רשיון הורות (מבוא למאמר חדש)

1. שני אבות לילד אחד: המקרה של קאטו והורטנסיוס

קווינטוס הורטנסיוס, הנואם הרומי הידוע ולימים גם קונסול, רצה להיקשר בקשרי חיתון עם ידידו הקרוב קאטו הצעיר, פוליטיקאי שמרן ונינו של קאטו הזקן, ולכן ביקש מקאטו שייתן לו את בתו פורקיה לאישה. פורקיה, שהייתה עורכת דין  ונשואה לביבולוס, הייתה כבר אֵם לשני בנים. למרות זאת ביקש הורטנסיוס להינשא לה, בנימוק שטובת הקהילה מחייבת שאישה בשיא פריונה לא תפסיק ללדת ואף תלד בנים לכמה שיותר גברים, ובכך תתרום לחוסנה של הקהילה וללכידותה. נוסף על כך, טען הורטנסיוס, הולדת הבנים הנוספים לא תיפול לטורח כלכלי על ביבולוס, משום שהם יהיו תחת אחריותו שלו (של הורטנסיוס). הורטנסיוס הבטיח כי אם ביבולוס אוהב עדיין את פורקיה ואינו חפץ להיפרד ממנה, הוא יחזיר אותה לאחר שתלד לו ילדים. הילדים שייוולדו לו מפורקיה, סבר הורטנסיוס, ייצרו קשר חזק יותר בינו לבין קאטו וביבולוס גם יחד.

קאטו הצעיר, שלא רצה לפגוע בהורטנסיוס, השיב לו שהוא אמנם מחבב אותו מאוד אולם הוא מרגיש כי אין זה ראוי שהם יעסקו במסירת בתו הנשואה לגבר אחר. בתגובה ביקש הורטנסיוס מקאטו, ללא כחל ושרק, את אשתו שלו, את מרקיה. לקאטו ולמרקיה, שהייתה עדיין בגיל הפוריות, כבר היו ילדים משלהם (לקאטו היו נישואין קודמים לא מוצלחים עם אטיליה, שנאפה בו, והוא נאלץ לגרשה), והם חיו באושר ובאהבה (דנטה אף מזכיר בקומדיה האלוהית את נישואיהם כמופת של נישואין מאושרים). יתר על כן, מרקיה הייתה בהיריון כאשר ביקש הורטנסיוס מקאטו את שביקש. אולם הפעם לא דחה קאטו את הבקשה, וענה להורטנסיוס שמן הראוי כי הם יבקשו את רשותו של אבי מרקיה, פיליפוס. משנתן פיליפוס את הסכמתו לנישואי מרקיה להורטנסיוס, אירסו פיליפוס וקאטו את מרקיה להורטנסיוס.

קורותיו של קאטו הצעיר מספרות למעשה על הילד שנולד לקאטו ולהורטנסיוס, כלומר, על הולדת ילד משותף לשני גברים. ככל הנראה קאטו לא גירש את מרקיה, ולכן לאחר שנישאה להורטנסיוס, היא נהייתה לאישה שנשואה לשני גברים בו-זמנית. אחד הפירושים המקובלים של הסיפור הוא שמדובר למעשה ב"חוזה להחכרת בטן" (נשים הרות נקראו venter – בטן), שמטרתו הולדת ילד משותף לשני גברים.

רעיון זה מתבסס על הכלל במשפט הרומי שלפיו הילד שייך לבעלה  של היולדת בשעת הלידה, ואין זה משנה מי האב הביולוגי (הורות משפטית). כך, אם מרקיה יולדת בעודה נשואה לשני גברים, הילד שייך לשני הגברים. להורטנסיוס, אגב, כבר היו ילדים משלו, כך שהמניע שלו לא היה עקרוּת והיעדר יורשים. המסקנה הנובעת מכאן היא שהוא רצה בקשר משפחתי עם קאטו: אם מרקיה מתחתנת עם הורטנסיוס כשהיא נושאת ברחמה את ילדו של קאטו, אזי כאשר ייוולד הילד, יהיה הורטנסיוס אביו בגלל החוק הרומי, וכך יהיה הילד למעשה ילד משותף של הורטנסיוס וקאטו.

2. שתי אימהות וילדיהן: עניין ירוס-חקק

בינואר 2005 קיבל בית המשפט העליון את ערעורן של ד"ר טל ירוס-חקק וד"ר אביטל ירוס-חקק  על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. המערערות, אשר חיות יחד כבנות זוג ומנהלות משק בית משותף , ילדו שלושה ילדים מתרומות זרע אנונימיות. כל אחת מהן מונתה כאפוטרופוסית של ילדי רעותה, ובמקביל הן ביקשו לאמץ זו את ילדיה של זו, משום שאימוץ יוצר הורות משפטית מלאה בין ההורה לבין הילד, ממש כמו ההורות הביולוגית.

בית המשפט המחוזי קבע כי על פי המצב המשפטי הקיים הן אינן זכאיות לאמץ זו את ילדיה של זו. החלטה זו נהפכה כאמור בערעור לבית המשפט העליון. בקבעו כי אין סיבה עקרונית למנוע אימוץ צולב של אימהות לסביות זו את ילדיה הביולוגיים של זו, עשה בית המשפט העליון – מפיו של נשיאו אז השופט אהרן ברק – מאמצים רבים להגביל ולצמצם את כוחו התקדימי של פסק דינו בערעור בעניין ירוס-חקק. הסְטָקָטוֹ הברקי המפורסם  נרתם כדי להדגיש נקודה זו חזור והדגש:

"ראשית, לא נתבקשנו להכיר עקרונית בזכותם של זוגות חד-מיניים לאמץ ילדים […] נטייתה המינית של המבקשת לאמץ לא היתה נבחנת במישור העקרוני אלא במישור הספציפי, אם אימוץ על ידה הוא לטובת המאומץ והאם קיימות נסיבות מיוחדות למתן צו אימוץ למאמץ יחיד.

הוא הדין בענייננו.

הקשר האינטימי בין האם הביולוגית למבקשת לקבל צו אימוץ למאמץ יחיד – היותן זוג חד-מיני – הנו נתון עובדתי שיש לקחתו בחשבון באימוץ יחיד.

אין הוא נתון נורמטיבי;

אין הוא הופך אימוץ יחיד לאימוץ משותף;

אין בו יצירת סטטוס משפטי שלא היה קודם לכן;

אין בו הכרה בזוג חד-מיני כ'איש ואשתו';

אין בו אף הכרה בכל אחד מהם כ'בן זוגו' של האחר (כמשמעות מושגים אלה בסעיף 3(1) לחוק האימוץ).

כל שיש בו הוא התחשבות בנתונים האישיים במסגרת קביעה אינדיבידואלית[ ] באשר לטובת המאומץ ובאשר לקיומן של נסיבות מיוחדות למתן צו אימוץ למאמץ יחיד – לא לאימוץ על ידי משפחה חד-מינית. כמובן, במסגרת התחשבות זו בנתונים האישיים יש לתת משקל למהותה של המשפחה בה חי הקטין. החד-מיניות של משפחה זו היא נתון חשוב שאין להתעלם ממנו. עם זאת, זהו נתון עובדתי שאינו הופך את ההתחשבות בו להכרה משפטית בסטטוס חדש".

בית המשפט העליון לא נתן את צווי האימוץ המבוקשים, אלא הנחה את בית המשפט לענייני משפחה לשקול את טובת הילדים, ולתת צווי אימוץ אם הם מקדמים אותה. בפברואר 2006, כשנה לאחר מתן פסק הדין בבית המשפט העליון, ניתנו לבסוף צווי האימוץ, ושלושת ילדיהן של בנות הזוג ירוס-חקק נרשמו במשרד הפנים כילדיהן של שתי אימהות. למתן הצווים קדמה עבודת שכנוע והסברה של פרקליטתן, עו"ד עירא הדר, והצווים ניתנו בהסכמתם של השירות למען הילד, הלשכה המשפטית של משרד הרווחה ופרקליטות המדינה, ובאישורו האישי של היועץ המשפטי לממשלה.

מדוע בית המשפט קושר בין הכרה בהורות הומולסבית לבין הכרה בזוגיות הומולסבית? מאידך גיסא, האם ניתן בכלל להכיר בהורות דוגמת ההורות המשותפת של בנות הזוג ירוס וחקק מבלי להכיר בזוגיותן?

פסק הדין של דעת הרוב בעניין ירוס-חקק רווי חרדות אשר מסוות, לדעתי, חרדה אחת עיקרית, הקשורה למה שאכנה במאמר זה "רישיון הורות". לכאורה, פסק הדין מיטלטל בין החשש מפני הכרה בזוגיות הומולסבית על דרך חקיקה שיפוטית לבין שיקולים של טובת הילד. אני סבור שהחשש המרכזי שעולה מפסק דינם של שופטי הרוב, כמו גם מחוות דעתם של שופטי המיעוט, קשור לכך שהורות הטרוסקסואלית אינה זקוקה בדרך כלל לאישור מן המדינה (למעט כאשר מדובר באימוץ הטרוסקסואלי או בפונדקאות, ועל כך בהמשך). לא רק שהיא אינה זקוקה לאישור מן המדינה, אלא שבשנים האחרונות, עם עליית הלגיטימציה החברתית והמשפטית של אימהות לא נשואות, הקשר בין הורות לבין זוגיות הטרוסקסואלית נותק כמעט לחלוטין. יתר על כן, ניתן אף לטעון כי ניתוק הקשר הזה שואב אל תוך מערבולת ההורות גם את הנשים הלא-נשואות, ורותם אותן לסטריאוטיפ של הגשמת הנשיות על ידי אימהוּת.

כלומר, אם בעבר "רישיון ההורות" האוטומטי ניתן באופן בלעדי לזוגות נשואים בלבד, כיום יותר ויותר הטרוסקסואלים (והרי הנחת המוצא המשפטית-התרבותית היא שכולנו הטרוסקסואלים/ות כל עוד לא הוכח אחרת!) זוכים ברישיון הורות אוטומטי בלא קשר למעמדם האישי.

חלקו הראשון של המאמר עוסק בניתוח הזכות לפרטיות, הנחשבת למקור הדוקטרינרי של הזכות להורוּת, וביחס בינה לבין זכויות הילדים. בחלק זה אסקור את ההיסטוריה של מוסד המשפחה כמוסד שמקורו בדיני הקניין, ואת יחסי הבעלות שבין אבי המשפחה, אשתו וילדיו.

בחלק השני של המאמר אדון בקשר שבין מוסד הנישואין, הטרוסקסואליות והורות. טענתי היא שהאופן שבו אנו תופסים את שאלת הפוריות מעוצב על ידי אידאולוגיה פטריארכלית, למרות הניסיון להציג את התפיסות החברתיות ואת ההסדרים המשפטיים כנובעים מעובדות ביולוגיות ולכן אובייקטיביות. זוגיות, הורות, פוריות ועקרות הן כולן מושגים שנתונים להבניה חברתית ותרבותית, ואי-אפשר לדבר עליהן ולהבינן מבלי להבין את הכוחות התרבותיים שמעצבים אותן.

חלקו השלישי של המאמר עוסק בהצעה להנהגת רישיון הורות. הטענה המרכזית בחלק זה היא שרישיון הורות כבר מונהג בשיטה המשפטית הישראלית על חלק מן ההורים (מאמצים, אלה הנזקקים לפונדקאות, אסירים, הומואים ולסביות). הבחירה להנהיגו במקרים מסוימים, ולא במקרים אחרים, היא בחירה אידאולוגית, ובחלק זה אדון במשמעותה של בחירה זו. העובדה שבני זוג הטרוסקסואלים שאינם סובלים מבעיות פוריות אינם נזקקים לרישיון הורות מחזקת את התחושה שעקרון טובת הילד נסוג מפני הזכות להורוּת במקרים אלה, ולכן אין הוא העיקרון העליון בתחום של יחסי הורים וילדים.

בחלקו הרביעי של המאמר מוצעות כמה נקודות למחשבה בנוגע לאופן שבו הסוגיה של רישיון ההורות מגויסת לטובת קידומה של המשפחה הגרעינית המסורתית באופן שאינו תורם לקידום טובתם של ילדים.

* המאמר "רשיון הורות" הופיע בימים אלה בספר "זכויות הילד והמשפט הישראלי" בעריכת ד"ר תמר מורג (הוצאת "רמות"). המבוא למאמר שפורסם פה הובא בהשמטת האסמכתאות. ניתן לקרוא את המשך המאמר כאן.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • רונית  On 22 ביולי 2010 at 1:09 pm

    יפה. רק למה בנות הזוג ירוס וחקק? הן בנות הזוג ירוס-חקק…

  • המחסנאית  On 22 ביולי 2010 at 7:48 pm

    הקישור "כאן" לא מוליך להמשך המאמר אלא לאבסטרקט באנגלית והמאמר לא ניתן להורדה, בכל אופן לא בקלות ולא לכל דכפין .

    הנושאים שהעלית כאן מענינים. יחסי הקנין בהורות שהעלית כאן מענינים וגם מטרידים. מי שייך למ? – האם הילד להורה (האבות בדוגמא שהבאת) או ההורה לילד והאם המושג הזה רלבנטי ומתאים היום?

    מעניינת שאלת האידאולוגיה המעצבת את סוגיות ההולדה וההורות ( לא רק פוריות האשה, וגם ההצעה לרשיון להורות – האם אמור להיות מונחה על ידי טובת הילד? ואם כן, טובת הילד על פי מי?
    בכל אופן המבוא לא מוליך כאמור לאגפים האחרים ודווקא הייתי שמחה לבקר בהם.

    • zht202  On 22 ביולי 2010 at 7:53 pm

      למחסנאית – תודה. בקישור – מעל הכותרת משמאל יש כפתור "One-Click Download". צריך להקליק עליו, ואז על אחד הכפתורים שמופיעים מתחת, והמאמר המלא, בעברית, יורד בקובץ PDF. אשמח לשמוע מה את חושבת אחרי שתקראי. אם גם זה לא מסתדר, שלחי לי מייל דרך הטופס שבראש הבלוג, ואשלח לך את המאמר המלא.

  • המחסנאית  On 4 באוגוסט 2010 at 8:30 pm

    לקח לי קצת זמן לקרוא וגם עתה אני מתיחסת לנקודה אחת או שתים ואין ספק שזה ראוי לדיון מקיף יותר.

    הרעיון לדרוש רישיון הורות הוא לא רע בכלל, כפי שאמרת וכפי שנשמע רבות ברחוב כשנפגשים או שומעים על הורים חסרי אחריות, מתעללים וסתם מתעלמים או כאלה המשתמשים בילדיהם כקישוט – מלבישים אותם יפה ושולחים אותם להרבה חוגים ומעצבים אותם כך שיתאימו לסלון התרבותי או העיסקי שלהם ולא באמת איכפת להם מי הילד ומה הוא רוצה ומה טובתו.

    למרבה הצער זה לא כל כך מעשי ולא באמת רצוי גם מבחינות אחרות, ואינו דומה בעיני לרישוי לעסוק ברפואה או מכונאות רכב. מכל מקום עיקר הטעונים שלך מכוונים כלפי החרדה מהתייחסות שיויונית להורות אחרת, הומו לסבית בעיקר. למדתי על החוק, המשפחה, הורים וילדים מהמאמר. נראה לי שמה שלא די ברור לך או שאינך רואה בו מרכיב חשוב הוא הזהות של ההורה המוליד, של המרכיב הגנטי בחייו של אדם . באופנים שונים אתה מתייחס אליו כזניח למשל אצל מאומצים שזכו להורות טובה. אתה מושפע ככל הנראה( כך אני מבינה מהתייחסת והאזכורים למקורות משפטיים ופסיכולוגיים שונים במאמר) מעמדה שהייתה דומיננטית ( ובטעות להערכתי) ושקנתה לה מעמד מסיבות שונות אבל היא לא היחידה, וגם לא הכי מבוססת מחקרית. יש יותר ויותר עדויות פסיכולוגיות על משמעות המרכיב הזה ( המוצא הביולוגי) בחיי האדם וטובת הילד – האדם שיגדל הילד להיות – להיכרות, קירבה וקשר עם הוריו המולידים. נושא שזכה להתעלמות גם בפרקטיקה וגם במחקר בעבר כנראה מסיבות אידיאולוגיות וחברתיות ופוליטיות שונות ודומות ככל הנראה לאלה שנגעת בהם כאן. זה לא סותר ולא עומד בהכרח כנגד השפעתם החשובה ביותר ההורים המגדלים אבל אי אפשר להתעלם מקשיים או לבטים ולפעמים בעיות של ממש הצצים בחיי אדם שהולדתו כרוכה במורכבות כזו או אחרת ומניפולציות טכנולוגיות או אחרות.

    קשור לזה להערכתי צורך שהמדינה תתערב ותבדוק את ההורים המיועדים לאמץ ילד שאין לו הורים או שהוריו הטבעיים פגעו בו וכדומה, אבל שלא תתערב בתהליך ההולדה של זוגות מכל סוג שהוא וכל אדם הרוצה לממש את זכותו להורות. הנזקים מהתערבות נראים לי בעיתיים למרות שהיתי שמחה לראות חלק מהאנשים מרוסנים, , ומוגבלים על מנת שלא יביאו לעולם ילדים כיוון שאינם יכולים לדאוג להם פיזית ונפשית במקרה הפחות גרוע ובמקרה הרע מאמללים אותם עד בלי די.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: