נחמני 28, תל-אביב

"ההגדרה העצמית היא מראש אחריות לכולם. פוליטיקה שהיא כבר לא-פוליטית. סיפור עלילה וייסורים. כוח פראי ופגיעוּת קיצונית." (עמנואל לוינס, "מעבר לפסוק").

חזרתי אתמול הביתה בסביבות 22:30. שתיתי קפה עם חברה ב"קפה לנדוור" המקסים שבמרכז הקהילתי ההומולסבי בגן מאיר. הדלקתי את המזגן, ואחריו את הטלוויזיה, והתחלתי לזפזפ באפיסת כוחות. ערוץ 10 היה הראשון שעצר את השידורים הרגילים והתחיל לדווח על הירי בבית האגודה. באתר של הארץ הצמידו לידיעה בדקות הראשונות את התווית "קפה נואר". ואז כשהכתבים שדיווחו מהשטח התחילו לחזור שוב ושוב על הכתובת "נחמני 28" התחלתי להבין שזה לא היה ב"קפה נואר" ושנדמה שהמטרה נבחרה יותר בקפידה והייתה ממוקדת מאוד.

כמו הרבה הומואים ולסביות, הכתובת "נחמני 28" היא תחנה משמעותית בחיי. הגעתי לשם לראשונה בלב הולם, מפרפר כמעט, לפני המון שנים, לפגישות של קבוצת הסטודנטים, ואחר-כך, בלב פחות הולם, לפגישות של המשפטנים ההומואים והלסביות. ישבתי שם ודיברתי, וקראתי ושתיתי קפה שחור בכוסות קלקר.

לפני כמה חודשים פירסמתי כאן רשימה כעוסה בעקבות פסיקת בג"ץ בעניין צעדת הימין הקיצוני באום אל פאחם, והשוויתי את יחסו של בג"ץ למצעדי הגאווה בירושלים. בשבועות שלאחר מכן, אחרי אותה תגובת-בטן מיידית, ישבתי וקראתי מאות מסמכים שקשורים לכל העתירות הללו, וביום רביעי הקרוב יופיע בגיליון "המשפט" שמצורף לעיתון הארץ מאמר חדש שדן ביחסו של בג"ץ להומואים ולסביות, לערבים ולאנשי הימין הקיצוני: "בין ירושלים לאום אל פאחם: על מה שיש ועל מה שאין בפסיקת בג"ץ בעניין מצעדי הגאווה בירושלים וצעדת הימין הקיצוני באום אל פאחם".

המסקנה העצובה מעיון בפסקי הדין הללו ובכל ההתרחשויות שסביבם (והיא גם התשובה הניצחת לכל הסטרייטים שטוענים שאנחנו סתם מעוררים פרובוקציות ומה זה משנה מה אנו עושים בחדר המיטות), היא שעצם הלגיטימיות של קיומנו, ההומואים והלסביות, עדיין מוטל בספק; עדיין יש "בעד" ו"נגד", ולא רק "בעד". והנה, אמש, גם אנחנו פתאום "סיפור עלילה וייסורים. כוח פראי ופגיעוּת קיצונית".

להורדת המאמר "בין ירושלים לאום אל פאחם" בקובץ PDF לחצו כאן או כאן.

ובהמשך לאייל גרוס, שהזכיר לנו את "נחמה" של אילנית, הנה גם "חלק בעולם":

חלק בעולם

מילים: רחל שפירא

לחן: קובי אושרת

כשאפקח את העיניים
ואגביה את ראשי
אז אפתח חלון או שניים
אל הרוח החופשית.
אז אפתח חלון או שניים
ואביע בקולי
מה שיש ומה שאין לי
ויכול להיות שלי.

חלק בעולם
חלק כחלק
המסע עוד לא הושלם והדרך מיטלטלת
אנשים צמאים לקשר
אנשים זקוקים לגשר
על הגשר הנטוי
יש תקווה ויש סיכוי
על הגשר הנטוי
יש תקווה ויש סיכוי

זה מביך אתה יודע
הפחדים החששות
ובפצע זה נוגע
וחושף את החולשות
וצריך כוחות ושקט
וגם לא מעט דמיון
שעת רצון ויד מושטת
לעמוד בניסיון.

כשאפקח את העיניים
כדי לשאול וכדי לשקול
יצמחו גם לי כנפיים
וחומה אחת תיפול
כשאפתח חלון או שניים
גם אתה תראה אותי
והאור אשר בינינו
יהיה נחלתי

חלק בעולם
חלק כחלק
המסע עוד לא הושלם והדרך מיטלטלת
אנשים צמאים לקשר
אנשים זקוקים לגשר
על הגשר הנטוי
יש תקווה ויש סיכוי
על הגשר הנטוי
יש תקווה ויש סיכוי

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: