הרצאה בערב של ארגון תהל"ה לזכרם של יונתן דנילוביץ' ודבורה לוז, 17.8.2023
ערב טוב, ותודה רבה על ההזמנה לדבר בערב ההוקרה הזה ליונתן דנילוביץ' ולדבורה לוז זכרם לברכה. לא הכרתי אותם אישית (אולי נפגשנו באירוע כלשהו). למרות זאת, הרגשתי, כמו הרבה להט"בים, קרוב אליהם.
יונתן דנילוביץ התחיל לעבוד באל על בשנת 1972, השנה שבה נולדתי. פסק הדין של בג"ץ בעתירה שהגישה נגדו חברת אל על ניתן כשהייתי תלמיד שנה ב' לתואר ראשון במשפטים באוניברסיטת תל אביב. הלכתי לדיון מיוחד שהתקיים בפסק הדין, בהובלת כמה מרצים מהפקולטה, וישבתי בשקט והקשבתי. הייתי עמוק בארון. ספרן של דבורה לוז ושרה אבני "אמא, יש לי משהו לספר לך" עוד לא יצא אז. ישבתי בדיון האקדמי המלומד על "פרשת דנילוביץ'" (כפי שאנו מכנים בעגה המשפטית תיקים חשובים ופורצי דרך – "פרשה"), הקשבתי ושתקתי. תלמידות ותלמידים אחרים הצביעו והשתתפו. כתבתי לי על פתק נייר כמה נקודות. מישהו הזכיר את הגרפיטי "תנו לדייל להתרומם אל על" (שמצוטט בשירה של סי היימן "גרפיטי תל אביב 89") ונשמעו כמה צחקוקים אוהדים. האווירה הכללית היתה אווירה של חגיגה. יצאתי מהמפגש הזה על פסק הדין בהתרוממות רוח כבושה, שלא יכולתי להרשות לעצמי לחלוק עם איש.
שנות התשעים, ואחריהן העשור הראשון של שנות האלפיים, היו השנים של "המהפכה ההומוסקסואלית", כפי שכינה אותן פרופ' אלון הראל. המשפט והשינויים החברתיים – לפחות בחלקים מסויימים של החברה הישראלית – בישרו יותר שוויון, יותר קבלה ויותר סובלנות, בהתחלה כלפינו כאינדיבידואלים ואחר כך כלפינו כמקימי משפחות.
עם הזמן הגיעה גם תגובת הנגד, ה-backlash. בעשור האחרון פועלים בגלוי ארגונים שמסמנים את המשפחה הלהטבית כאוייבת העם היהודי ומדינת ישראל, אנו עדים לאקטיביזם משפטי ולשוני שמטרתו להדגיש ערכים הטרונורמטיביים, כמו מחאות על טפסים שוויוניים שבהם נכתב "שם ההורה" ולא "שם האב" או "שם האם", מחאות על שימוש בניסוחים שוויוניים, ובעוד תופעות.
ההישגים של הקהילה הלהט"בית בתחום השוויון והקבלה החברתית הושגו באמצעים משפטיים וחברתיים. אחת השאלות התורת-משפטיות העמוקות ביותר באשר לתפקידו של המשפט היא האם על המשפט לשקף את הערכים החברתיים הקיימים או להוביל שינויים חברתיים. כשבוחנים בפרספקטיבה היסטורית את רצף השינויים המשפטיים בנוגע לזכויות להט"בים, החל מביטול האיסור הפלילי על משכב זכר בשנת 1988, דרך תיקון חוק שוויון הזדמנויות בעבודה בשנת 1992 ולאחר מכן הפסיקות בנושאי הפליה בעבודה, הכרה בהורות והכרה בזוגיות, מבינים שהתשובה היא שתפקידו של המשפט הוא גם וגם: גם לשקף את החברה וגם להוביל שינויים בה.
בריאיון לפרופ' אייל גרוס אמרה זאת השופטת דליה דורנר, שישבה בהרכב של בג"ץ בפרשת דנילוביץ'. קל היה לה לפסוק כפי שפסקה, משום שחל שינוי ביחסה של החברה ללהט"בים. והיא פסקה כפי שפסקה, באופן שהוביל שינוי נוסף, לטובה, ביחס החברה ללהט"בים. כפי שפרופ' גרוס מציין, פסק הדין של בג"ץ בעתירה של אל על היה בעל השלכות נרחבות ביותר, הרבה מעבר למחלוקת הנקודתית בנוגע לכרטיס טיסה בחינם לבן זוג מאותו המין של דייל אל על.
צריך לומר בכנות: להוציא דברי חקיקה ספורים של הכנסת (ביטול האיסור הפלילי על משכב זכר, איסור הפליה בעבודה, איסור ההפליה במתן שירותים ואיסור הפליה של תלמידות ותלמידים במערכת החינוך), כמעט כל הזכויות שהקהילה בישראל השיגה הן זכויות שעוגנו בפסיקה של בתי המשפט, מהערכאות הנמוכות ביותר ועד לבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק. כמעט בכל המקרים האלו המדינה התנגדה להכרה בזכויותינו, ונלחמה בנו. בין הזכויות שהמדינה התנגדה לעיגונן נמצאות זכויות הקשורות להקמת משפחה (רישום נישואין, הכרה בידועים.ות בציבור מאותו המין, זכויות הורות כמו הכרה בהורות של הורה לא ביולוגי). בשני מקרים מפורסמים של הפליה באימוץ ובפונדקאות, המדינה התנגדה בתחילה לסיום ההפליה, אולם שינתה את עמדתה (על בסיס עדכון העמדות שהציגו גורמי המקצוע) והביעה תמיכה בתיקון החקיקה בפני בג״ץ. עם זאת, תיקון החקיקה בכנסת כּשל בשל התנגדות חברי הכנסת מהקואליציה. בנושא הפונדקאות הורה בג"ץ על תיקון ההפליה. היה זה בית המשפט שפסק בעדנו ועיגן את זכויותינו.
כמו כל מאבק משפטי, אלו היו מאבקים פולשניים, יקרים ומתמשכים. זה לא הפריע למדינה לנכס את הצלחותינו בבתי המשפט ולהציג את שוויון הזכויות שלנו כעדות להיותה של ישראל מדינה נאורה ומתקדמת. באתר משרד החוץ באנגלית, למשל, מנויות זכויות שלכאורה יש לנו כבר, אף על פי שהמדינה מתנגדת לחלקן עדיין בבתי המשפט, כמו למשל הזכות לאימוץ.
ביחס לקהילה הטרנסג׳נדרית בישראל המצב בעייתי יותר. אף אחת מזכויותיהם.ן של א.נשים על הקשת הטרנסית לא עוגנה בחקיקה ראשית או בתקנות, וההגנה על א.נשים על הקשת הטרנסית הושגה כמעט אך ורק באמצעות הגשת תביעות לבתי המשפט.
ההפיכה המשטרית המוצעת טומנת בחובה סיכון ממשי, ברמת ודאות גבוהה ביותר, לכל זכויות הקהילה הלהט"בית בישראל: החל ממעט הזכויות שמעוגנות בחוק, אשר לפי ההסכמים הקואליציוניים עלולות להתבטל (למשל, בשל הדרישה של מפלגת הציונות הדתית לאפשר בחקיקה הפליה במתן שירותים, כולל שירותי רפואה, על בסיס אמונה דתית), וכלֶה בזכויות המעוגנות בפסיקות בתי המשפט, אשר יעמדו בסכנה אם תשונה שיטת בחירת השופטים ותהפוך פוליטית (כך שימונו שופטים.ות שמרנים.ות), ואם תוגבל סמכותו של בית המשפט העליון לביצוע ביקורת שיפוטית.
גרוע מזה, והדבר מובטח בהסכמים הקואליציוניים שחתם נתניהו עם שותפיו, בדומה להצעות החוק של ההפיכה המשטרית עצמה, אשר נוצרו בהשׁראת השׂיח החוקתי של הימין הרפובליקני הקיצוני בארצות הברית, עם קבלת חוקי ההפיכה עלול להתחיל בישראל תהליך של חקיקה אנטי-להט"בית. גם החקיקה האנטי-להט"בית הצפויה בעקבות הפוליטיזציה של בחירת השופטים וביטול הביקורת השיפוטית שואבת השראה ישירה מחקיקה אנטי-להט"בית, המועברת בימים אלו ממש בכמה ממדינות ארצות הברית.
בין הזכויות שעלולות להיפגע בהיעדר בית משפט עצמאי ובהיעדר ביקורת שיפוטית אפקטיבית: ההכרה בזוגיות הלהט"בית (לרבות ברישום נישואים חד-מיניים שנערכו בחו"ל, המתבצע כיום מכוח פסיקת בג"ץ), ההכרה בהורות להט"בית (שקיימת רק בפסיקת בתי המשפט האזרחיים, ולא בחקיקה), זכויותיהם של ילדות וילדים להורים להט"בים וזכויותיהם של ילדות וילדים להט"בים, רישום של הורים טרנסים באופן המכבד את זהות המגדר שלהם (גם הוא, עוגן בפסיקת בג״ץ), זכויותיהם של הורים גרושים שיצאו מהארון, ההגנה על א.נשים מהקשת הטרנסית בכל תחומי החיים, הזכות לביטחון אישי, לקבלת שירותי בריאות שוויוניים, להיעדר הפליה בעבודה ולקבלת שירותים באופן שוויוני.
במדינות שבהן התקיימה הפיכה משטרית ברוח זו המוצעת כעת בישראל, כמו בפולין ובהונגריה, וכן במדינות אוטוריטריות אחרות דוגמת רוסיה, נפגעו אנושות זכויות רבות של הקהילה הגאה במרחב הציבורי, כמו חופש הביטוי, חופש התנועה והזכות להפגין. להט"בים.ות או מי שנחשדים כלהט"בים.ות סובלים מהטרדות מצד אזרחים אחרים ומהתנכלויות המשטרה. הורים להט"בים מאויימים שילדיהם יוצאו מחזקתם.
בפולין, בהונגריה וברוסיה התנכלות השלטונות ללהט"בים.ות השפיעה באופן שלילי גם על עמדות הציבור בנוגע לזכויות להט"בים.ות והסיגה לא רק את זכויותיהם.ן הפורמליות של להט"בים.ות שנות דור לאחור, אלא גם את הקבלה החברתית שלהם.ן. מחקרים רבים מצביעים על קשר הדוק בין יחס השלטונות ללהט"בים.ות ומעמדם.ן החוקי, לבין הקבלה החברתית שלהם.ן.
רוחם של הקואליציה הנוכחית ושל תיקוני החקיקה המוצעים כבר באה לידי ביטוי כבר עתה בישראל. דו"ח מצב הלהט"בופוביה בישראל של האגודה למען הלהט"ב בישראל שהתפרסם לאחרונה מצביע על עלייה משמעותית בדיווחים על פגיעות בלהט"בים במהלך 2022, לרבות הפליה בשירותים ואלימות.
החלפת השופטים.ות בנבחרי הקואליציה, כפי שמבקשת הרפורמה הישראלית לעשות, תַקשה על האפשרות של להט"בים.ות לקבל סעד כלשהו, אם זכויותיהם ייפגעו אף בלא תיקוני חקיקה. תיקוני חקיקה אנטי-להט"ביים יהיו משוריינים בפועל מפני ביקורת שיפוטית (ההיבט המרכזי הנוסף של ההפיכה המשטרית), ופעולות השלטון כבר חסינות מפני בחינת סבירותן על ידי בתי המשפט.
ההפיכה המשטרית מיועדת, בין היתר, לאפשר לממשלה הנוכחית להסיג לאחור את ישראל בכל הנוגע לזכויות להט"בים.ות ונשים. זוהי מטרה מוצהרת של חלק מחברות הקואליציה. השוויון המגדרי (החלקי, יש לציין) וכן זכויות הקהילה הלהט"בית שעוגנו בפסיקה ובחקיקה, נתפסים על ידי הקואליציה הנוכחית כסממנים מערביים זרים ליהדות. התנערות מסממנים אלו לא אפשרית כיום, שכן החקיקה הקיימת ובתי המשפט מגנים על שוויון מגדרי ושוויון על בסיס נטייה מינית. צמצום האפשרות לביקורת שיפוטית וכן מינוי שופטים.ות שמרנים אנטי-להט"בים.ות לכל ערכאות השיפוט בישראל יאפשרו פגיעה קשה ומקיפה בזכויותיהם.ן של להט"בים.ות ושל בני משפחותיהם.ן.
יונתן דנילוביץ' ודבורה לוז גילמו בפועלם את החשיבות של השינוי החברתי. המחאות הנרחבות נגד ההפיכה בכלל, ונגד הדרת נשים ולהט"בים בפרט משאירות מקום לאופטימיות מסויימת, שכן החברה הישראלית של היום איננה זו של סוף שנות השמונים, לא מעט בזכותם של יונתן ודבורה, ופעילות ופעילים רבים נוספים: אנחנו ומשפחותינו נטועים עמוק בחברה הישראלית והסולידריות חסרת התקדים שהתעוררה לפני כשמונה חודשים עם ההכרזה על ההפיכה מוכיחה זאת.
אני רוצה לסיים את דבריי באזהרה שהשמיע פרימו לוי בסיפור קצר שלו שנקרא "המכשפים", שפורסם בראשית שנות ה-80 של המאה שעברה (הסיפור נכלל בספר "לילית ואחרים" בהוצאת הספרייה החדשה). הסיפור הזה מבוסס על ביקורת ספרים שהוא קרא בכתב העת "סיינטיפיק אמריקן" בשנת 1969. הספר שנדון במאמר הביקורת היה אתנוגרפיה של שבט הסיריונו שחי בבוליביה. לפי ממצאי מחבר המחקר, שחי עם שבט הסיריונו תקופה ארוכה, תרבותם של חברות וחברי השבט נסוגה לאחור. בשעת עריכת המחקר, במחצית הראשונה של המאה ה-20, חברי השבט שכחו לבנות כלי-שיט אף שהם חיו בביצות, לא היו להם מונחים למספרים מעל שלוש, והם שכחו איך מציתים אש. המיתולוגיה השבטית מספרת על כך שבעבר הרחוק תרבותם היתה מתוחכמת יותר, אך עם הזמן מיומנויות בסיסיות כמו הצתת אש או מתמטיקה בסיסית נשכחו. המסקנה מעובדות אלו היא עגומה, מסכם פרימו לוי את סיפורו: עובדות אלו "מלמדות כי לא בכל מקום ולא בכל עת נגזר על האנושות להתקדם".
אנחנו עומדים בפתחה של תקופה כזו: מקדמי ההפיכה המשטרית רוצים שנשכח איך מציתים אש ואיך סופרים מעל שלוש. הם רוצים לשלול מאיתנו את כלי השיט אף על פי שאנו חיים בביצה. כמי שמופקדים ומופקדות על מורשתם של יונתן דנילוביץ ושל דבורה לוז, ושל כל הפעילות והפעילים הלהט"בים, עלינו להתנגד לכך בכל מאודנו.
למידע נוסף על הסכנות הנשקפות לקהילה הלהט"בית בישראל מההפיכה המשטרית ניתן לפנות לנייר עמדה מס' 37 של פורום המרצות והמרצים למשפטים למען הדמוקרטיה בנושא הפגיעה בזכויות להט"בים.ות בעקבות השינויים המשטריים, שאני חבר בו. אתר הפורום כולל מידע רב ונגיש על כל היבטיה של ההפיכה המשטרית.
תודה רבה על ההקשבה.
אוטוביוגרפיות 