רשימה אחרונה בבלוג לשנת 2013: מילים וביטויים שמקומם בפח האשפה

בהשראת טימותי איגן, שפרסם בשבת האחרונה בניו יורק טיימס את רשימת המילים והביטויים השנואים עליו לרגל תום שנת 2013, הנה הרשימה שלי. זוהי רשימה חלקית בלבד, עניין של טעם אישי, וברוב המקרים לא של נכון או לא נכון. בעיקר מדובר במילים ובביטויים משומשים מדי, משומשים לרעה, משומשים באופן לא ביקורתי או פשוט מכוערים במשמעותם. רובם נולדו לפני 2013, אבל אף פעם לא מאוחר להפסיק להשתמש בהם.

אתם מוזמנים להוסיף בתגובות עוד מילים שראוי לדעתכם להשליך לפח האשפה.

שתהיה שנה אזרחית טובה.

בסופו של יום – גם איגלטון עצבני על הביטוי הזה, אבל מסיבה שונה, אם כי הגיונית: מי שאומר "בסופו של יום", מתכוון "לסיכום", אבל בעצם הוא כמעט אף פעם לא מסכם את דבריו. אני כולל אותו ברשימת הביטויים המעצבנים בגלל התרגום מאנגלית (at the end of the day). כולם חוטאים בו: עיתונאים, פוליטיקאים, מורים, תלמידים ואפילו שופטי בית המשפט העליון (יש שופט אחד שלא מפסיק לכתוב "בסופו של יום" בפסקי דינו, גם כאשר יש עוד עשרים, שלושים או אפילו ארבעים עמודים). מה רע ב"בסופו של דבר" העברי?

לפספס, פיספוס – מתי הפסיקו להחמיץ? מה רע ב"החמצה"? זה מרגיש (ע"ע) כמו פיספוס.

פארסה – נדמה לי ש"פארסה" בצורתה הנוכחית כתחליף ל"פאשלה" או ל"מחדל" נכנסה לשימוש אינטנסיבי בקיץ האחרון, בדיווחים עיתונאיים על הימלטותו של העד בפרשת הרצח בבר-נוער. כולם דיברו או כתבו על ה"פארסה" שבהתנהלות המשטרה. מאז חווינו לא מעט פארסות, האחרונה שבהן עד כה קשורה לסופה בתחילת דצמבר ("פארסת היערכות הרשויות"). די לפארסה הלשונית הזו.

24/7 – תרגום מאנגלית-אמריקנית, ועוד ביטוי שמעצבן את איגלטון: פעם, בעבר הלא רחוק, הוא שימש להתהדרות בשירות טוב ללקוח, שבא לידי ביטוי בזמינות נרחבת. היום משמעותו עובדים עשוקים, רבים מהם עובדי קבלן, שעובדים שעות ארוכות בעבור משכורת עלובה ובלי ביטחון תעסוקתי, ובסופו של דבר גם נותנים (שלא באשמתם) שירות גרוע.

קנה X וקבל Y ב-9.99 בלבד – אז יש לי חדשות בשבילך: את Y אתה גם קונה, לא "מקבל".

זה מרגיש לי – עוד תרגום מעצבן מאנגלית, שמרגיש מאולץ ופרובינציאלי. לפח.

מתקן שהיה פתוח – יש צורך להרחיב?

נדהמתי (לגלות, לקרוא וכו') –השפעה נלוזה נוספת של שפת עורכי הדין על שפת העצומות או התגובות: כל כך הרבה אנשים נדהמו השנה, שזה פשוט מדהים.

ההפקה – קרי: אלוהים. "ההפקה" כותבת מחדש את סיפורי חייהם של אנשים, משפילה, מרוממת, מדיחה, מעניקה "גלגל הצלה", מצווה על הפרת החוק, כולאת ב"מתקן שהיה פתוח" (סליחה, ב"ווילה"). האם מדינת ישראל היא-היא "ההפקה"?

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • ronitlib  On 1 בינואר 2014 at 3:41 pm

    :"זה מרגיש" – בראש. אגב, תאומך -לכאורה פסע מולי היום (האכלתי חתולים במעבר, לא הרחק מביתך). חייכתי אליו במתיקות והוא בהה בי בתימהון 🙂
    הראייה שלי מקלישה עד כדי פדיחות (מחבבת את הביטוי הארכאי הזה).:

    • Zvi Triger  On 1 בינואר 2014 at 7:27 pm

      טרם יצא לי לפגוש את הכפיל המדובר. אני סקרן…

  • Ronit Kfir  On 1 בינואר 2014 at 7:52 pm

    מה עם תמהיל? היא כבר אאוט? התוודעתי אליה לפני כשלוש שנים ומאז היא רק נשמעת יותר ויותר.

  • אמיר פז-פוקס  On 2 בינואר 2014 at 11:33 pm

    תודה צביק'ה. אני חושב שעברתי מ-איגן ל-(טרי?) איגלטון. ביטוי שבישראל הוא לגיטימי, ובחו'ל ממש לא, הוא לתאר מהגרים/פליטים בתור "שיטפון" (swamped). ואם כבר – אפשר להציע לנקות, רק קצת, את העברית מביטויים מיליטריסטיים "הקרב (על התודעה)"; המלחמה (על הכבוד); ועוד. זה לא בדיוק חדש, אולי רק איזה 50 שנה, אבל צריך להתחיל מתישהו

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: