"נכון שהחיים הם דבר נורא, תודה לאל?"

ביום שלישי העשרה באפריל 1990, למחרת ליל הסדר של פסח תש"ן, היו הפרעות בקליטה של קול המוסיקה. קלטת חדשה הוצאה מאריזתה ונתחבה לטייפ ה-Sony המשוכלל, וחוגת הרדיו הוזזה בעדינות מילימטר ימינה ומילימטר שמאלה, כדי למצוא את הנקודה שבה הקליטה הסטראופונית תהיה הכי נטולת הפרעות. דווקא בצהרי היום ההוא הקליטה הופרעה, דווקא כשעמדו לשדר גירסה עברית של התסכית "תחת חורש חלב", ה"משחק לקולות" הנפלא של דילן תומס.

כמה שבועות קודם לכן, עם פרסום ההודעה באחד ממוספי הספרות על השידור הצפוי, הכנתי שיעורי בית, למרות עומס הלימודים של סוף כיתה י"ב: קניתי את התרגום העברי של שולמית הראבן וגם את המקור באנגלית. קראתי אותם, למרות שלא הבנתי הרבה מהאנגלית וממשחקי המילים. אבל התענגתי על התרגום היצירתי של הראבן למילות הפתיחה: היא תרגמה את המילים Bible-black שדילן השתמש בהן לתיאור הלילה ל"[לילה] קודר כתוכחה". אינטרנט לא היה באפריל 1990, ולכן לא יכולתי למצוא בקלות מידע על דילן תומס, שאת שמו לא שמעתי עד אז, לא בגוגל ולא בויקיפדיה. גם את הספרים צריך היה להזמין בחנות ספרים ממשית ולא באמזון.

מי לא השתתף בגירסה העברית לתסכית המהולל? בין מי שנתנו את קולותיהם היו יוסי ידין, אילי גורליצקי, עדה טל, אסתי קוסוביצקי, דב רייזר, זהרירה חריפאי, אלברט כהן, שלמה בר-שביט, אברהם מור, עדית טפרסון, אוהד שחר, רחל אטאס וטובה פרדו. רם עברון וענת דוידוב היו המספרים, תפקידים שבהפקות אנגליות מילאו דילן תומס עצמו, ריצ'רד ברטון, אנתוני הופקינס וג'ונתן פרייס. את הגירסה העברית עיבד אפרים סטן, ביים ראובן מורגן ואת המוסיקה כתב אלדד לידור.

יחד עם התסכיתים של קול ישראל, ששודרו בכל שבת ב-12:00 בקול המוסיקה, בסטריאו, ובשידורים חוזרים ברשת א' (נדמה לי שבימי רביעי בלילה), במונו, הלכה לאיבוד אמנות שלמה: אמנות ההאזנה, ואמנות הכתיבה לאוזן. עם מות הקלטת אבדו השניות שהיו הולכות לאיבוד כשצריך היה להפוך אותה; כי לקלטת, כמו לתקליט, היו שני צדדים. וכשהייתי מקליט תסכית שאורכו למעלה מ-45 דקות, צריך היה להפוך את הקלטת בזמן שהשידור נמשך, וכך הלכו לאיבוד שניות יקרות. הופעתן של הקלטות באורך 120 דקות שיפרה במשהו את המצב, שכן אורך התסכיתים בדרך כלל היה לא יותר משעה, אבל ההפקה העברית החגיגית של "תחת חורש חלב" ארכה כשעה וחצי, וכך, יחד עם העיירה הפלאית חלרגיב, שיום בחייה ובחיי תושביה האקסצנטריים מונצח ביצירה, הלכו להן לאיבוד בכל זאת, כמה שניות יקרות של הקלטה.

שמעתי לא מזמן את ההקלטה הזו. ההפרעות בקליטה ניכרות, אבל הן כבר לא מתסכלות כמו שהיו בשעה שהקלטתי את השידור מהרדיו; עכשיו הן כבר חלק מהתסכית עצמו – שחקניות לא פחות חשובות. "נכון שהחיים הם דבר נורא, תודה לאל?" שואלת אחת הדמויות במחזה להאזנה בלבד הזה – ואני יכול להוסיף – "נכון שההקלטה גרועה, תודה לאל?" אבל לפחות היא בידיי. מי יודע מה עלה בגורל סרטי ההקלטה: האם מישהו דואג להמיר אותם לפורמט דיגיטלי, כדי שלא יאבדו? האם הם ישודרו אי-פעם, שוב? הנה פנטסיה של חובב תסכיתים מושבע: קול ישראל ממיר את כל התסכיתים לפורמט דיגיטלי, ומעלה אותם לאתר האינטרנט, או אפילו, כמו ה-BBC, מדפיס אותם על גבי דיסקים ומוכר אותם בחנויות הדיסקים.

כמו אינסוף ההקלטות של "תחת חורש חלב" באנגלית שאני אוסף בעשרים השנה האחרונות: כמעט כל שלוש-ארבע שנים יוצאת לאור הקלטה חדשה (או ישנה בהדפסה מחודשת) של היצירה הזו, וחוויית השוואת הביצועים דומה מאוד להשוואת ביצועים של יצירות מוסיקליות: פה אני מגלה בדיחה שובבה שלא שמעתי בביצוע קודם, ושם אני מבין פתאום מילה שלא הצלחתי להבין, ואפילו לא ידעתי שלא הבנתי.

נזכרתי בכל הסיפור הזה משום שבזכרוני, משום מה, השידור התקבע בחג השבועות של אותה שנה. בכל שנה, בשבועות, ציינתי לי בלבי את יום השנה להיכרות עם היצירה הנפלאה הזו. ופתאום חשבתי לי היום: כל כך מהר עברו להן עשרים שנה! זה הרי היה בשבועות בשנת 1990! אבל כששלפתי את הקלטת וראיתי את התאריך שכתבתי על תיאור המשדר שגזרתי מהעיתון, ה-10.4.1990 (יום הולדתו של אבי), הבנתי שזה לא יכול היה להיות שבועות. בזכות לוח השנה האינטרנטי מצאתי שהתסכית שודר למחרת ליל הסדר; עשרים שנה ושבעה שבועות עברו, וגם הם – לא פחות מהר.

חג שמח.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • דן  On 19 במאי 2010 at 7:18 am

    הרשימה שכתבת כאן מקסימה בעיניי
    אני זוכר ביצוע של היצירה הנ"ל
    בשנות השישים כשהייתי נער – במועדון "צוותא"
    ואז קראו לה סתם "מילקווד"…
    נהניתי מאוד לקרוא.

  • קרן  On 19 במאי 2010 at 7:47 am

    כל כך יפהפה, תודה.

    זה ממש מאבק קיומי בימים אלה, כך נדמה. להנציח יצירות מופת ימים עברו. בים השטויות, הציניות, האיוולת, המסחריות, יש לכך חשיבות מכרעת.

  • המחסנאית  On 19 במאי 2010 at 1:22 pm

    אני יותר ותיקה וההיכרות שלי עם מילקווד היתה עוד טרם התסכית הזה ברדיו. שמעתי את דילן תומאס עצמו מקריא קטע , בקולו המהפנט. קודם הרגשתי,רק אחר כך ישבתי עם הספר ופענחתי את המילים.

    יש הקלטה כזו באוסף שלך? או שגם אני מתבלבלת וזוכרת הקראה שלו שהיא בעצם של משהו אחר?

  • zht202  On 19 במאי 2010 at 3:35 pm

    תודה, דן קרן והמחסנאית.
    למחסנאית – כן, יש לי ההקלטה של תומאס (מ-1953). היא יצאה לפני כמה שנים על דיסק: http://www.amazon.com/Dylan-Thomas-Caedmon-CD-Collection/dp/B001S36EGC/ref=sr_1_2?ie=UTF8&s=books&qid=1274283260&sr=8-2

  • המחסנאית  On 19 במאי 2010 at 4:35 pm

    תודה. ואיזו תמונה מקסימה על העטיפה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: