"יצור חי ומרגיש, לא איזו ישות נטולת פנים": על "שלום לך, עצבות" מאת פרנסואז סגאן

פרנסואז סגאן, "שלום לך, עצבות", תרגום: דורי מנור, הוצאת אחוזת בית, 2009, 141 עמודים

שמו העברי של הספר, "שלום לך, עצבות", יכול להשתמע לשתי פנים; בעברית אנחנו אומרים "שלום" גם כשמקבלים פנים וגם כשנפרדים. רק דפדוף אל עמוד זכויות היוצרים של הספר מגלה ששמו הצרפתי, “Bonjour Tristesse”,  משמעותו קידום פניה של העצבות, ולא פרידה ממנה.

ססיל, המספרת, היא נערה בת 17 שיוצאת לחופשת הקיץ עם אביה האלמן בווילה בריביירה הצרפתית. אביה בן הארבעים התאלמן כשהיה בן 25, ומאז החליף "אישה אחת לשישה חודשים", כפי שססיל מציינת כבר בעמוד הראשון. האישה הנוכחית שלו היא אלזה, "בחורה אדמונית וגבוהה, ספק זנזונת ספק נערת זוהר… נחמדה, פשוטת הליכות ונטולת שאיפות רציניות מדי" (עמ' 14).

ססיל ואביה נהנים מהשטחיות ומהתבוססות בנהנתנות חסרת רגשות אשם. הזמן של הקיץ בזמן הווקאנס הוא זמן אחר: זמן של חוף ים, של חול, חום ושיזוף (חוץ מאלזה, היחידה ש"נצרבה והאדימה, ועורה התקלף בייסורים איומים", עמ' 14). ברובצה על החול, ססיל חושבת מחשבות רדודות, "אבל נעים לחשוב מחשבות רדודות: הרי היה קיץ" (עמ' 15).

ואולם הרגיעה והרביצה הן רק מראית עין למתח העצום שמצטבר מתחת לפני השטח בין ססיל ובין אביה: הוא שלח אותה לפנימיה כשאמהּ נפטרה; כשעזבה את הפנימיה, הוא עדיין לא היה מסוגל לגדלה, ולכן הוא אותה לידידתו אן לרסן, המבוגרת ממנו בשנתיים, וזו הלבישה אותה מחדש ("בטוב טעם"), לימדה אותה את גינוני החברה והכירה לה את אהבתה הראשונה; יש מתח בין ססיל ובין אביה, כמעט מתח מיני; וחוויית הנטישה של ססיל דרה בכפיפה אחת עם קנאה לאביה וטינה כלפי נשותיו המתחלפות.

תיאור תחושת התלישות של ססיל, תלישות שהיא רב שכבתית, מלאת סתירות ופערים, הוא אחד הדברים שבשבילם כדאי לקרוא את "שלום לך, עצבות": ססיל גם תלושה מאביה ומהסביבה, אבל גם קשורה אליהם בעבותות חזקים. ההתמקדות בעמודים הראשונים שבהם הדוברת, ססיל, מציגה את הנפשות הפועלות, באלמנותו של אביה ולא ביתמותה שלה אינה מקרית, והיא אולי מקור האסון שיפקוד אותם בהמשך. וכל זה אכן מתפרץ כשנודע לססיל שאן, ידידתו של אביה והאישה שאספה את ססיל אל ביתה, עומדת להצטרף אליהם בחופשתם. כשאן מגיעה, מתחיל כדור השלג להתדרדר במדרון: האב נוטש את אלזה והופך לבן זוגה של אן, האם התחליפית של ססיל; הם מחליטים להתחתן; ולמרות הכרת התודה של ססיל על מסירותה של אן, על טעמה הטוב ועל כך שהיא מוציאה את אביה ממעגל המאהבות הצעירות וממעגל האהבות הקצרות והלא מחייבות, ססיל מחליטה לנקום ולטרפד את החתונה.

תיאור התהליך שססיל עוברת מכאן והלאה וההצצה לנפשה הם מופת של מורכבות ועידון ספרותיים: מצד אחד, ססיל מודעת לנבזיות של מעשיה ומרגישה אשמה. מצד שני, היא שואבת הנאה רבה מתחושת השליטה בחייהם של אביה ושל אן, ומהיכולת שלה לתמרן אותם כמו פיונים על לוח השחמט שלה:

"זאת היתה הפעם הראשונה שחוויתי את התענוג העצום הזה: לחדור לנבכי נפשו של אדם, לקרוא בו כבספר פתוח, לחשוף אותו ולפגוע בנקודה המדויקת. כמו שמניחים את כף היד על קפיץ, באותה הזהירות, כך ניסית למצוא משהו שיפעיל את המנגנון הזה, והמנגנון אכן הופעל. בול פגיעה! עד אז לא הכרתי את התחושה הזאת, תמיד פעלתי באופן נמהר מדי ובלי מחשבה מוקדמת. כשהצלחתי לקלוע, זה היה בלי כוונה. כל המנגנון הנהדר הזה של התגובות האנושיות, כל הכוח הטמון בלשון – בכל זה הבחנתי פתאום." ( עמ' 75).

לכאורה, אין הגיון בטינה שססיל נוטרת לאן. כפי שססיל אומרת וחוזרת ואומרת, במשפטים שמהדהדים בהם "הזר" של קאמי זה רק "בגלל החום" (עמ' 74, 81, 94), אין פה שום דבר רציונלי, לפחות לא במובן של הגיון פסיכולוגי מקובל. גם מרסו של קאמי רצח "בגלל השמש". ואולי דווקא יש כאן הגיון, הגיון פשוט ומוכר של סיפור אדיפלי שבו הבת מבקשת לרצוח את האם (במקרה הזה תחליף האם), כדי לשמור את אביה לעצמה? נדמה לי שסגאן דוחה את הקו האדיפלי המתבקש מהעלילה הפשוטה הזו שטוותה, ותחת זאת מבקשת לעסוק גם בחוסר היכולת לראות את הזולת כמות שהוא, באובייקטיפיקציה של הזולת (לא אן, אישה ספיציפית שגידלה אותה וטיפלה בה כאשר אביה נכשל בכך, אלא "האישה של אבא") ובסימונו כאוייב מבלי שבכלל נעשה ניסיון לראותו כאדם בשר ודם.

ההחלטה של האב להתחתן, ועוד לאן, סמל היציבות והשמרנות, הקוטב הנגדי לסגנון חייהם של ססיל ואביה, יצרה הפרעה בשיגרה הרגשית של ססיל: כל עוד אביה ניהל רומנים שתוקפם פג שישה חודשים לכל היותר מיום תחילתם, קל היה לראות בנשים הללו אובייקטים לא מאיימים. מרגע שהוא החליט להינשא, ועוד לאישה שהיא הכירה היטב והיתה קרובה אליה במידה מסויימת, ססיל לא יכולה עוד להמשיך את הדפוס הזה, אבל היא גם לא יכולה לעמוד בכניסתה של אישה "אמיתית", אל עולמה של ססיל עצמה. אישה כזו מסמלת לא רק את אובדן הבלעדיות על האב אלא גם את אובדן התלישות, הזמניות והרדידות שססיל כה מושקעת בהן וכה מהללת ומשבחת את ערכן, ומנסה בכל כוחה לשכנע את עצמה שהרדידות הזו היא לא תוצאה של ריקנות ערכית ורגשית, אלא של בחירה ערכית, אידאולוגיה של ממש.

באכזריות ובאימפולסיביות של הנקמה לפעמים אין  הגיון, וססיל לומדת להכיר גם את הצד האכזר שבה. כפי שהיא עצמה מעידה, "התגובה הפראית שלי לא עמדה בשום יחס לנסיבות" (עמ' 92). ובכל זאת, המודעות של ססיל לחוסר הפרופורציות של תגובתה לנישואיו הצפויים של אביה לאן לא עוצרת בה, והיא דוהרת קדימה עם תוכנית הנקמה שלה.

העמודים שעל גבם פורשת סגאן את עולמה הפנימי של ססיל הזוממת והנוקמת, על סתירותיו הפנימיות ונחישותה להרע למרות שלא עשו לה דבר הם עוצרי נשימה כמעט. תחושת התסכול של ססיל שמעורב בה שכרון שליטה (היא עוסקת לא מעט ב"התלהבות שעורר בי תפקידי כבמאית", עמ' 120) ואובדן שליטה גם יחד הזכירה לי מאוד את גיבור ספרו של מ. אגייב, "רומן עם קוקאין" מ-1934 (הופיע בעברית ב"זמורה ביתן" בשנת 1984, בתרגום מרוסית של צבי ארד), ואת האופן שבו הוא מתעלל באמו הקשישה, למרות שהוא מודע למצוקתה, לאהבתה ולדאגתה. הוא רואה מה הוא מעולל, הוא מצטער על כך, ובכל זאת ממשיך.

כשססיל, גיבורת "שלום לך, עצבות", שפורסם בדיוק 20 שנה אחרי "רומן עם קוקאין", מבינה מה עוללה ("רק אז הבנתי מה עשיתי: התעללתי ביצור חי ומרגיש, לא באיזו ישות נטולת פנים"), זה כבר מאוחר מדי, וכדור השלג הופך למפולת של ממש; הסיפור נגמר בקטסטרופה. אחרי הריקנות, הרדידות והשיעמום, התככנות והמזימות שנועדו להפיג אולי במשהו את השיעמום, עכשיו, בסוף הקיץ, מגיע תורהּ של העצבות.

זהו תרגומו השני לעברית של הרומן "שלום לך, עצבות". הוא תורגם לראשונה ב-1955, שנה אחרי הופעתו בצרפת, על ידי עליזה שני (הוצאת "קרני"). לא קראתי את התרגום הראשון ולכן אני לא יכול להשוות, אבל תרגומו של דורי מנור מצויין, והטקסט העברי הנוכחי של "שלום לך, עצבות" טבעי ומשכנע.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: