בג"ץ לא ממהר להתערב: על פסילת חוקים על ידי בג"ץ בעקבות פסילת הפרטת בתי הסוהר

עם פרסום פסק דינו ההיסטורי והחשוב של בג"ץ בעניין פסילת תיקון 28 לפקודת בתי הסוהר, שמכוחו עתיד היה לקום, לראשונה בישראל, בית סוהר פרטי, שבים ונשמעים קולות המגנים את בג"ץ בשל התערבותו בפעולתה של הכנסת, ותומכים בחקיקה שתגביל את סמכותו (על בעיות ההפרטה, בעקבות ספרו של אייל פלג, "ההפרטה כהצברה", כתבתי כאן).

ואולם, כפי שתיארה נשיאת בית המשפט העליון בפתח פסק דינה הזהיר, השקול והמנומק היטב בעניין הפרטת בתי הסוהר, בג"ץ דווקא עשה כל שביכולתו שלא להתערב; הוא דווקא ביקש לדחות את ההחלטה ולאפשר לכנסת לומר את המילה האחרונה (כפי שראוי היה שיקרה). לכן, הדבר האחרון שניתן לומר על גישתו של בג"ץ הוא שהוא היה להוט להכריע בעתירה. זו, כזכור, הוגשה באוקטובר 2005, ורק כעת, למעלה מארבע שנים לאחר הגשתה, ניתן פסק הדין. "העיכוב שחל בכתיבת פסק דין זה עד עתה," כתבה הנשיאה בייניש, "נבע ממורכבות הסוגיות העומדות על הפרק, המעוררות שאלות חוקתיות בעלות חשיבות ניכרת שטרם הוכרעו בפסיקתנו, אך בעיקר מרצונו של בית משפט זה לאפשר לכנסת למצות את הליכי החקיקה אותם הזכרנו לעיל ואת הדיון הציבורי שביקשה הכנסת לקיים בתופעת ההפרטה…" (מי שקורא פסקי דין באופן סדיר יודע שווידוי שכזה באשר לסיבות לעיכוב במתן פסק הדין הינו נדיר; העיכובים עצמם, למרבה הצער, אינם נדירים).

במילים אחרות, כישלונה של הכנסת לדון ולהחליט, וקביעת העובדות בשטח שעמדה להתרחש בקיץ האחרון, עת אמור היה להיפתח בית הסוהר הפרטי, הן שהביאו לכך שבג"ץ נאלץ להתערב ולפסול את החוק, ולא תאוותו הלא מרוסנת של בג"ץ להחליף את חקיקה הכנסת בהכרעות שיפוטיות.

הסיבות לתדמית האקטיביסטית של בג"ץ רבות, מורכבות ומגוונות: החל באישיותו ובהתבטאויותיו של מי שעמד בראש בית המשפט העליון בתקופת ה"אקטיביזם השיפוטי", הנשיא אהרון ברק, דרך כמה פסקי דין שנויים במחלוקת, וכלה באג'נדה הפוליטית של המתנגדים לפסיקת בג"ץ בענייני זכויות אדם, וששאפו לקצץ את כנפיו בשל כך.

אבל האמת היא שמאז פסילת הוראת החוק הראשונה על-ידי בג"ץ ב-1995, בפרשת בנק המזרחי, נפסלו רק חמש הוראות חוק של הכנסת, כולל זו שנפסלה אתמול. כך שתדמיתו של בית המשפט העליון כפוסל סידרתי של חוקי הכנסת, וכמי שבאופן שיטתי מסרב לכבד את עקרון הפרדת הרשויות ולהניח לרשות המחוקקת לפעול מכוח סמכותה, רחוקה מהמציאות.

כפי שהראו חוקרים רבים בשנים האחרונות, ובהם פרופ' דפנה ברק-ארז, פרופ' אייל גרוס ופרופ' מנחם מאוטנר, בג"ץ מיעט להתערב לא רק בפעולותיה של הכנסת, אלא גם בפעולותיה של הממשלה. מבחינה כלכלית, בית המשפט העליון הוליך קו ימני-שמרני וכלל לא הִרבה התערב בעתירות בטחוניות או בקידומן של זכויות חברתיות. מעניין לציין, שהריסון שהוא נהג כאשר הוא דן בעתירות שקוראות להתערבותו, זיכה אותו לא אחת גם בביקורות חדות ונוקבות משמאל.

בהחלט ייתכן, אם כן, שהרדיפה הפוליטית שנרדף בג"ץ על ידי חברי כנסת לא מועטים – ואי-אפשר שלא לראות בניסיון להגביל את סמכותו אלא רדיפה פוליטית – היא המחיר שהוא משלם על הרטוריקה של פסקי הדין (ועל התדמית שלו), ולא בהכרח על המהות של פסיקותיו או על הקו האידיאולוגי שבא לידי ביטוי בפסיקות אלה. אלה דווקא מתיישבים, לא אחת, עם עמדותיהם של הקוראים להגביל את סמכותו.

אולי אם בג"ץ זוכה לביקורות גם מימין וגם משמאל זה מעיד על כך שהוא דווקא מאוזן ונייטרלי, עד כמה שניטרליות אפשרית (או רצוייה). אבל לפני שקוראים להגבלת סמכויותיו בטענה של התערבות בלתי-פוסקת ובלתי-ראויה בעבודת הכנסת או הממשלה, רצוי תחילה לבדוק את העובדות.

* הרשימה מתפרסמת היום באתר Ynet.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • ליקוקים לביניש  On 20 בנובמבר 2009 at 3:58 pm

    אם ההחלטה נכונה או לא זו בעיה
    כולנו יודעים שניצול "חוקי היסוד" הוא פארסה חד כיוונית. בשמה סגרו ערוץ יחידי ימני לגיטימי,כלומר שחור על לבן ולבן על שחור.
    אם הצדק ברור למה 5 שנים
    ????

  • אזרח.  On 20 בנובמבר 2009 at 4:24 pm

    להתערב כאשר המחוקקים הנמהרים מרימים ידם עבור הצעות חוק שיהוו בכייה לדורות.יש מספיק דוגמאות איך מחוקקים חוקים בנושאים חשובים ביותר במהירות הבזק ללא דיון רציני.

  • מרק ק.  On 20 בנובמבר 2009 at 5:49 pm

    אנשים שאף אחד לא בחר בהם פוסלים בממוצע חוק אחד בשלוש שנים. אפילו בחירות נערכות פה בתדירות יותר נמוכה.

  • יוסי דר  On 20 בנובמבר 2009 at 7:14 pm

    מה שמרגיז את מתנגדי ההתערבות של בג"צ הוא לא רק המקרים שבהם בג"צ מתערב (והם אכן מעטים), אלא *הכוח* של בג"צ להתערב.

    הכוח הפוטנציאלי הזה של בג"צ מכתיב למחוקק את הקווים האדומים בעבודת החקיקה השוטפת שלו, ואת זאת לא כל המחוקקים אוהבים.

  • נוי  On 21 בנובמבר 2009 at 12:06 pm

    צדק בית המשפט העליון כשהטיל וטו על חוק נורא ואיום.
    האם שמתם לב שהמדינה מפריטה סמכויות שלטון, סמכויות להשתמש באלימות, סמכויות ענישה וכליאת אנשים? אסור למדינה לתת סמכויות כאלה לגוף פרטי!
    חברי כנסת, חלקם לא הגונים, תומכים בחוקים שמכניסים כסף לאנשים פרטיים בלי לשקול את טובת הציבור. כנסת גרועה.
    מיד אחרי החלטת בג"ץ פרצו יחצנים בהדלפות סיפורים והשפעה על עתונאים כדי להחזיר את השערוריה לקדמותה.
    טוב שבג"ץ עמד בפרץ.

Trackbacks

  • By הרחק הרחק ליד ביתי | תפרים on 17 באוקטובר 2016 at 10:13 pm

    […] הפסילה הראשונה ב-1995 לבין פסילת בתי הסוהר הפרטיים ב-2009, נפסלו רק 5 חוקים (כולל). את הקביעה הזו, אגב, שמעתי גם מיולי אדלשטיין […]

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: