אל תאשימו את הפמיניסטיות בחוסר הומור

רגע לפני שיום האישה הבינלאומי הופך סופית לחג מסחרי שהדרך הנאותה לציין אותו היא בהענקת זר פרחים, ערכת טיפוח או שובר לעיסוי לנשים, כדאי לעצור ולהיזכר באפליה השיטתית, העמוקה שנשים עדיין סובלות ממנה.

להלן רשימה, חלקית בלבד: נשים ישראליות הן מושא לבעלות בשל דיני הנישואין הדתיים. הנישואין במשפט העברי, למשל, מכונים "מעשה קניין" והפיכת הגבר לבעלה של האישה היא חלק מהמשפט הישראלי בישראל של שנת 2011; בדין מוסלמי מצבן המשפטי של נשים לא יותר טוב. מערכת המשפט הישראלית כוללת ערכאה – בתי הדין הדתיים, של כל הדתות – שנשים לא יכולות להתמנות אליה כשופטות, בשל היותן נשים. יש מפלגות בכנסת שלא מאפשרות לנשים להיות חברות בהן וחברות כנסת מטעמן בשל היותן נשים. נשים מותקפות בשל היותן נשים בבית, ברחוב, בתחבורה הציבורית, באולמות הקונצרטים, בטלוויזיה, באינטרנט. ההתקפות הן מילוליות או פיסיות. נשים מופלות בשוק העבודה, החל משלב הראיונות דרך ההזדמנויות במקומות העבודה וכלה בפיטורין.

יום האישה הבינלאומי, ששורשיו במחאות נשים עובדות במחצית המאה ה-19, הוא יום פוליטי, לא צרכני. זה יום שנועד להזכיר לנו שהשוויון בין המינים הוא מתחום דיני הנפשות, לא הממונות; ששוויון בין המינים הוא לא אינטרס של נשים לבדן, אלא של החברה כולה; וששוויון בין המינים הוא תנאי לדמוקרטיה.

מודעות בעיתונים ובאינטרנט מפרסמות אירועים ו"פינוקים" שונים ומשונים ליום האישה: זרי פרחים, זרי שוקולד, מופעים מיוחדים, ימי עיון – חלקם אקדמיים וחלקם אירועים בתשלום המאורגנים על ידי גורמים מסחריים.

צורה זו של יחסים מסוכנים בין הכלכלה והפוליטיקה לא מתקיימת רק ביום האישה הבינלאומי, (אבל ביום זה היא בוטה במיוחד בהסטת תשומת הלב מהמטרות של יום זה ובעיקורו מתוכן ממשי). כולנו נאלצים לסבול ממנה לאורך כל השנה. למרות שנשים מהוות מעט יותר ממחצית מהאוכלוסיה, ולמרות היותן כוח צרכני משמעותי, דימויים משפילים של נשים ניבטים אלינו משלטי החוצות ומהפרסומות בערוצים המסחריים. הם שזורים באופן כה טבעי ומובן מאליו, עד שלפעמים לא קל לשים לב אליהם, כמו בפרסומת של סופרפארם שבה גבר מעיר את בת זוגו באמצע הלילה ודורש ממנה לצאת מהבית ולקנות לו תרופות נגד הצינון שלקה בו. היא כמובן לא מסוגלת לשלוט בעצמה וקונה גם לק (שני צבעים!), וכשהיא חוזרת הביתה עם התרופות, ושואלת איזה צבע של לק מתאים לה יותר, היא כה נודניקית עד שהוא צריך כדור נגד כאב ראש לא בגלל המחלה שלו, אלא בגלל הניג'וסים של בת הזוג שקמה משנתה באמצע הלילה,  והלכה לקנות לו תרופות. כל זה מוגש לנו באריזה מבודחת וחמודה.

אני בטוח שרבים – גברים ונשים – חושבים שהפרסומת הזו, ורבות אחרות כמותה, היא משעשעת, ושמי שמוטרד ממנה הוא חסר חוש הומור. אולי אפילו אישה היא שכתבה את התסריט, ואולי כל צוות ההפקה שלה היה נשי. אבל השתתפות נשים בדיכוי נשים אחרות ובהפצת סטראוטיפים סקסיסטיים היא לא חדשה וגם לא סותרת את המציאות העגומה.

לפני כמה שבועות, כשהארץ סערה לרגע בשל התבטאות עורך "האח הגדול" נגד אחת המשתתפות, היו בעיתונות מי שהאשימו את "הפמיניסטיות" בחוסר חוש הומור לנוכח ההתבטאות, שלפי הודאתם הייתה "סרת טעם". זו חלוקת העבודה החדשה-ישנה שצריך להתקומם נגדה ביום האישה הבינלאומי ובכל יום מימות השנה: דרישת שוויון, התייחסות לנשים כאל בני אדם מלאים ולא כאובייקטים לביזוי והשפלה היא לא חוסר חוש הומור, ממש כשם שהפליה, ביזוי והתייחסות לנשים כאל חפץ הם לא רק שאלה של טעם רע.

*הרשימה פורסמה בגלובס ביום האישה הבינלאומי, 8.3.2011.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • יוסי  On 12 במאי 2011 at 6:35 pm

    אחלה פוסט!

  • misha30792  On 15 במאי 2011 at 11:19 pm

    פוסט מצוין!

  • נעיתה  On 1 ביוני 2011 at 2:16 pm

    עד מתי נעלוז לנו בשם הדמוקרטיה המדומה ובשם שיוויון הזדמנויות לנשים, בעוד בפועל מעצם קיומו של מוסד הרבנות במתכונתו הנוכחית אנו נמשכים מטה מטה למעמקי משטרים חשוכים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: