על הספר "על הנוחות" מאת ארנה קזין

ארנה קזין, "על הנוחות", בבל, 171 עמ'

"על הנוחות", ספרה השלישי של העיתונאית והסופרת ארנה קזין, הוא ספר מרגיז בכוונה מוצהרת, אבל מרגיז במובן הטוב של המילה. הוא מרגיז כי הוא מתעקש להסביר למה אנחנו חיים באשליה של נוחות, מה ממכר בה ומה המחיר שלה. הוא מרגיז כי הוא מתעקש לדון בדברים שאנחנו מבקשים להדחיק: העבודה הזולה שמאפשרת את הנוחות של בני המעמד הבינוני; העובדים מחוסרי התנאים הסוציאליים שעובדים בתנאים לא תנאים; הכלים והמוצרים החד פעמיים שנזרקים אחרי שימוש ומזהמים את הסביבה.

שהרי חלק חשוב מאידיאולוגיית הנוחות הוא לא רק הנוחות לכשעצמה, אלא גם ההתעקשות לא להיות מודעים לצדדיה האפלים: איך יכול להיות לנו נוח על שטיח שארגו ילדים סינים בני שש, שנמכרו על ידי הוריהם, שעובדים 18 שעות ביממה בתנאים נוראיים וששואפים לריאותיהם אדים רעילים של חומרי צביעה? ואיך יכול להיות לנו נוח על ספה מאיקאה, כשאנחנו מגלים שבעצם הסלון שלנו, למרות כל מה שהיינו רוצים להאמין, נראה כמו עשרות אלפי סלונים אחרים, ללא שום סימן היכר ייחודי או אישי?

בכלל, אחת האשליות הגדולות של עידן הצריכה הנוכחי, כפי שכבר כתבה קזין בספרה הראשון ("במרחק הליכה: חיבור על תרבות הצריכה", הוצאת בבל 2004), היא אשליית הייחודיות: אנחנו חושבים שיש לנו חופש בחירה לעצב את חיינו החומריים לפי טעמנו האישי, אבל הנוחות הרבה שיוצרים הקניונים, הרשתות הגדולות ותאגידי הענק שוללת מאיתנו בעצם את היכולת לברר מהו בכלל טעמנו האישי (שלא לדבר על היכולת לעצב לנו טעם אישי). באיקאה מציגים סלונים ומטבחים לדוגמה שכמותם כל אחד יכול להזמין. סקר שוק וכיתות רגליים בין חנויות ומשווקי רהיטים אמנם נחסך מאיתנו, אך יחד איתו "נחסכת" גם האפשרות שהסלון שלנו לא ייראה כאילו נלקח מתוך קטלוג, שנוכל להטביע חותם אישי באמת על סביבת חיינו.

"על הנוחות" הוא במידה רבה המשך לספרה הראשון של קזין, שבו היא הראתה, בעקבות חוקרות וחוקרים אמריקאים ברובם, כיצד המצב החומרי משפיע על יחסי האנוש. כך, למשל, המצאת המוצר החד פעמי הובילה בסופו של דבר לאפשרות להתייחס לבני אדם כאל חד פעמיים (בעיקר בתחום של חברות כוח אדם).

כמו קודמו, "על הנוחות" הוא בנהּ של מסורת של עיתונות חוקרת מעמיקה שקיימת בעיקר בארצות הברית ובאנגליה. הוא בנוי מרשימות קצרות המתמקדות בהיבטים שונים של חיי הנוחות: מים מינרלים עד הבית, עובדים זרים, נעלי קרוקס וכיו"ב.

בארץ כמעט שלא מתפרסמים ספרי מסות עיתונאיים מהסוג שקזין כותבת, ולכן הספר הזה חשוב כל כך. יחד עם זאת, נדמה שהוא סובל מבעייה מסוימת של קהל-יעד: עבור המשוכנעים, כנראה רוב קוניו וקוראיו של הספר, הוא לא מספיק מחדש; מנגד, יש לי חשש שמי שהספר עשוי לחדש לו ממילא לא יתעניין בו.

ואולי, מצד שני, אני טועה, והגישה שלי לא מספיק "דפרסיבית", כפי שקזין ממליצה בפתחו של "במרחק הליכה", אלא מהפכנית מדי ("פרנואידית-סכיזואידית"). קזין מאמינה ברפורמה מתמדת, בטפטוף מתמשך ולא בשיטפון חד פעמי שיביא לשינוי.

* הרשימה התפרסמה לראשונה בטיים אאוט תל-אביב.