ארכיון תג: צניעות

שתי הערות על "הדרת נשים" מאריזות המלח (או: די לזילות "הדרת הנשים", בבקשה)

1. נראה לי משונה לקונן על "הדרת נשים" בשל מחיקת ציור האישה מאריזות המלח של סלית, שכן מלכתחילה ציור האישה על האריזות הוא סקסיסטי בשל הקישור בין בישול לנשים (נשים הן עקרות בית, כמובן). באופן אירוני, מחיקת דמות האישה, על אף המוטיבציה הסקסיסטית (שמירה על ה"צניעות"), משיגה את מה שארבעה עשורים של מלחמה פמיניסטית בדימויים משפילים לא הצליחה להשיג.

הלוואי שזה יתפשט לכל הארץ, וגם לאריזות המלח לבישול, לא רק מלח השולחן. והלוואי שיתחילו "להדיר" נשים גם מפרסומות לאבקות מרק (וגם את הבנים שלהן, במדי חיילים, שתמיד חוזרים הביתה מותשים באופן אסתטי ומאוד דוגמני, וניגשים בחרדת קודש לסיר המבעבע במטבח כדי לטעום "טעם של בית" – מרק שבושל מאבקת-מרק, סליחה, "מרקי תיבול", תעשייתית!), נוזלי רחיצת כלים, אבקות כביסה וחומרי ניקוי אחרים ("שאני אשפשף!?").

ולסיום: הלוואי שיתחילו לחשוב פעמיים לפני שזועקים "הדרת נשים!" ולפני שבכלל ממשיכים להשתמש במונח הזה, שמרוב אופנתיות וסיסמאתיות כבר נסחט ממנו כל המיץ השוויוני שמלכתחילה היה בו.

2. האבסורד שבמחיקת דמויות של נשים ובגירוש נשים ממשיות מהמרחב הציבורי מומחש בצורה מעולה בפרשת מחיקת ציור האישה מאריזת המלח של "סלית." גם לשיטתם של המחמירים בענייני צניעות: האם ציור האישה מחרמן בצורה כלשהי? ממילא הרי מרבית הגברים המשתייכים לציבור שמחמיר בענייני צניעות לא נחשף לאריזות האלה שכן מי שקונה בסופר ומבשלת היא האישה. אולי הם חוששים שהאישה המבשלת במטבח  תחווה הארה ותהפוך פתאום, אחרי כל כך הרבה שנות בישול ושימוש במלח הזה, ללסבית?

"הזז את האישה": שילוב חרדים בשוק העבודה ומעמד האישה

שאלת שילוב החרדים בשוק העבודה עלתה לדיון ציבורי לפני כמה שנים, ודו"ח ועדת טרכטנברג התייחס אליה במפורש בעקבות הקריאה הציבורית לשוויון בנשיאה בנטל במסגרת המחאה החברתית. אם הכוונה היא להתייחס להמלצות בעניין זה ברצינות, צריך לעצור לרגע ולחשוב כיצד לגשת לסוגיה רגישה זו, כך שתיקון עוול אחד לא יגרום לעוול אחר, קשה אולי הרבה יותר.

ב"עוול האחר" אני מתכוון לסכנה שעלולה להישקף למעמדן של נשים בשוק העבודה כתוצאה מכניסת חרדים לשוק. משום מה, בכל פעם שחרדים נכנסים לחדר, הפיתרון הוא "הזז את האישה". זה קורה כבר כמה שנים בצבא, עם הדרתן של חיילות, מדריכות וקצינות לפי דרישתם של חיילים חרדים וחרד"לים, ואין שום סיבה לחשוב שגורלן של נשים בשוק האזרחי לא יהיה שונה, וכל זאת בשם התחשבות ברגשות דתיים ובמסורת.

מעמדן של נשים בשוק העבודה ממילא נחות והן בין העובדים הפגיעים ביותר. לפי נתוני התמ"ת שפורסמו לאחרונה, פער השכר בין גברים ונשים עדיין גבוה מאוד ועומד על 31% בעבור עבודה זהה, עם הכשרה וניסיון זהים; הן מקבלות תשלומים פחותים על שעות נוספות ועל כוננויות; אפילו תשלומי כלי הרכב שמקבלות נשים מופחתים. למרות חוקי המגן, נשים מפוטרות כשהן עוברות טיפולי פוריות או נכנסות להריון או מבקשות לשוב לעבודה לאחר חופשת הלידה; מקומות עבודה רבים לא שוכרים נשים הרות וחוקרים את המועמדות לעבודה אם הן נשואות ומתי בכוונתן ללדת (וכל זאת בניגוד לחוק). לכל זה מצטרפת העובדה שנשים מאיישות את רוב העבודות שבתחתית הפירמידה, במשכורות הנמוכות ביותר, ועם התנאים הסוציאליים הנחותים ביותר. בנוסף, בתקופות של מיתון ישנה נטייה לפטר קודם כל את הנשים, משום שהן עדיין נחשבות למי שפרנסת המשפחה לא על כתפיהן.

כניסת חרדים לשוק העבודה ללא ספק תביא לדרישות להתאמת מקומות העבודה לעובדים החדשים: בין אם דרישת לבוש צנוע, הפרדה בין גברים ונשים או דרישות אחרות. השיח הציבורי הישראלי ויתר על הוויכוח בעניינים שהחרדים מגדירים אותם כ"דתיים", והוא נוטה לקבל את טענותיהם בנוגע ל"מסורת" ל"הלכה" ול"רגשות דתיים" בצורה לא ביקורתית, בין אם מתוך בורות ובין אם מתוך סקסיזם וחוסר איכפתיות בנוגע למעמדן של נשים בחברה (וגם נשים לוקות בסקסיזם, לא רק גברים). כך, למשל, הציבור החילוני אדיש ברובו למאבק המתחולל סביב הפרדה בין גברים ונשים בתחבורה הציבורית. רבים מהקוראים תיגר על ההפרדה הזו באים דווקא מן הציבור הדתי והחרדי.

אבל האמת היא שההפרדה בין גברים ונשים היא לא חלק מהותי ועתיק יומין מן המסורת היהודית או מההלכה; מדובר בהחמרות רבניות שחלקן בנות עשרות שנים בלבד (ההפרדה בקווי התחבורה הציבורית, למשל, החלה לפני פחות מ-20 שנה), והן יותר אנטי-חילוניות מאשר חלק חשוב ומהותי מההלכה היהודית. בתנ"ך יש דוגמות למכביר להיעדר הפרדה בין המינים בהקשרים חברתיים שונים: במרעה, בהכנות לבניית המשכן, בעבודת השדה, ואפילו בכנסים ובעצרות. אפילו עזרת הנשים בבתי הכנסת היא חדשה יחסית; בתי הכנסת שנבנו בעת העתיקה לא כללו עזרת נשים, והנשים השתתפו בתפילות באולם בית הכנסת. ההפרדה בין המינים בבתי הכנסת החלה ככל הנראה במחיצה מאולתרת (טליתות שנפרשו בין הגברים והנשים), בתחילת המאה ה-13, בבית הכנסת בוורמייזא (וורמס) שבגרמניה.

לכן, כדי לוודא שנשים לא ייפגעו שוב, הפעם כתוצאה מהדרה על בסיס "פגיעה ברגשות", שינוי המדיניות בנוגע לתעסוקת חרדים צריך להיעשות תוך הידברות עם מנהיגי הציבור החרדי והבהרה שההשתלבות תיעשה באופן שלא יפגע באיש ולא ידיר נשים מזכותן להתפרנס בכבוד, תוך שהחברה החילונית-ליברלית לא מוותרת על קולה במשא ומתן הזה ולא מפקירה נשים בשם הסובלנות.

* הרשימה מתפרסמת היום באתר ynet.

%d בלוגרים אהבו את זה: