לקראת שחרור גלעד שליט: שבע מחשבות בעקבות אירועי הימים האחרונים

1. צריך לשחרר את גלעד שליט: החי קודם למתים. זהו תפקידה של מערכת הביטחון לשמור עלינו מפני המשך הפיגועים. ובכל זאת, הצפייה אמש במהדורות החדשות שבהן פורטו מעלליהם המזוויעים של מקצת מהאסירים הפלסטינים שישתחררו, לא יכולה הייתה שלא להעלות שאלות מעיקות: האם מחר ישתחרר מלאך המוות שלי? של יקיריי? של מישהו חף מפשע, מכר או לא מכר?

2. האיומים של חמאס בעוד חטיפות ובעוד פיגועים, עד שישוחררו כל האסירים הפלסטינים מבתי הכלא הישראלים, כמו גם חזרתם של חלק מהאסירים המשוחררים בעבר לבצע פעולות טרור ולרצוח עוד ישראלים, רק מוכיחים את הדחיפות שבהגעה להסדר מדיני עם החמאס ועם הרשות הפלסטינית, כזה שבמסגרתו ישוחררו כל האסירים הפלסטינים. כשלא יהיו אסירים בכלא הישראלי, ייחתם הסכם שלום (ואפילו קר, ואפילו בחירוק שיניים) לא יהיה תירוץ לחטיפת ישראלים – חיילים או אזרחים. לא יהיה תירוץ לפיגועים. לא תהיה לגיטימציה לגינוי ישראל, אם החמאס יפר את ההסכם.

3. הרהור-מִשְנֶה: כל אסיר עולה למדינה מאות אלפי שקלים בשנה. אם מכפילים את העלות הזו במספר האסירים הפלסטינים שנותרים בכלא ובמספר השנים שהם עוד יוחזקו בו, ובצירוף הדחיפות בהגעה להסדר מדיני יציב ואכיף, מחזקים את התחושה שאין מעשה חברתי יותר מסיום הסכסוך הזה.

4. שחרור אסירים פלסטינים כנגד השבת שבוי ישראלי הוא כלל לא שאלה של צדק או של משפט. למשפט אין מה לומר בעד או נגד השחרור. אולי, וגם זה לא בטוח, יש לו מה לומר על תקינות תהליך קבלת ההחלטות ותו לא. זוהי בעיקרה שאלה ציבורית-פוליטית ולא משפטית. אין לבג"ץ מה לומר עליה, לחיוב או לשלילה.

5. האם למשפחות השכולות צריכה להיות זכות משפטית – להבדיל מזכות להשמיע את קולם בזירה הציבורית: בכנסת, בתקשורת וכדומה – להשפיע על קיום ההסכם עם חמאס? אני סבור שלא. גם פשע פלילי וגם פיגוע טרור הם מעשים שנעשים גם נגד החברה, ולא רק נגד קורבן העבירה. כאשר כהן מפר חוזה עם לוי, לתביעה קוראים "כהן נ' (נגד)  לוי". אבל כאשר כהן גונב מלוי או רוצח אותו, לתביעה קוראים "מדינת ישראל נ' כהן". חוק נפגעי עבירה מבקש לקחת בחשבון גם את הפגיעה שנפגעו השורדים ומשפחותיהם, אולם הוא לא מבטל את היותו של המעשה הפלילי או הטרוריסטי מעשה שהמדינה מתחשבנת בגינו עם הפושע, ולא הפרטים שנפגעו ממנו (או משפחותיהם, אם הם לא שרדו). הוצאת הענישה מהנפגע או ממשפחתו והעברתה לידי המדינה עומדת ביסוד התרבות המערבית והיא נועדה למזער ככל הניתן את שפיכות הדמים ולמנוע נקמות ונקמות כנגד נקמות במעגלים אינסופיים של רצח.

6. כשם שאין זה ראוי שלמשפחות השכולות יהיה פתחון פה במסגרת ההליך המשפטי (שוב, להבדיל מן הזירה הציבורית), כך גם אין זה ראוי שלהורי גלעד שליט יהיה פתחון פה במסגרת ההליך המשפטי. האם הייתה עולה על הדעת עתירה לבג"ץ של משפחת שבוי נגד הממשלה, שבמסגרתה המשפחה תבקש שבג"ץ יוציא צו שיורה לממשלה להביא לשחרורו של יקירם השבוי?

7. עצוב לראות בטלוויזיה את העימות בין העותרים נגד השחרור לבין נועם שליט: חשוב לזכור שזו החלטה של הממשלה, ושיסוי אזרחים להילחם זה בזה, ועוד מול המצלמות, שייך למקומות אחרים ולזמנים אחרים, אפלים מאוד. השיסוי הזה, כאילו מדובר בתחרות בין אזרח א' לאזרח ב', הוא תופעת הלוואי המרכזית של זכות הגישה לבג"ץ, שלדעתי, כאמור לא צריכה להיות קיימת בנסיבות כאלה כי זו לא שאלה משפטית. המשפחות השכולות שחשות שנגרם להן עוול חייבות לזכור שהכתובת היא ממשלת ישראל, ולא משפחת שליט.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • נעמה  On 17 באוקטובר 2011 at 5:33 pm

    א. נדמה לי שנקודה (2) היא קצת משאלת לב.. הסכסוך עם החמאס לא נסוב על האסירים. אולי לא יהיה תירוץ לחטיפת חייל כשלא יהיו אסירים, אבל התביעות של חמאס מרחיקות לכת הרבה יותר, כידוע. ייתכן מאוד שצריך לקיים מו"מ אבל המחשבה שכשלא יהיו אסירים לא יהיו פיגועים או טילים – היא בעיני תמימות.
    ב. לגבי (6): אני שותפה לדעתך שבג"צ איננו הזירה המתאימה. אבל מרגע שהוא החליט להיכנס לדיון ולא לדחות את העתירה על הסף, יש היגיון-מה בצירוף מש' שליט כמשיבה (אף כי אני סבורה שטעות עשתה שביקשה להצטרף), שכן היפותטית אם העתירה תתקבל היא עלולה להיפגע מכך.

  • Zvi Triger  On 17 באוקטובר 2011 at 5:42 pm

    א. לגבי נקודה (2), אני מסכים איתך. ובכל זאת, רציתי לאתגר את הנימוק האוטומטי משני הצדדים ששחרור שליט "תמורת" מעל 1000 אסירים יעודד עוד חטיפות, עד שחרור יתרת האסירים. אז לכאורה, צריך לשחרר את כולם עכשיו. ברור שזה טיעון בעייתי ותמים, ובכל זאת, חשוב לחשוף את חוסר הכנות של שני הצדדים בשיח על חטיפות ושחרורים. יש לי תחושה קשה שאף צד לא מעוניין להפסיק את מעגל האימה הזה.
    ב. זו בדיוק הבעיה – בג"ץ צריך לחשוב מחדש על דוקטרינת השפיטות ועל דוקטרינת זכות העמידה, ואין כמו מקרים כאלה כדי לחזור ולהצר את זכות העמידה של עותרים שמבחינה משפטית (שוב, לא ציבורית או פוליטית) אינם צד רלבנטי, בצירוף הצרת השפיטות של החלטות פוליטיות.

  • אהרון חבר  On 18 באוקטובר 2011 at 2:53 am

    שלום צבי
    אין ומעולם לא היה קשר ישיר בין פעולות האיבה (אמירה שאני לא כל כך מסכים איתה) לבין מספר האסירים הערבים, אפילו אם היה זה אסיר אחד. פעולות האיבה התחילו שנים רבות לפני הקמת המדינה ואף לפני תחילת פעילותה של התנועה הציונית. פעולות איבה התחילו לפני מאות רבות והיו אחד הבסיסים שהביאו להצלחת התפשטות האיסלם. פעולות אלה היו מכוונות לא רק כלפי יהודים אלא כלפי כל מי שסרב לקבל עליו את האיסלם.
    אי לכך לא משנה אם יהיו בידי ישראל שבוים, והדבר נכון ביחס לכל העולם שמחוץ לאיסלם וגם, והדבר לא מפליא, מאז היות האיסלם קיימים יחסיי איבה בין הזרמים השונים שבתוך האיסלם.
    גורמים איסלמיים רבים מרבים לומר שאין להם כל בעיה עם קיום היהדות הן בתוך ארצות האיסלם והן מחוצה לו וכל התנגדותו היא כלפי ישראל והתנועה הציונית. המציאות וההיסטוריה מלמדים כי אמירה זו בשקר יסודה.
    התפשטות האיסלם החלה לראשונה כבר עם התהוותו במאה השביעית. התפשטות שביאה לכיבוש שטחי עולם שאולי רק האימפריה הרומית דמתה לה. כיום אנחנו עדים להתפשטות האיסלם, אם כי לא בצורה אלימה במיוחד, על כל שטחי ארצות אירופה וגם ארצות הברית לא "מופלות לרעה" מבחינה זו.
    בקיצור ולסיום אומר כי ככל שיעבור זמן ולא ימצא כוח שיעצור את האיסלם, יהיה הדבר הרבה יותר קשה.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: