וירג'ין מגה סטור: מילות פרידה

לפני שבועיים הגחתי מתחנת הרכבת התחתית ביוניון סקוור, בדיוק ביציאה שהייתי יוצא בה בכל לילה בדרכי בחזרה הבייתה מהעבודה (גרתי בפינת רחוב 12 וברודווי), במשך כשנה וחצי. הגעתי לניו יורק כמה שעות קודם לכן, הנחתי את חפציי בדירתם של מארחיי, התקלחתי, החלפתי בגדים, ויצאתי להסתובב בעיר.

ידעתי על רשתות שנסגרו, כמו Circuit City, וקראתי על וירג'ין מגה סטור בטיימס סקוור שכבר נסגרה באפריל, אבל לא שיערתי כמה חזיתות של חנויות תהיינה ריקות, כשעל חלונות הראווה תלויים שלטי "להשכרה".

כשיצאתי מתחנת הרכבת התחתית באותו בוקר לפני שבועיים, מיהרתי קודם כל לשירותים שבקומה הראשונה של חנות הול פודס שנפתחה ביוניון סקוור כמה חודשים אחרי שעזבתי וחזרתי לארץ, באוקטובר 2004. חשוב לדעת איפה יש שירותים ציבוריים בעיר שמטיילים בה, ואין הרבה כאלה בניו יורק. יש בעיקר בסניפי בארנס אנד נובלס, הול פודס ומדי פעם אפשר למצוא שירותים פועלים ופתוחים גם בסטארבקס.

בתחושת הקלה יצאתי מהול פודס אחרי שעשיתי מה שעשיתי ופניתי ימינה, אל וירג'ין מגה סטור. ואז חיכתה לי הפתעה מרה: שלטי ענק עיטרו את כל חלונות הראווה של החנות הענקית – לא סתם קראו לה "מגה סטור" – והכריזו על סגירתה הקרבה ובאה: "closing", "everything must go, including all furniture and fixtures", "40% off everything".

נכנסתי בלב הולם פנימה. החנות הענקית, המסודרת והמזמינה פעם, נראתה כמו שוק. על שולחנות ענק עם ערימות של דיסקים, די וי די, חולצות, תיקים, כובעים, ספרים, כתבי עת ועוד רכנו מאות אנשים, בחיפוש אחר אוצרות בהנחה גדולה. "הכל חייב להימכר, כולל הציוד", הכריזו שלטים גם בפנים. גם הקופות הרושמות. איך ימכרו את הקופה הרושמת האחרונה? על מה יקלידו את הקנייה, מהיכן ישלמו את העודף, ואיך ידפיסו את הקבלה?

הסתובבתי בין מעמדי הדיסקים במחלקת הפופ-רוק, שעדיין עמדו על מכונם, מסודרים לפי סדר הא"ב של שמות משפחותיהם של המבצעים. אספתי שם את האוסף החדש של אנני לנוקס במהדורה מיוחדת עם די וי די מצורף, מופע חי של שרה ברייטמן, גם הוא במהדורה מיוחדת עם די וי די של כל ההופעה שהתקיימה בכנסייה בוינה (המוסיקה שלה כל כך גרועה, שאני לא מבין איך אני ממשיך לקנות כל דיסק שלה שיוצא), ואת הדיסק Ringleader of the Tormentors של מוריסי, עם השיר המוחץ Dear God, Please Help Me. כדאי להשוות את הביצוע המקורי של מוריסי עם זה של מריאן פייתפול בדיסק האחרון שלה, Easy Come, Easy Go.

במחלקת הקאנטרי לקחתי עותק אחרון של The Grass is Blue של דולי פארטון, דיסק נפלא משנת 1999, ואת האוסף של אמילוּ האריס. ממחלקת מוסיקת העולם כמעט שלא נותרו דיסקים, והמחלקה הקלאסית הצטמצמה לשורה אחת של דיסקים. ממחלקת ה-Spoken Word לקחתי עבור אחי דיסק של הופעה חיה של הקומיקאי האמריקני הזועם לואיס בלק.

ירדתי לקומה התחתונה, שבה היו פעם הדי וי די, הסינגלים, הספרים, מחלקת הג'אז, המוסיקה הקלאסית (שהועברה למעלה אחרי שחוסלה כמעט לגמרי) ועוד. גם שם הפשיטה הייתה בעיצומה. הסתובבתי בין שורות הדי וי די, ולא הייתי מסוגל לקחת כלום. מחלקת הספרים נסגרה זה מכבר ונחסמה בקוליסות גבוהות, שעליהן הודבקו בעזרת סרטים של נייר דבק שלטים מודפסים במדפסת לייזר שהפנו למיקום החדש של הספרים. כך נחסמו גם מחלקת המוסיקה הקלאסית (שהוקטנה וצומצמה כבר לפני 6 שנים) והג'אז. בחדר שבו שכנה פעם מחלקת המוסיקה הקלאסית ואחר-כך הסינגלים ומוסיקת המועדונים, נערם כל הריהוט של החנות, ועל הדלתות נתלה שלט שביקש מהמעוניינים לרכוש פריטי ריהוט, לפנות לאחראי במקום.

ניגשתי לקופה עם הדיסקים שאספתי ושילמתי. לא ידעתי אם לשמוח על כך שאני קונה דיסקים בחצי מחיר, או לבכות. האמת היא שהייתי קרוב יותר לדמוע מאשר לשמוח. אחרי שטאואר רקורדס ברחוב 4 וברודווי נסגרה בשנה שעברה, ייעלם עוד מקום שהייתי מבלה בו שעות על גבי שעות, מאזין לדיסקים חדשים, מתייעץ עם המוכרים ועם קונים אחרים, וחוזר ממנו הבייתה עם מוסיקה חדשה. שאלתי את הקופאית, שעם כל דיסק שנמכר הולכים וקרבים גם פיטוריה ופיטורי חבריה, מתי החנות עתידה להיסגר, והיא אמרה לי שב-14 ביוני.

היום, עם סגירתה של וירג'ין מגה סטור ביוניון סקוור, מסתיים עידן. מלבד כמה חנויות המוכרות דיסקים יד שנייה וחנויות עצמאיות מתמחות עם מבחר מצומצם, אין יותר חנויות דיסקים בניו יורק. אפשר לקנות דיסקים בבארנס אנד נובל ובבורדרס, אבל אלה רשתות ספרים בעיקרן, וחוויית הקנייה שם מאוד מוגבלת בכל הקשור למוסיקה. מי שעוד קונה דיסקים, ומחפש דברים שיצאו לפני קצת יותר מכמה חודשים, מוזמן להזמין אותם באינטרנט.

העולם מזמן עבר ל-MP3, והאמת היא שאני עוד לא גמרתי להתאבל על המעבר מתקליטי ויניל לדיסקים. גם אני עברתי ל-MP3, אבל לא ויתרתי על הדיסקים. אין להשוות את איכות הצליל, אבל יש גם משהו בחפץ: בעטיפה, בחוברת המילים, שהופכים את החוויה המוסיקלית לשלמה יותר. אבל זה כבר דיון אחר לגמרי.

בכל הנוגע לשירותים ציבוריים, אגב, סניף וירג'ין מגה סטור שייסגר היום ביוניון סקוור הוא לא אובדן גדול: רוב הזמן השירותים שם היו נעולים, וכשהם היו פתוחים הם היו מטונפים ומגעילים למדי.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שלומית  On 14 ביוני 2009 at 12:24 pm

    זו אכן ניו יורק אחרת, לא חנויות דיסקים שמבלים בהם שעות.
    א ני קניתי לפני 4 שנים דיסקים של בן פולדס באותה החנות.

    המשבר בכלכלי נוגע בפינות זיכרון וממשמע אותן מחדש.

    לא לשכוח ללכת למקום של ה
    RICE PUDDING!

    תהנה

  • דפנה לוי  On 14 ביוני 2009 at 12:58 pm

    המקום שבו מוזיקה היא לעולם לא רק מסחרית – ויש בה עדיין אינספור חנויות תקליטים (ויניל) .
    חנויות הענק אף פעם לא היו בעיני משהו. מוזיקת רקע נוראית של איזה להקת בנים חדשה, שומרים שנראים כמו "מלתעות" של ג'ימס בונד שעוקבים אחרי כל תנועה שלך והמון סתמיות ומשחקי מחשב סוג ד'.
    לונדון, אמרתי? תמיד אפשר להתנחם בה.

  • גימל  On 14 ביוני 2009 at 1:05 pm

    כמה זמן ייקח עד שלספרים יקרה אותו דבר כמו שקרה לתקליטים ולדיסקים? האם בעוד כמה שנים העולם יהיה מלא באודיו בוּקס או ספרים אלקטרונים, והחוויה של ללכת בין מדפים עמוסים בספרים צבעוניים או לשבת על ספסל בפארק עם ספר טוב תיעלם מן העולם?

    ובנוגע לשירותים הציבוריים, אם אינני טועה היה זה ג'ורג' קוסטנזה שהתפאר בכך שהוא מכיר את כל השירותים הציבוריים הכי טובים בניו יורק לגבי כל נקודה שהיא. אכן מיומנות חשובה.

  • אייל גרוס  On 14 ביוני 2009 at 3:14 pm

    אכן עצוב, החנות ברחוב 4 היתה מיתולוגית וגם היתה לה מחלקת ספרים נפלאה שהצליחה להבליט את כל הספרים הייחודים…. שלא לומר על גבול הביזרים.. ועכשיו גם יוניון סקוור נסגרת? כמה ביליתי בהן.. ברחוב 4 בפעמים רבות ששהיתי בניו-יורק ליד אסטור פלייס, וביונין סקוור בדרך ל/מ כשההיתי בצל'סי…

    ולגבי לונדון, נכון כמו שאומרת דפנה שיש חנויות קטנות ועצמאיות נפלאות, ועכשיו האהובה עלי היא
    Rough Trade East
    בבריק ליין

    אבל בכל זאת עצוב לראות שחנויות וירג'ין, שכאן בדרך עברו שלב של היותן ZAVVI
    נסגרו אף הן. יש גם ערך לחנויות גדולות וענקיות בהן עוברים בין כל מיני דברים ואגפים, לצד חנויות קטנות ועצמאיות שעדיין יש (ואני מקווה שגם בניו יורק החנויות בסט. מרקס וכו' לא נעלמו?). ועצוב לעבור באוקספורד סטרייט פינת טוטנהם קורט רואד ולראות את וירג'ין מגה-סטור שאחר-כך היתה זאווי, סגורה ונטושה. (אף כי קראתי איפשהוא שאולי זה יפתח מחדש ושוב כוירג'ין).

  • שרון רז  On 14 ביוני 2009 at 3:49 pm

    למרות שאני מסכים גם עם דפנה באופן כללי ולגבי לונדון הרי שבכל זאת זה עצוב כל הסיפור הזה, ובאמת, איך אפשר לשוטט בחו"ל מבלי לטבוע בחללים הללו של חנויות המוזיקה, גם הגדולות שבהן

  • יעל  On 14 ביוני 2009 at 4:40 pm

    בתור מי שרוב מסעותיה היו בני חודשיים ומעלה, נטולי נגני מוזיקה, תמיד היה כיף גדול להגיע לעיר גדולה, לחפש מגה סטור שכזו ולגשת לאחת מעמדות ההאזנה. קשה לתאר את החוויה של שמיעת מוזיקה באוזניות טובות אחרי חודשים שלא עשית זאת, ובחלל גדול שכזה, כששאר הקונים מתפזרים או עסוקים בבחינת האלבומים, אתה מרגיש שאתה לבדך בעולם עם המוזיקה בלי הפרעות של מוכרים או לקוחות אחרים (יש מספיק אוזניות לכולם). יש משהו משחרר באלמוניות שלך בחנות ענק. אני זוכרת את עצמי לפני 12 שנה בוירג'ין מגה סטור, מקשיבה לאלבום כלשהו ומתגעגעת לדיסקים והמערכת בבית, מתגעגעת לשכב במיטה שלי בשישי בצהריים ולהקשיב לאלבומים אהובים.

    עצוב.

  • אפי  On 14 ביוני 2009 at 5:41 pm

    אגב, צביקה, הדיסק של לואיס בלק אדיר. צוחקים בקול כמעט בלי הפסקה

  • צביקה טריגר  On 14 ביוני 2009 at 6:11 pm

    שלומית: תודה רבה! בסוף לא הלכתי למקום של הפודינג אורז, מחוסר זמן. בפעם הבאה…
    דפנה ושרון: מסכים, אבל אני מאוד אוהב גם את החנויות הענקיות שהולכות ונעלמות. אבל אין כמו לונדון.
    אייל: אני לא מאמין ש-zavvi נסגרה! לא מזמן היינו שם ביחד! רוב החנויות בסט. מרקס נסגרו, ונפתחו שם כל מיני רשתות מזון. גם קים'ס וידאו הנפלאה, ה"אוזן השלישית" של ניו יורק, הלכה לעולם שכולו טוב.
    לגימל: אני מקווה שחנויות הספרים ימותו לאט יותר. בכל זאת, התחליף הדיגיטלי עדיין לא מאוד מוצלח, ובינתיים אין תחליף לקריאת ספר מודפס. אולי זה יחזיק בחיים גם את החנויות. אבל מה אני יודע.
    יעל: אני מסכים לכל מילה!
    ואפי: איזה כיף לשמוע!

  • אייל גרוס  On 15 ביוני 2009 at 8:56 pm

    אם לא הלכת ל
    RICE FOR RICHES
    כנראה באמת היית עסוק!:)

  • venus as a boy  On 27 ביולי 2009 at 1:50 pm

    חיפשתי בגוגל "חנויות דיסקים בניו יורק" אחרי שנואשתי מחיפוש רגלי והגעתי אליך. בסופו של דבר מצאתי מבחר די גדול בג'יי אנד אר, אבל אין ספק שזה לא אותו דבר.
    נותר רק להתענג על יוטיובים מההופעה של פיונה אפל בוירג'ין ז"ל

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: