיירה סקוקי באילינוי, עיירה שמרבית תושביה יהודים, חלקם ניצולי שואה, בקיץ 1978. בעקבות פסיקת בית המשפט העליון האמריקאי שאישר את הצעדה, לרבות הנפת דגל עם צלב קרס, הצעדה התקיימה ב-1978 (אך לא נכנסה בסופו של דבר לסקוקי).

האם הבית הפתוח היה, למשל, מעלה על דעתו לתבוע לקיים את מצעד הגאווה במאה שערים או בחברון? ההתעלמות של של בג"ץ מההקשר הפוליטי של צעדת הימין וממטרותיה, וההתייחסות הטכנית והצרה לזכות להפגין, כאילו אין משמעות כלל להקשר שבתוכו מתנהלת ההפגנה, כמו גם גאוותה של המשטרה על כך שהצעדה התקיימה ועברה בשלום יחסית, מעידים גם הם על סופה של העמימות הגזענית של ישראל.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • נערה יפה טובת עיניים  On 30 במרץ 2009 at 2:51 pm

    ראשית, כפי שציינת, גם צעדת הנאצים בסקוקי התקיימה בסופו של דבר בשולי העיירה, – ממש כמו במקרה זה. ההשוואה לנאו נאצים בהחלט במקומה.
    אבל הציפייה שלך ליושר אינטלקטואלי מהנאו נאצים הישראלים קצת פטתית, לא? ולעומת זאת, לטעמי, כמי שהשתתפה בכל מצעדי הגאווה בירושלים למעט זה שנערך במכלאה באיצטדיון גבעת רם, בג"ץ גילה יושר אינטלקטואלי וצפה פני עתיד. שהרי לו היה נאסר מצעד היודו-נאצים, היה לפנינו תקדים שכמו שכולנו יודעות, מי שהיה משלם את מחירו, בוודאי באווירה הפוליטית הנוכחית, הוא הערבים, השמאל והקהילה הלהט"בית.
    ולמען הדיוק – גם את תאריך ביצוע השטות הזאת באום אלפאחם דחו המשטרה ובג"ץ שוב ושוב.
    עובדה שזה עבר בשלום וכך צריך להיות. אמנם חבל שאף אחד מהמשתתפים לא חטף איזו אבן על הראש שתכניס אותו לקומה, אבל מצד שני, הלו, גם חיות אדם הם בני אדם. תינוקות שנשבו.

  • ורד  On 30 במרץ 2009 at 2:55 pm

    עצוב כי מדינת ישראל הופכת להיות סמל למה שפעם הוביל להקמתה.
    גזענות, שנאה וברוטליות.
    נכון, יש עוד אנשים טובים, אבל הם הולכים מתמעטים

  • אהרון תמוז  On 30 במרץ 2009 at 3:01 pm

    יש אתר שנושא את השם קדמה
    בניויורק חיים ומלמדים אלה שוחט וסמי שיטרית
    http://www.kedma.co.il/index.php?id=1611&t=pages
    http://www.notes.co.il/eshed/40498.asp

    למה הם מתחתנים עם אשכנזיות ?
    מבית מדרשו של סמי שטרית

    מלחמת הכוזרים באתר של קדמה
    רשי אומר- היהודים האשכנזים הם לא יהודים טהורים הם כוזרים שמתחזים ליהודים

    אלה שוחט וסמי שטרית תופסים את המזרחים שלא מקבלים את האוריינטליזם של אדוארד סעיד כמטומטמים

    http://www.flickr.com/photos/10475012@N03/3389417315/sizes/o/

  • אייל גרוס  On 30 במרץ 2009 at 3:16 pm

    תודה על הרשימה

    כפי שכתבתי בזמנו

    השוואות שנעשו אגב הדיון במצעד הגאווה לאירועים שעשויים להוביל לאלימות, כגון למצעד של מטיפים לטרנספר ביישוב ערבי, יוצרות סימטריה מעוותת בין אירוע שהמסר שלו הוא שוויון זכויות ובין אירוע שבא במסר של שנאה ואפליה, ועל כן עצם המסר שלו עשוי לעודד אלימות וכן לשדר מסר של נחיתות ואפליה לאוכלוסיה הערבית. שיח הזכויות, בשל אופיו האבסטרקטי, עשוי להזמין סימטריה מזויפת זו, אך יש לדחות אותה מכל וכל.

    ההקשר של מצעד הגאווה הוא שונה, שכן הקהילה ההומו-לסבית לא ביקשה לשדר מסר שלילי כלפי אוכלוסיות אחרות, אלא לדחות מסרים שלילים שמושמעים כלפיה ולהדגיש את זכותה ומאבקה לשוויון. מסיבה זו, הטענה לפיה יש "לאזן" בין הכבוד והזכויות של ההומואים והלסביות לבין הכבוד והזכויות וכן ה"רגשות" של הציבור החרדי, ראויה להדחות. אין סימטריה בין קבוצה שמבקשת להיאבק למען השוויון שלה בלי כל מסר שלילי כלפי השונים ממנה, ובין קבוצה שמשמיצה ומסיתה כנגד חלק מהאוכלוסייה, אף אם השמצות אלו מעוגנות לכאורה בעמדה דתית.

    http://www.notes.co.il/gross/25548.asp

  • אהרון תמוז  On 30 במרץ 2009 at 3:20 pm

    מתוך הער מזרחים בויקיפדיה

    דוגמה להתבטאות חריפה ובוטה כלפי העולים מן המגרב ובעיקר המרוקאים ניתן למצוא במאמרו של אריה גלבלום שפרסם עיתון הארץ ב- 22 באפריל 1949:
    "גזע שלא ידענו כמותו בישראל. מדובר באנשים פרימיטיביים ביותר. רמת השכלתם גובלת בבערות גמורה, וגרוע מזה, הם חסרים לגמרי את היכולת לקלוט משהו רוחני. כללית, הם טובים רק במעט מהערבים (…) שביניהם חיו. על כל פנים, הם נחותים מערביי ארץ ישראל שהתרגלנו אליהם (…) אך יותר מכל דבר אחר קיימת עובדה בסיסית אחת – אי יכולתם להסתגל לחיים בישראל, ומעל לכל אלה – עצלנותם הכרונית וסלידתם מעבודה".
    – אריה גלבלום, הארץ, 22.4.49.

    דוגמה נוספת לדעות קיצוניות כלפי העולים המזרחים היא הספר המהפכה האשכנזית.

    בשנים הראשונות לקום המדינה התנהל מאבק בין המצדדים בעליה סלקטיבית לבין התומכים בעלייה לכל. עיתון הארץ תמך באלו שצידדו בעליה הסלקטיבית ומאמריהם של גלבלום, עמוס אילון וכתבים נוספים של עיתון הארץ אשר תיארו את המועמדים לעלייה מארצות צפון-אפריקה באופן בוטה ומזלזל, השתלבו במגמה זו.[2] בממסד הישראלי הדעות היו חלוקות. "ב-15 בנובמבר 1951 התקבלה במשרד לתיאום של הסוכנות היהודית ושל ממשלת ישראל ההחלטה להנהיג מדיניות סלקציה כלפי יהודי תוניסיה ומרוקו ולאפשר רק את עלייתן של משפחות שהיו יכולות להתקיים בארץ בכוחות עצמן." מאוחר יותר, "הסכנה שריחפה על יהודי מרוקו סמוך להכרזה על עצמאותה דחפה את יוצאי צפון-אפריקה בקרב מנהיגי התנועה הציונית לקרוא לארגון עליית הצלה ולביטול גזירות הסלקציה, ולנוכח הסכנה אישרה ההנהלה הציונית בשנת 1955 להעלות לארץ 3,000 עולים ממרוקו בחודש, והקריטריונים לסלקציה התגמשו". [3] [3]

  • נערה יפה טובת עיניים  On 30 במרץ 2009 at 3:26 pm

    ככל שהדבר נוגע לתוכן ולסביבה.
    ועדיין, אם נתיר לבית המשפט לשקול את השיקולים האלה לגופם – ולא לעיקרון האוניברסלי – לאן אתה חושב שנגיע?

  • מוריס  On 30 במרץ 2009 at 4:11 pm

    לדבר על עמימות גזענית ועל ישראל כגזענית

    זה כמו לדבר על ישראל כהומואית

    גם הימין הקיצוני והגם ההומואים הם קבוצות שוליים שאינם מגדירות את העם בישראל

    ולכן אתם עושים עוול בהגדרה של ישראל כגזענית

    בדיוק כמו שאחרים היו רואים אם הייתם מגדירים את ישראל כהומואית

  • אורי  On 30 במרץ 2009 at 4:14 pm

    ועדות הקבלה לישובים בוחנת התאמה לאופיו של הישוב.
    פסילה מטעמי גזע איננה חוקית

  • אייל גרוס  On 30 במרץ 2009 at 4:26 pm

    אני לא יודע לענות לשאלתך. האבסרקטיות/אוניברסליות של זכויות הן גדולתן וסכנתן. ביקשתי להצביע על סכנתן. אני גם מודע לגדולתן. אבל אפשר גם ללכת מעבר להבדל בתוכן, ולומר, וזה נימוק שאני חושב שיותר "קל" להכניס לשיח המשפט, עם פחות סכנות, שהמצעד באום אל פחם בא עם מסר של שנאה לאוכלוסיה שם, וזה עדיין הבדל עצום. כלומר שבדיון על האלימות הצפויה לומר על כך שמסר של שנאה מעודד אותה.

  • אזרח.  On 30 במרץ 2009 at 4:45 pm

    ובועטות גם ב2009 .

    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1074887.html

    רכבת ישראל פיטרה 40 עובדים ערבים – כי לא שירתו בצבא

    http://www.notes.co.il/mati/54430.asp

    מרכז תמורה, המרכז המשפטי למניעת הפלייה, הגיש תביעה בשמו של גבר מזרחי אשר הופלה בקבלה לעבודה בחברה ממשלתית בשל מוצאו העדתי.

  • צבי טריגר  On 30 במרץ 2009 at 4:52 pm

    אייל – אני מסכים איתך לגמרי, אבל אני חושב שיש נקודה אחת שבה כן כדאי להשוות בין מצעד הגאווה וצעדת הימין, וזה כדי לחשוף את הסטנדרט הכפול של המשפט ושל החברה: פסקי הדין בעניין מצעד הגאווה עוסקים בהרחבה, עמודים על-גבי עמודים, בשאלת הפגיעה ברגשות, איזון אינטרסים וכו', בעוד שפסקי הדין בעניין צעדת הימין יוצאים מנקודת הנחה שהמצעד לגיטימי, השאלה היא רק איך מבצעים אותו. אין שום עיסוק בכך שמדובר באלימות לשמה, ולא בחופש הביטוי, וגם, וזה לא פחות חמור, בכך שהעותר נגד מצעדי הגאווה שוב ושוב הוא מרזל, ממארגני צעדת הימין. גם זה מצביע על הצביעות של בג"ץ.

    לוורד, לנערה יפה טובת עיניים ולאזרח – תודה רבה.

    למוריס – כמו שהיינו כותבים בבית הספר, מ.ש.ל.

    לאורי – לא טועה ולא מטעה. נכון שאפליה בוועדות קבלה אינה חוקית, אבל היא מתקיימת, תוך הפרות של החוק, בכל מיני דרכים מתוחכמות. אני ממליץ לך לצפות בסרט "משפחה מושלמת" שהוקרן לאחרונה בערוץ yes doco. http://yes.walla.co.il/?w=2/7801/1156824. למרבה הצער, זה לא החוק הראשון בישראל שלא נאכף.

  • נערה יפה טובת עיניים  On 30 במרץ 2009 at 5:44 pm

    להצביע על הצביעות של מרזל ושות' קצת מיותר. אני לא חושבת שבג"ץ היה צבוע במקרה הזה. ונראה לי שכולנו היינו מעדיפים את מה שקרה לבסוף בשני המקרים שצעדו – גם מצעד הגאווה וגם היודו-נאצים – מאשר כל וריאציה אחרת, שהיתה פותחת פתח לסתימת פיות שכפישכתבתי קודם, ברור מי היה סובל מממנה (רמז: לא המרזלים).
    ובכלל העיסוק בהפגנות הואקצת תרפויטי, מסיח את הדעת מהבעיות האמיתיות.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 30 במרץ 2009 at 6:41 pm

    אני בכל זאת חושב קצת אחרת.
    הניסיונות להראות שאין דמיון בין מצעד הגאווה למצעד באום אל פאחם, נעות יותר מידי על מישור של אינטרפרטציה, אישית או לא, ולא על חוקים ברורים. לכן לאורך זמן הדבר יביא לניצול לרעה של הגבול המטושטש.
    אני לא משפטן, אבל בכל זאת יש לי דיעה בנושא.
    לדעתי החוק צריך להיות ברור ככל הניתן, וכזה שלא יוצרך לפרושים של אנשי צבא, משטרה, או פוליטיקאים.
    אם מותר לקבוצת אנשים להפגין בירושלים, אז מותר לאחרים להפגין באום אל פאחם. הנושא של ההפגנה הוא חסר חשיבות, כול עוד הנושא הוא במישור חוקי. ברגע שמעניקים לנושא ההפגנה חשיבות לאישורה, יבואו מספיק אנשים לנצל את זה לטובתם. (כל זה כמובן עם ההגבלה של הסדר הציבורי וכל זה)

    נקודת המפתח היא אבל חוקיות המסר של ההפגנה. שם צריך להכות בפטיש! צריך לגרום לכך, שהאידאולוגיה הימנית קיצונית תוצא אל מחוץ לחוק, בין השאר בטענה לגזענות. כשזה יעשה צעדנו צעד קדימה.
    איך עושים את זה? לא יודע… אתם המשפטנים…

    דבר נוסף,
    במקביל חייבים לרדת לבסיס הערכים הציוני ולמגר משם את הגזענות. הגזענות לא התחילה ב1967 ולא קיימת רק בשטחים. חוק השבות, תכניות כמו יהוד הגליל, וכל שאר מאות חוקים וכללים שמפלים לטובה על בסיס לכאורה דתי, הם מקור המחלה. הקיצונים של היום רק ממשיכים את הדרך.

  • יונתן  On 30 במרץ 2009 at 8:58 pm

    על אותם טיעונים שאפשרו את מצעד הגאווה.

  • אורן  On 30 במרץ 2009 at 10:13 pm

    אחרי שהבהרנו שהמצעד באום אל פאחם הוא פרובוקציה אפשר גם להגיב לעניין.

    ראשית – כביש 443 הוא כביש לישראלים ולא "כביש ליהודים". אין כאן שום גזענות אלא תפיסת ביטחון שאפשר לשאול אם היא נכונה או לא. קשה מעט יותר להתווכח עם העובדה שהכביש והגדרות שבצידו מונעים פיגועים. אבל זה בקטנה ולא באמת חשוב.

    שנית, החלפת כאן סיבה ומסובב. מרזל וחבורתו עתרו לבגץ רק בגלל שבגץ אישר את מצעד הגאווה. הפרובוקציה כאן היא נגד בגץ ולא נגד ערביי אום אל פאחם שהם רק כלי במשחק נגד בגץ (הפרובוקציה נגדם זה הבונוס של מרזל). זו גם הסיבה שאין פסקי דין ארוכים ומנומקים – אלו כבר ניתנו בפסיקה לגבי מצעד הגאווה.

    שלישית, הרטוריקה המתלהמת של השוואת הימין הקיצוני, נורא ככל שיהיה לנאו נאציים היא לא פחות משיטחית וטיפשית במקרה הטוב או היסטריה מרושעת במקרה הרע. גם מרזל, שמוסכם על כולם שהוא לא מחבב ערבים, לא הטיף מעולם לחיסול גזע כלשהו. הגזענות שלו מתבטאת בהרגשת עליונות – כל השאר זה מאבק על שטח. מכאן ועד דיבורים על פיתרון סופי, תאי גזים, חיסולים וכו' המרחק רב.

    ולבסוף – כמו שהעיר מישהו מעלי – הן ההומואים והן הימין הקיצוני הן קבוצות מיעוט שלא מייצגות את מדינת ישראל וזכותן של שתי הקבוצות לצעוד בכל עיר בירושלים, בקריית ארבע, בחברון או באום אל פאחם.

  • נערה יפה טובת עיניים  On 30 במרץ 2009 at 11:49 pm

    מבין ארבע הערים שציינת שבהן מותר לצעוד – ירושלים, קריית ארבע, חברון, אום אלפאחם – כמה נמצאות בתחומי מדינת ישראל?
    התשובה בגוף השאלה, חוכמולוג חמוד שלנו.

  • יהודי גרמני  On 31 במרץ 2009 at 2:34 am

    לא מכיר שום תנועה ניאו נאצית כיום המטיפה לחיסול גזע כלשהו.
    גם האיראנים וגם אל קעידה לא מדברים על תאי גזים.
    מרזל הוא גזען ניאו נאצי כמו שהניאו נאצים באירופה ניאו נאצים. אבל אם זה מאוד מפריע לך, אז "יודו-נאצים" (כנאמר לעיל, אגב) יותר טוב?

    "הרגשת עליונות", אתה אומר? -לדעתי כל מי שסבור שיהודי באשר הוא הינו נעלה באופן סגולי, הוא גזען מטונף, נקודה.

  • בו  On 31 במרץ 2009 at 3:09 am

    אתה יודע שהיה אומר לך מרזל שהמצעד באום-אל-פאחם היה תגובה לכך שנדחו העתירות לגבי מצעדים האחרים (הגאווה, והפגנות אנטי-ישראליות של פלסתינים)… מה היית אומר לו?

    מבחינתו, המצעדים האחרים הם פרובוקציה כמו זו שלו, ואם דעתך שהם מותרים אז איך שלו לא?

  • אורן  On 31 במרץ 2009 at 8:28 am

    בפעם האחרונה שבדקתי אז ירושלים ואום אל פאחם נמצאות בשטח מדינת ישראל לכל הדעות. את יברטן וקריית ארבע הבאתי בשם האיזון הקדוש בהמשך להוא שמעלי שציין את הערים הקדושות חברון וצפת. אם את מתלוננת על זה שמבחינתי אפשר לקיים את מצעד הגאווה בקריית ארבע אז כנראה שאחד מאיתנו לא מבין את המושג סובלנות. אבל הדאבל-סטנדרט הזה עולה מהרשימה הזו ומהתגובות כך שאני לא באמת מופתע.

    תנועות נאונציות מודרניות לא מטיפות לחיסול גזע בתאי גזים. הן רק סוגדות להיטלר ולכתביו…

  • יוסי דר  On 31 במרץ 2009 at 9:39 am

    לא יהיה זה בלתי רלוונטי לציין שבראש הרכב בג"צ שאישר – למעשה כפה – על המשטרה את קיום התהלוכה באום אל פחם ישב השופט אדמונד לוי.

  • איריס ח.  On 31 במרץ 2009 at 9:59 am

    ברכות על הרשימה ועל המונחים החשובים שטבעת כאן ("עמימות גזענית" זה מצויין…מבחינה לשונית כמובן).
    לדעתי יש בזה התפתחות חיובית, כמו שיש בכל הפרה של עמימות:
    במקום להשקיע אנרגיות בשאלות האם יש או אין גזענות בישראל אפשר לעבור לשאלה של מה עושים נגד זה, כי כבר ברור להרבה אנשים, כולל כאלו שעד עכשיו התקשו מאוד להודות בזה, שמדובר במדינה גזענית.
    אני מאוד אוהבת מתכונים, אבל ההצטרפות שלך לכתיבה פוליטית לאחרונה יותר ויותר היא ברוכה, כולל ההצטרפות לדיונים (אצל אייל למשל).
    ברכות!

  • צבי טריגר  On 31 במרץ 2009 at 10:15 am

    ליוסי דר – בהחלט. לא הרחבתי בנוגע לזהות השופט, כי זה דיון נפרד בפני עצמו. השופט אדמונד לוי הוא גם זה שבפסיקה בעניין "חוק פינוי פיצוי" השתמש במונח "עקירה" בכל הנוגע לפינוי גוש קטיף, ובנוסף הפסיקה שלו בסוגייהת ההתנתקות רווייה ברמיזות אנטי-דמוקרטיות וגזעניות – הן במה שיש בה והן במה שנעדר ממנה.

    לאיריס ח. – תודה רבה על הברכות! אני כמובן מסכים איתך לגמרי שהיציאה מהארון של הגזענות הישראלית היא דבר חיובי (להבדיל מהגזענות עצמה, כמובן): רק כשמפסיקים להכחיש ולהדחיק אפשר להתחיל ולהתמודד עם דברים ברצינות.

  • יהודי גרמני  On 31 במרץ 2009 at 11:50 am

    תנועות ניאו נאציות מודרניות הרי מכחישות את השואה. הבישוף השערורייתי האחרון הרי נאלץ לעוף ממקומו לאחר שהכחיש את קיומם של תאי הגזים.
    זה משעשע – אתה טוען שמרזל וחבריו שונים מהנאצים המודרנים בכך שאינם מטיפים להשמדת הערבים בגז, ומאידך כל מי שמעז להטיל ספק בקיומם של תאי הגזים מסומן מיידית (ובצדק מסוים) כנאצי.

    גם התעמולה הנאצית לא דיברה על השמדה ועל תאי גאזים. הם דיברו על גירוש, על שטח, על עליונות. לא שונה בהרבה מהבל הפה המצחין של המרזלים. אפילו לשיטתך.

    ולצבי, על איזה יציאה מהארון אתה מדבר? זה שאתה ועוד חמישה אנשים רואים את זה (ועל איריס אני לא מדבר – לדעתה כל מי שהוא לא היא הוא גזען), עדיין לא אומר שעכשיו "מפסיקים להכחיש" ו"אפשר להתחיל להתמודד עם דברים ברצינות". תראה את התגובות של אורן צור כאן, והוא לא טמבל.

  • יעקב בן שמש  On 31 במרץ 2009 at 4:28 pm

    הי צביקה,

    פוסט יפה, ואני מסכים אם מה שאתה אומר על סופה של העמימות הגזענית בישראל. אם כי אני לא חושב שכל מצביעי ליברמן הם בגרעין הקשה של תומכי כהנא. עוד צריך לחכות ולראות מה קורה עם התופעה המפחידה הזאת.

    לגבי המצעד באום-אל-פחם, אני מאד לא מסכים איתך ועם איל. אין שום קושי לצייר את המצעד בירושלים כפרובוקציה, ואת המצעד באום אל פחם כהבעת עמדה לגיטימית. תלוי איך אתה מנסח את הדבר. זה שאתה ואני לא חושבים כך זה עוד לא הופך את הענין למובן מאליו. לכן מאד לא הייתי רוצה שבית המשפט העליון ייכנס לתוכן הביטוי וינסח עקרונות משפטיים בהתאם לפרשנות תוכן ההפגנה.

    וחוץ מזה, כניעה לאלימות היא תופעה חמורה בעיני. הייתי בכמה מצעדי גאווה בארצות הברית, ובחלקם זינבו בשולי המצעד הפגנות קטנות של נוצרים פונדמנטליסטים נושאים מסר של שנאה. אף אחד לא חשב לאסור עליהם, וטוב שכך. ואף אחד לא הודיע שאם הם יראו את פרצופם במצעד, הם יותקפו. וטוב שכך. אז גם מבחינה זו טוב עשה בית המשפט העליון שחזר על ההלכות הידועות בעניין חופש הביטוי.

    ואני מאד מסכים עם הביקורת שלך על פסקי הדין בעניין מצעד הגאווה, שעלתה מהם נימה אפולוגטית מקוממת. הפיתרון הוא לא שנאמץ את השיח הזה גם בהקשרים אחרים, אלא שנחזור לעקרונות האוניברסליים בדבר חופש הביטוי, כפי שהציעו כאן מגיבים אחרים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: