שרה נתניהו, שנאת נשים והתקשורת

קרב הגירסאות הפומבי בין המטפלת של אבי-אשת-ראש- הממשלה ובין לשכת ראש הממשלה מעלה כמה תהיות, חלקן מתחום האתיקה, המינהל התקין והמשפט, ואחרות מתחום האחריות האישית ושנאת נשים. התהייה המרכזית מהכיוון המשפטי והאתי, היא השימוש במערך הדוברות (המנופח והבזבזני ממילא) של לשכת ראש המשלה כדי להגן על שמה הטוב של אשתו. כל אזרח זכאי להגנה על שמו הטוב, אבל לא כל אזרח מקבל ובחינם (כלומר, על חשבון משלם המיסים), טיפול כה מסור כמו הגב' נתניהו. בין אם התנהגותה הייתה עבריינית מבחינת דיני העבודה ובין אם מדובר בהאשמות שווא, הגב' נתניהו, בעלה ואנשי לשכתו עברו לכאורה כמה עבירות מתחום היעדר המינהל התקין בכך שרתמו את המנגנון שאמור לטפל בבעיות ה"הסברה" של המדינה, כדי לטפל בבעיית ה"הסברה" האישית של הגב' נתניהו.

התהייה השנייה היא מתחום האחריות האישית. בני הזוג נתניהו, כבר מהכהונה הראשונה של בנימין נתניהו בראשות ראש הממשלה, ניסו להשתיל בפוליטיקה
הישראלית את המוסד האמריקני כל כך של ה"זוג הנשיאותי" ו"הגברת הראשונה". אלא שלפעמים השתלה תרבותית לא עולה יפה, והרעיון של "הגברת הראשונה", לא נקלט בישראל, לפחות לא כפי שכנראה נתניהו ויועצי התקשורת שלו תיכננו. לו התקשורת הייתה נטפלת במידה זהה (בהנחה כאמור שיש כאן היטפלות מצידה) לאשת ראש ממשלה נחבאת אל הכלים, הטענות נגדה היו כנראה מוצדקות. אבל מרגע שבנימין נתניהו לא "רץ" לבדו, אלא השתמש במשפחתו כמכשיר, הוא ואשתו הפכו את העיסוק בהם, בזוגיותם ובה ללגיטימי.

התהייה השלישית שעולה מהפרשה הזו קשורה לשנאת נשים. לא מעט נאמר, עוד בעניין ההעסקה הלא חוקית של מנהלת משק בית על ידי אהוד ברק ונילי פריאל, על כך
שהאישה היא זו שסופגת את האשמה, ומשלמת מחיר כפול: היא גם מוכפפת לסטראוטיפ שהיא זו שדואגת למשק הבית, וגם היחידה שמואשמת בפעילות הלא חוקית. אבל גב' שרה נתניהו, בכך שהסכימה שלשכת ראש הממשלה – כלומר מקום העבודה של בעלה – תדברר אותה, מקבלת על עצמה את התפיסה הפסיבית, הנזקקת וכמובן – האחראית על משק הבית – שנשים קרייריסטיות ועצמאיות כמותה מנסות להתנער ממנה כבר כמה עשורים. בכך, ושלא במודע, הגב' נתניהו מחזקת את הסטראוטיפ של הרעיה החלשה, זו שגם מחלישה ומכשילה ברפיון שכלה או בשיקול דעתה הפגום את בעלה.

לבסוף, התקשורת שקושרת בין ההעסקה הפוגענית לכאורה של מהגרת עבודה על ידי אשת ראש הממשלה ובין הלגיטימיות של שלטונו, מועלת גם היא בתפקידה ומחזקת את התפיסות הסקסיסטיות הללו. איש לא יוצא טוב מהפרשה הזו, בוודאי לא נשים. אילו התקשורת הייתה עוסקת באותה מידה של תקיפוּת בסיקור ההתנהגות הנפשעת של ישראלים – גברים ונשים – המעסיקים מהגרי עבודה בתנאים מזעזעים, ניחא. אבל העובדה שהדבר נעשה לעיתים נדירות יחסית לזכוכית המגדלת שבה נבחנות נשותיהם של נבחרי ציבור (שהן תמיד "רעייתו", לעולם לא "אשתו"), חושפת את הצדקנות, המניפולטיביות, והדעות הקדומות הסקסיסטיות שעומדות בבסיס דפוסי הסיקור הללו.

* הרשימה התפרסמה היום באתר YNET.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • יוסי דר  On 4 בספטמבר 2011 at 2:20 pm

    הרי אילו היה מדובר בסתם מעסיקה של עובדת זרה, העניין כלל לא היה מגיע לתקשורת, ואז גם לא היה צורך לדברר אותו כמובן.
    העניין הגיע לתקשורת רק – אך ורק – בגלל שהמדובר ברעיית ראש הממשלה (וייתכן אפילו שחלק מעילותיה של העובדת הזרה נולדו או נופחו לאור העובדה שהמדובר באשת ראש הממשלה).
    משכך, היהיה זה הוגן שאשת ראש הממשלה תממן את הדיברור מכיסה?
    מקל וחומר כאשר, כפי שאתה עצמך מספר, ראש הממשלה לא רץ לבדו אלא יחד עם שרה.
    ובן בנו של קל וחומר כאשר, גם לדבריך, התקשורת קושרת בין הפרשיות הללו לבין תיפקודו של ראש הממשלה והלגיטימיות של שלטונו.

    • Zvi Triger  On 4 בספטמבר 2011 at 3:21 pm

      יוסי: על כך שהתקשורת ממעטת להתעסק ביחס למהגרי עבודה, ונטפלת דווקא לשרה נתניהו אני קובל ברשימה. הלוואי שיחס המעסיקים לעובדים (בכלל) היה תופס מקום חשוב יותר בסדר העדיפויות.
      אבל, העובדה ששרה "רצה" על תקן של "האישה הראשונה" לא הופכת אותה לזכאית ליהנות לייצוג חינם על חשבון משלם המיסים. ככל הידוע לי, אין כזה תקן בשירות המדינה, וזו הבחירה שלה – הסיכוי (להיבחר בגלל דימוי המשפחה המושלמת) והסיכון (לספוג ביקורת ציבורית) הם עליה: אם היא בחרה להיות מישהי שהתנהגותה מקרינה (לטובה) על בעלה, לצורך קידום בחירתו, היא לקחה על עצמה את הסיכון שהיא תושם תחת זכוכית מגדלת ציבורית.
      ושוב: מכאן ועד להצדיק את הסיקור התקשורתי הצהוב, המניפולטיבי והסקסיסטי – הדרך ארוכה. אני מצדיק את עצם היותה חשופה לביקורת, לא את מה שקרה בפרשה הזו (ובקודמות). וכן, אני חושב ששימוש בדוברות לשכת ראש הממשלה לצורך הגנה על שמה הטוב היא לא תקינה.

      • יוסי דר  On 4 בספטמבר 2011 at 4:34 pm

        לא נכנסתי לעומק העניין, אבל במחשבה שנייה נדמה לי שהיועמ"ש התערב והורה להפסיק ייצוג ע"ח המדינה כיוון שהמדובר בעובדת המועסקת ע"י אביה של שרה נתניהו ולא על ידה אישית.

        בכל אופן, כדאי לזכור בהקשר למעמדה של אשת ראש הממשלה, שעובדה היא שהמדינה מממנת לה מזכירה אישית ואולי גם נהג ועוד אי אלו שרותים – כך שדיברור ע"ח המדינה יכול להיות רלבנטי בסיטואציות כאלה או אחרות (כנראה שבמקרה הנוכחי, כיוון שהמדובר באביה – העניין רחוק מדי ממעמדה כאשת רוה"מ ולכן היועמ"ש החליט כפי שהחליט).

  • שמואל  On 6 בספטמבר 2011 at 4:01 pm

    אני מחזק את שרה נתניהו. היות וגם לי יש אמא ואבא קשישים . ולצערי ואני עובר תקופה קשה . המטפלות למדו איך לנצל את הזכויות היתר שקיבלו כן בארץ . הם עושות כל מה שהם רוצות ללא פחד וחשש מהקשישה ובני משפחתו
    בטענה שיש להם זכויות . אבל אני שואל אפו הזכויות של הקשישים והאומלילם . המטפלות יכולות לעזוב את הקשיש ואת מקום העבודה ללא חשש או את הנכה שנתן לה את הויזה לעבודה . מנסיוני קו לעובד הוא ארגון שמטרתו לפגוע בזכויות הקשישים ללא רחמים . תבדקו אין כמעת קשישה שלא נפתח לה תיק בבית המשפט . אם טביעה מנופחת . מקו לעובד .מדוע צריך קשיש לתעסק במשכורת .בדמי הבראה בדמי כיס בפצויים וכל השאר. השכר צריך להיות כולל כל התנאים במשכורת לכן זה פתח לטביעות משפטיות
    שאלתי לאן הגענו . אנשים שהקימו את המדינה היום עוברים מדורי גהינום מהזכויות היתר שקיבלו אותם עובדים זרים . צריך לשנות את החוק . שעובד זר לא יכול לעזוב מקום עבודה . ולהשאיר את הקשיש ללא טפול ולעבור למקום עבודה אחר. הוא צריך לדעת שהוא יגורש מהארץ מידי .עלי להוסיף כי מדוע צריך לשלם להם שכר מינימום שהוא פי 10 מהשכר במדינתם לפעמים פי 20 . האם זה הגיוני . בקפריסין משלמים 300 יורו לחודש .

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: