מאת גאיה ברנשטיין וצבי טריגר
הספסלים בגני המשחקים בצפון אמריקה עומדים נטושים. במקום לשבת עליהם, ההורים מנדנדים את הילדים תוך כדי שהם משננים להם את אותיות ה-ABC. ההורות השתנתה באופן דרמטי מאז ילדותנו, בשנות ה-70. ההורים של היום מעורבים הרבה יותר בחייהם של ילדיהם. במחקרנו החדש, "הורות יתר" ("Over-Parenting") אנו מתארים את המגמה החדשה הזו, ומכנים אותה "הורות אינטנסיבית" (ניתן להוריד את המחקר המלא – באנגלית – כאן). אנו מראים כיצד המשפט כבר אוכף הורות אינטנסיבית, וטוענים, שלמרות היתרונות הברורים והמוכחים של מעורבות ההורים בחיי ילדיהם, אין זה ראוי שנורמות תרבותיות של הורות אינטנסיביות ייהפכו לחוקים מחייבים.
ההורה המעורב נמצא במסע תמידי להשגת המידע העדכני ביותר בנוגע לגידול ילדים וביישומו כדי לטפח את ילדיו, לעקוב אחריהם ולנטר כל פרט בחיי הילדים. הורות אינטנסיבית מתחילה כבר בהריון: לרשות האם ההרה עומד גוף ידע עצום, שגדל כל הזמן, בנוגע לבריאות העובר ולהתפתחותו התקינה. ההורות האינטנסיבית נמשכת דרך ימי ינקותו של הילד ולא מסתיימת אפילו כשהילדים עוזבים את הבית והולכים לאוניברסיטה. אוניברסיטאות בארצות הברית משקיעות יותר ויותר משאבים בסיפוק צרכיהם של הורים מעורבים: הורים מקבלים גישה ישירה לגיליונות הציונים של ילדיהם הסטודנטים (לעיתים, גם כאשר הילדים הם תלמידי תואר שני), והם מתקשרים למזכירויות ולמרצים כאשר ילדיהם מאוכזבים מרישום לקורסים לא רצויים או מהציון שקיבלו במבחן.
הורות אינטנסיבית היא לא רק נורמה תרבותית וחברתית. במחקרנו אנו מראים שמדובר במגמה סוציו-טכנולוגית, כלומר מגמה שמתאפשרת בזכות התפתחויות טכנולוגיות-מידע מסויימות, כמו האינטרנט והטלפון הסלולרי. הטכנולוגיה מאפשרת מעקב מתמיד אחר הילדים, אבל גם מעצימה אותו. למשל, הטלפון הסלולרי, אשר משמש הורים רבים כדי לשמור על קשר מתמיד עם ילדיהם: חוקרים שבדקו את נטייתם הגוברת והולכת של ילדים בני עשרים פלוס, סטודנטים באוניברסיטה, לעדכן את הוריהם בכל פרט ופרט של חיי היומיום שלהם, כינו את הטלפון הסלולרי בשם "חבל הטבור הארוך בעולם".
אז מה הקשר בין ההורות האינטנסיבית והמשפט? במחקרנו מצאנו, שהמשפט כבר אוכף נורמות של הורות אינטנסיבית, והוא עושה זאת בעוצמה רבה במיוחד במהלך סכסוכי משמורת בין הורים הנמצאים בתהליכי פרידה. לדוגמה, כאשר בתי משפט מתלבטים בידי מי מן ההורים להפקיד את הילדים ולקבוע שהוא המשמורן העיקרי, הם בודקים את חלוקת התפקידים בבית בין ההורים לפני הסכסוך. ההורה שהשקיע יותר בילדים והיה מעורב יותר בחייהם הוא זה שיזכה במשמורת. למעשה, עורכי דין מייעצים ערב הגירושין ללקוחותיהם להיהפך באופן מלאכותי ליותר מעורבים בחיי ילדיהם, ולהיעשות להורים אינטנסיביים, וזאת כדי לשפר את סיכוייהם בתביעת המשמורת. מראיונות שערכנו עם עורכי דין המתמחים בתחום, עולה שהתקופה שבמהלכה מתנהל סכסוך המשמורת הופכת למירוץ מלאכותי של מעורבות. בדרך כלל, ההורה שהיה פחות מעורב בחיי ילדיו במהלך הנישואין, מנסה ליצור הוכחות למעורבותו, למשל על-ידי איסוף הילד מהגן, במקומות שבהם על ההורה לחתום כשהוא מוציא את הילד, משלוח מסרונים רבים לילד ותיעודם, וכדומה. כפי שסיפרו לנו עורכי הדין שראיינו, הורים כאלה, החוששים מאבדן המשמורת עלי ילדיהם, הופכים בתקופת ההליכים המשפטיים להורים אינטנסיביים בצורה מוגזמת, שלפעמים אף פוגעת בילדים.
ישנן מסגרות משפטיות נוספות הפותחות את הדלת בפני הפיכת הנורמה החברתית של הורות אינטנסיבית לחוק מחייב. כך למשל, המשפט קולט לתוכו שוב ושוב ידע מדעי חדש והופך אותו לחוק מחייב. אין בכך כל פסול, אבל ידע מדעי משתנה תדירות, ומה שהוכח כמומלץ אתמול מתברר, בעקבות מחקרים חדשים, כמסוכן היום. למשל, תסמונת מוות בעריסה. עד תחילת שנות ה-90, ההמלצה המקובלת הייתה להשכיב תינוקות לישון על בטנם, וזאת כדי להפחית את הסיכוי למוות בעריסה. מחקרים חדשים הוכיחו שהשכבת התינוק על הבטן דווקא מגדילה את הסיכון למוות בעריסה, והמליצו להשכיב את התינוקות לישון על גבם. צריכת דגים במהלך ההריון היא דוגמה נוספת: נשים הרות נתקלות באתרי אינטרנט ובספרי הדרכה בהמלצה שלא לצרוך דגים, משום תכולת הכספית הגבוהה בהן, אשר עלולה לגרום נזק לעובר. ואולם, בדצמבר 2009, פירסם מינהל התרופות והמזון האמריקני (ה-FDA) המלצה לנשים הרות לצרוך שתי מנות של דגים בשבוע, בשל תכולת האומגה 3 הגבוהה שבהם, שתורמת להתפתחות העובר. גם הידע המדעי אודות הסיכונים של השמנת יתר משנה פרקטיקות של הורות, ובארצות-הברית בתי משפט החלו להרחיק ילדים הסובלים מהשמנת-יתר מבתיהם ולהעבירם למשפחות אומנות. כתוצאה מהמגמה הזו, אנו צופים שבתי משפט יתחילו לדרוש מן ההורים רמת עדכניות וידע מתוחכמת ומורכבת יותר ויותר, שאם לא כן, הם ייחשבו להורים מזניחים וילדיהם יילקחו מהם. אנו טוענים במחקר, שבגלל הידע המדעי המשתנה ובגלל הבעייתיות שבהטלת נטל המחקר וההתעדכנות על הורים, עיגון של הורות אינטנסיבית בחוק עלול להביא לתוצאות קשות.
הורות אינטנסיבית היא מגמה רווחת בקרב המעמד הבינוני-גבוה. היא יקרה ודורשת השקעת זמן ומשאבים רבים אחרים. יחד עם זאת, קיימת סכנה שהיא תהפוך להורות-יתר, בעיקר אם תאומץ על ידי המשפט כסטנדרט ההורות הראוי. הורות אינטנסיבית היא מוטה מבחינה מעמדית, תרבותית ומיגדרית. היא משעבדת נשים עוד יותר לתפקידן המסורתי כאמהות, ומפלה קהילות ותרבויות שמאמינות בפרקטיקות שונות של הורות מתירנית וחופשית יותר. כך, למשל, בסוף שנות ה-90 משטרת ניו יורק עצרה זוג הורים מדנמרק, אשר נכנסו למסעדה לאכול והשאירו בחוץ את תינוקתם בעגלה. התינוקת נמסרה למשפחה אומנת ונגד ההורים נפתחו הליכים משפטיים בחשד להזנחה. ההורים טענו שבדנמרק נהוג להשאיר את התינוקות מחוץ למסעדות ולבתי קפה, בשעה שההורים יושבים בפנים ושותים או אוכלים. העיתונות הדנית שדיווחה על הפרשה עשתה זאת בזעזוע: כיצד האמריקנים עוצרים זוג צעיר שבסך הכול עשה דבר מקובל ביותר. העיתונות האמריקנית הייתה גם היא מזועזעת, אבל מסיבה הפוכה: כיצד זוג הורים נוטש את התינוקת שלו בעגלה, באמצע היום, בניו יורק הסואנת, ונכנס לאכול במסעדה. התקרית הזו מדגימה שהורות "נכונה" היא שאלה של תרבות, ואכיפת נורמות של הורות שצמחו בשכבה מסויימת של האוכלוסייה על כלל האוכלוסייה עלולה להיות בעייתית.
מחקרים פסיכולוגיים מצביעים על החשיבות של מעורבות ההורים בחיי ילדיהם. ילדים להורים מעורבים, על פי מחקרים אלה, נהנים מביטחון עצמי רב יותר, מהישגים אקדמיים משופרים ומיכולת התמודדות טובה יותר. אולם, כאשר הורות אינטנסיבית הופכת להורות יתר, על פי המחקרים, הילדים סובלים. ילדים להורים מעורבים מדי סובלים משיעורים גבוהים יותר של חרדות, דיכאון, שימוש בסמים ובאלכוהול, ויכולת ירודה להתמודד עם מצבים קונפליקטואליים.
עדכון, 15.7.2010: ה-ABA Journal, כתב העת המשפטי הנקרא ביותר בארצות הברית, התייחס אתמול למחקר שלנו על הורות יתר, כאן.
עדכון, 19.7.2010: כתבת הניו יורק טיימס, ליסה בלקין, הקדישה פוסט שלם למחקר של פרופ' גאיה ברנשטיין ושלי על הורות יתר בבלוג שלה Motherlode באתר הניו יורק טיימס.
עדכון, 30.7.2010: בעלת הטור לנור סקנזי פירסמה אמש באתר המגזין פורבס רשימה על המחקר של פרופ' גאיה ברנשטיין ושלי על הורות-יתר.
אוטוביוגרפיות 
תגובות
מרתק.
זו מין התרחבות של מעגלי הלחץ שמטים לכיוון של הורות כזאת. יש את המעגל הפנימי האישי שמוביל להורות יתר, אחריו לחץ חברתי ורצון לעמוד בסטנדרטים שמסביב ואתה מאיר כאן מעגל עוד יותר רחב שמעגן את הלחץ הזה בנורמות שמגיעות לבית משפט ובחוק.
ברור שככל שהמעגלים מתרחבים, קשה לעמוד בפרץ.
והעובדה ש"בתי משפט החלו להרחיק ילדים הסובלים מהשמנת-יתר מבתיהם ולהעבירם למשפחות אומנות" ממש מצמררת.
לא הבנתי מה הקשר בין הורים שמגבירים את האינטנסיביות של הקשר שלהם עם הילד בתקופת מאבק גירושין לבין מה שאתם מגדירים כאן כהורות יתר. אתם מגדירים הורות יתר כמרדף בלתי פוסק אחר מידע חדש לגבי הדרך הנאותה לגדל ילד, לא כשמירה על קשר רציף (ואף עודף) עם הילד.
מעניין לשמוע שהורים לילדים עם בעיה של השמנת יתר זכו לסנקציות משפטיות. האם גם הורים מעשנים זכו לסנקציות דומות? האם הנושא כלל עלה אי פעם בבית המשפט? (בטוחני שבמשפטי משמורת כבר הועלו טענות על כך שהורה מסויים מעשן, ולכן מהווה סכנה בריאותית לילד. איך התייחס לכך בית המשפט?)
סליחה אם הדברים נידונים במאמר המלא. לצערי עיתותי אינן בידי בימים אלו…
אחת הטענות שלנו במאמר המלא היא שנורמות ההתנהגות שהמשפט מחייב בזמן סכסוך הגירושין מחלחלות גם לימי שלום, והורים עלולים למצוא את עצמם במין הורות מגננתית כדי שאם חלילה יהיה סכסוך, הם לא יפסידו את המשמורת: לא כי הם מאמינים שזה סגנון ההורות הראוי, לא משום טובת הילדים, אלא רק כדי לבטח את עצמם מפני אובדן עתידי של הילדים. בזמן סכסוכי משמורת בתי משפט מביעים את עמדתם בנוגע לסגנון ההורות הראוי, וזה משפיע על תפיסת ההורות בימי "שלום" (המחקר עוסק במשפט האמריקני, אבל ישנם קווי דמיון משמעותיים גם בדיני המשפחה הישראלים).
לגבי עישון – יש במשפט האמריקני עיסוק רב בעישון פסיבי של ילדים וכן באחריות המשפטית של נשים הרות מעשנות לעוברים. זה בהחלט עלה בבתי המשפט, ואנחנו דנים בזה במאמר המלא, כמו בצריכת אלכוהול בזמן הריון – סוגייה קרובה ודומה.
מעניין ותודה.
אספקט נוסף שלא הזכרתם הוא הנקודה הבסיסית של זכויות אדם: להורה יש זכות לחנך את ילדיו (עד גבול מסויים כמובן) כראות עיניו. קביעה של נורמות כאלו א"י המדינה יכולה להיות בעלת השלכות מרחיקות לכת: מחר יגלו מחקרים, שיכול להיות שנכונותם לא תעורער באלף השנים הבאות, שחינוך במסגרת הדת הבודהיסטית מביא לרמות אושר עילאיות בילדים. אז מה? ממתי בכלל אנשים מחנכים את הילדים שלהם רק לפי מחקר זה או אחר? ומי אמר שהמחקרים לא מוטים?
הי איריס, תודה שקפצת לבקר. אנחנו דנים במאמר המלא בזכויות ההורה לבחור כיצד לחנך את ילדיו, אבל דרך הפרספקטיבה של אפליה על בסיס גזעי ותרבותי: קליטה של ההורות האינטנסיבית אל תוך המשפט והפיכתה לסטדנדרט שלפיו הורה נבחן אם הוא הורה טוב דיו או הורה מזניח מוחקת תרבויות וסגנונות הורות אחרים – לגיטימיים לגמרי. למשל, בקהילות של שחורים בארצות הברית מקובל שהמשפחה המורחבת מטפלת בילדים, ולאו דווקא האם או האב. הורות אינטנסיבית לא מאפשרת זאת.
ולגבי הנהירה אחר מחקרים – מסכים איתך לגמרי. אנחנו פותחים את המאמר בסיפור של "אפקט מוצרט" ששטף את העולם בתחילת שנות התשעים, והופרך כמה שנים מאוחר יותר. מחקרים מסוג זה הופכים לטרנדים משפיעים של הורות כי הם מבטיחים דרך קלה ומהירה להפיכת הילד לגאון, ובנוסף, חברות מסחריות קופצות על העגלה, וממציאות מוצרים הכרחיים שמגובים לכאורה במחקרים האלה, והורים שטופי רגשות אשם קונים אותם. כך שההורות האינטנסיבית היא בהחלט גם תוצר של הכלכלה הקפיטליסטית. אנחנו מספרים במאמר איך "אפקט מוצרט" הביא למבול של דיסקים, די.וי.די, ואפילו נגני דיסקים שמותגו כנגנים מיוחדים ליצירת האפקט. את חלקם עדיין אפשר לקנות באמזון.קום.
אמרתי שאקרא את המאמר אבל זה יקח זמן. אתייחס למה שהעלת כאן בעברית – העתקתי את זה לוורד ואז כתבתי לי הערות בשוליים, ואז העתקתי את ההערות לכאן. מקווה שזה יוצר סוג של דיאלוג אם כי לא מאד מסודר.
כתבת "ההורה המעורב נמצא במסע תמידי להשגת המידע העדכני ביותר בנוגע…"
המסע להשגת הידע אולי נובע חלקית מאופנה, ציפיות חברתיות, לחץ, וחלקית משינוי במבנה המשפחה – כשאין סביבה משפחתית רב דורית שבה מגיל צעיר לומדים בעצם לגדל ילדים, חשופים למנהגים, והרגלים. יש ספר מאד אהוב עלי של סלמה פרייברג " זכותו הטבעית של הילד" שבו היא מתארת את זה, כמו גם דברים אחרים, מאד יפה.
לגבי מעורבות הורים באשר למה שקורה לילדיהם באוניברסיטה ( לא הייתי מתנגדת למרות שדוקא משתפים אותי בלי שאצטרך לפנות ישירות) אם מדובר באנשים בוגרים הרי שהצורך הוא כנראה גם של הילדים המתירים את הגישה הזו, לא?
לגבי עדכון ההורים בכל פרט – מעניין. האם זה לא נפוץ יותר בארץ? חשבתי שבארה"ב מתרחקים, נודדים ומתראים לעתים רחוקות והקשרים . לא יודעת מנתונים מחקריים אבל התרשמות מהיכרויות. ושוב – השאלה היא אם זה יתר או קרבה וחמימות.
לגבי "…ההורה שהשקיע יותר בילדים והיה מעורב יותר בחייהם הוא זה שיזכה במשמורת…"
מדוע זה מעורר תמיהה? האם אין זה מובן מאליו שההורה שהיה מעורב יותר יש לו מקום משמעותי יותר בחיי הילדים? נכון שלא בהכרח זה מעיד על נטיית הלב של ההורה הפחות מעורב ויתכן שהוא הודר מהמקום שחפץ בו ויש עוד ואריאציות רבות ושונות אפשריות. אבל פעמים רבות הורה פחות מעורב הא באמת פחות הורה ובמאבקי משמרות יתכן ושיקוליו הם של נקמה, גזלה, קנאה ולא בהכרח רצון כן או יכולת לטפל בילדים. אני מניחה שבתי המשפט אמורים לקבל החלטות לא רק על מראית עין אלא בדיקה מעמיקה יותר.
ולגבי ידע מדעי שמשתנה – ידע מדעי אכן משתנה ומבלבל, גם בהקשר של פרקטיקה הורית, אבל אני חושבת שהקישור בין כן צריכת דגים או לא צריכת דגים לא דומה לעניין השמנת היתר – . זה מורכב אבל במובן מסוים מאד יתכן שקשור לסוג של הזנחה.
.."הורות אינטנסיבית היא מגמה רווחת בקרב המעמד הבינוני-גבוה…"
ופעמים רבות, לטעמי לפחות,היא ראוותנית ומשמשת להורים דגל לנפנף בו בדיוק כמו הג'יפ שלהם או אביזרים יוקרתיים אחרים. בו בזמן יש הרבה השקעות בילדים , אינטנסיביות יותר משהיו בעבר והן מאד חיוניות. למשל בעבר לא היו ערים לבעיות התפתחותיות שונות כגון סרבול מוטורי, שיש להן השלכות גם על האדם הבוגר, והשקעה בריפוי בעיסוק בגיל צעיר, וכן השקעה בתחומים אחרים – אם צריך כמובן, . לא שכל ילד צריך להיות מטופל במליון חוגים.
שהורות "נכונה" היא שאלה של תרבות, ואכיפת נורמות של הורות שצמחו בשכבה מסוימת של האוכלוסייה על כלל האוכלוסייה עלולה להיות בעייתית.
באמת חשוב לזכור זאת. ולהיות צנועים ומפתוחים לרעיונות
.."כאשר הורות אינטנסיבית הופכת להורות יתר, על פי המחקרים, הילדים סובלים."
אני מניחה שזו לא רק כמות המעורבות , לא רק ה"יתר" שבה, אלא גם אופיה.יש לבחון האם למשל זה נובע רק מחרדות ההורים "המתעלקים" על הילד, או באמת עניין, שיתוף ותמיכה
תודה רבה על ההערות המרתקות!
הנה התייחסות קצרה:
לגבי בדיקת חלוקת העבודה בין ההורים בעת סכסוכי משמורת – עניתי למעלה בתשובתי לתגובה של דובי. כמו שכתבתי, נורמות משפטיות מקרינות גם על מי שלא מעורבים בהליכים משפטיים באופן ישיר. כשאנחנו רואים מה קורה לגברים ונשים בסכסוכי גירושין (למשל: גברים שמסרבים לתת גט), זה משפיע על ההחלטות של חלק מהאנשים אם להתחתן או לא. כך גם לגבי גידול ילדים ולגבי סוגים נוספים של התנהגות בתחום המשפט האזרחי באופן כללי (להבדיל מהמשפט הפלילי), כמו האם להתעקש על חוזה כתוב או להסתפק בחוזה בעל-פה וכדומה.
אני מסכים איתך לגבי התחרותיות בהורות האינטסיבית והצורה שבה היא הופכת לסמל סטטוס. זו אבחנה מאוד חשובה.
גם ההערה שלך שהורות יתר לא בהכרח מעידה על אינטימיות אמיתית, ולפעמים מדובר בצרכים של ההורים, בלי להתחשב בצרכי הילד. אנחנו מצטטים מרואיינת במאמר שאומרת, ברגע של גילוי לב, שבתה אמרה את הדברים הבאים: "הלוואי שלאמא היה תחביב אחר, חוץ ממני".
אותי מעניין איך עשית קפיצה מסוגייה משפטית כאובה (משפטי גירושין והרחקת ילדים מבתיהם), לדעה הפרטית שלך בענייני הורות. ובמילים אחרות: אני לא שואלת מה זה החרטא הזה, אלא למה הוא עטוף בז'רגון ומנסה לעשות קולות של מחקר? זה מזכיר לי את ההאשמות הידועות לשמצה על "אמהות המקרר" בזמנו.
מעורבות מרובה ומושכלת של הורים בחיי ילדיהם אינה חדשה ולא התחילה עם המצאת הסלולר. בשנות החמישים אמהות היו נותנות כפית שמן דגים לילדיהן כל יום, כי כך המליצו. היום יש אומגה 3, נו מה חדש? המחקרים וההמלצות המשתנים חדשות לבקרים, היו שם כבר מאז שהמדע נכנס כגורם "בלתי תלוי" המשפיע על חיי הפרט. ההשפעה וההמלצות המשתנות הרי קיימות בכל תחום בחיינו ולא רק בהורות, מתזונה דרך יחסי אנוש בעבודה ועד חיי המין. אנשים, כנראה, אוהבים לקבל עצות מגורמים מוסמכים, וגורמים כאלה אוהבים לתת עצות. העובדה שרשויות הרווחה ממהרות לנתק ילדים מבתיהן היא אכן כאובה ושלילית, שלא תהיה טעות.
המאמר האוורירי הזה מפריע לי מפני שהיום, בעיניי, הנורמה היא דווקא הורות-חסרה, והיא זו שמקבלת הצדקה – שולחים את הילדים לגן מגיל 3 חודשים, ל-9 שעות ביום. בגיל שלוש כבר מצפים מהם שגם אחרי הגן יבלו בלי הוריהם, בחוג או אצל חבר אחר. זו הורות יתר? כל הגנת יתר מסביב לסדר היום הזה נולדת אולי בגלל רגשות אשם ואולי בגלל גורמים אחרים, אבל תכל'ס אנחנו חיים בחברה שבה הנורמה היא להפריד בין מבוגרים לילדים כמה שיותר.
לגבי "שעבוד נשים לתפקידם המסורתי כאמהות", לי יש שני דברים לומר על זה:
1. אני מעדיפה להיות שפחה נרצעת לילדיי ולא לבוס. הם לפחות יממנו לי בית אבות בבוא הזמן (וכן, יש לי קרן פנסיה, אפילו שתיים. זה לא יספיק).
2. כל הנזעקים על זכויות האמהות/ההורים – מדובר על הורות להזכירכם, יש בה 2 צדדים. בצד השני נמצא הילד. מה זכויותיו שלו? מה צרכיו? מה יתאים לו? הפמיניזם כאן לפעמים הוא סתם תחפושת של אנוכיות ילדותית וקורבנית. מי שרוצה להיות פמיניסטית, שקודם כל תתנהג כמו בן אדם מבוגר. הלא את האמא, מתפקידך לטפל. באסה (בלי צחוק). אנחנו הולדנו את הילד הזה, התחייבנו לגדל אותו על הצד הטוב ביותר, זו חובתנו. שיח של זכויות ושעבוד לא קשור כאן, אלא שיח של מחויבות ושל בניית יכולת רגשית, שככל הנראה רובנו חסרים אותה, להתקשר כראוי עם ילד קטן, לנסות למעוד כמה שפחות ולהכיל את העובדה שאנחנו המודל שלו לחיים. זה שבגיל 20 הוא יהיה נודניק שמתקשר להורים 5 פעמים ביום, לא אומר שלא צריך בגיל שנה לעטוף אותו כהלכה ולהניח אותו לישון (רצוי קרוב לאמא).
סליחה על הגלישה להרהורים אישיים אבל זה התבקש. כאמור, ה"בשר" המשפטי והעובדתי כאן הוא נושא אחר לגמרי, ואינו קשור לדעתכם נורמות ההורות בחברה שלנו.
תודה ושלום.
למה ההורים מתנהגים כך?
אולי כי הטכנולוגיה הופכת את ההורים ללא רלבנטים בגיל צעיר יותר. אם פעם היו ההורים הופכים ללא רלבנטים בגיל 70 היום זה קורה בגיל יותר מוקדם בהרבה כשהם יוצאים מחוץ ללופ של הדבר החדש הבא.
לכן ההורים משתמשים במודע או שלא במודע, בחינוך פולשני ובטכנולוגיה כדי להישאר מעודכנים.
טרקבאקים
[…] צבי טריגר הוא סופר ודוקטור למשפטים. המאמר פורסם בבלוג שלו, "אוטוביוגרפיות". […]