מי שאוכל לבד – מדור חדש

תמיד חלמתי על מדור בישול או על תוכנית בישול משלי. ובנוסף, מזה זמן מה אני רוצה לכתוב על החיים כרווק בעולם של זוגות ומשפחות. אז למה לא לחבר בין השניים? מדור בישול שעוסק בבישול לאחד, "מי שאוכל לבד" (ותודה לעמליה רוזנבלום על שם המדור).

בשלנים ובשלניות שגרים לבד מתמודדים כל הזמן עם שאלת השאריות. איך מבשלים לאדם אחד, כשרוב המתכונים כתובים לארבעה או לשישה סועדים? אי אפשר כל הזמן לארח, ועבור מי שגדלו בבית שבו אחד החטאים הקשים ביותר הוא זריקת אוכל, השלכת השאריות בכלל לא באה בחשבון. מה גם שזה קצת יקר להכין מתכון של שש מנות כשיודעים מראש שחצי ממנו ייזרק לפח.

אני, למשל, משתעמם מהר מאוכל. הרעיון שאני אצטרך לאכול בכל יום במשך שבוע מן התבשיל שהכנתי רק כדי לא להשליך את השאריות לפח, גורם לי לוותר על מתכונים מסקרנים רבים רק משום שלא ניתן לחלק את הכמויות ולהכין רק שתיים או שלוש מנות, או, לחלופין, להקפיא את השאריות ולהפשירן בלי לפגוע בטעם ובמרקם. העובדה שלא פחות משאני אוהב לבשל ולאכול, אני גם אוהב להאכיל, מהווה עוד תמריץ שלילי לבישול לעצמי. כמה כבר אפשר לארח (במיוחד כשהמטבח שלך הוא כל כך קטן שאין בו מקום כלל למדיח כלים)?

אז אני מתפשר: מדי פעם אני מכין מתכון שניתן להכין ממנו כמויות קטנות. פעמים אחרות אני מכין מתכון שאת חלקו ניתן להקפיא. לפעמים אני מזמין חברים או בני משפחה לאכול, כדי שאוכל לנסות עליהם מתכונים חדשים, או מביא קופסאות עם אוכל שהכנתי כשאני מגיע לביקור. ורוב הזמן אני פשוט מבשל, מאכסן את השאריות במקרר, ונותן לזמן לעשות את שלו: כשהאוכל כבר לא ראוי למאכל, אני משליך אותו, וכך אני יוצר איזון בין האיסור על השלכת אוכל ובין האיסור על אכילת מזון מקולקל. אני לא זוכר מי אמר את זה, אבל זו השיטה של שפים רבים כשהם צריכים לאפות עוגה שדורשת שישה חלבונים: מפרידים את הביצים, משתמשים בחלבונים, ואת החלמונים שומרים בכלי אטום במקרר. כעבור חודש זורקים אותם לפח.

במשך השנים פיתחתי לי מתכונים לא מעטים שמפיקים מנה אחת בלבד. כמובן שכדי להאכיל יותר סועדים, פשוט צריך להכפיל את הכמויות במספר הסועדים. זו שיטה הרבה יותר פשוטה ואמינה מהדרך ההפוכה: חלוקת מתכון לשישה כדי להפיק מנה אחת בלבד. המתכון הראשון שלי הוא סלט טונה פשוט וטעים, והוא מבוסס על הסלט שאבי היה מכין לנו בשבת בבוקר. הוא פשוט, מהיר וטעים, וכמובן, לאדם אחד:

 

סלט טונה לאחד

החומרים:
«     2 ביצים קשות
«     קופסת טונה (רצוי בשמן, אבל לא חובה)
«     כף גדושה של מיונז איכותי (אני משתמש בהלמנ'ס ולעיתים נדירות, כשנחה עלי הרוח, אני מכין מיונז לפי המתכון הפשוט והממכר שמופיע בספר המתכונים של אורנה ואלה).
«     שני מלפפונים קטנים כבושים במלח, קצוצים לקוביות
«     שן שום כתושה (לא חובה)
«     פלפל שחור לפי הטעם
 
ההכנה:
«     בקערה קטנה שמים את הטונה המסוננת, ומפוררים אותה במזלג. קוצצים את הביצים לקוביות, ומוסיפים לקערה, יחד עם המלפפונים הכבושים, השום (אם משתמשים), המיונז והפלפל. מערבבים בעדינות, כדי לא לרסק את הביצים.
«     עם כל הכבוד ללחמי הבוטיק, הסלט הזה נפלא על פרוסת לחם אחיד, טרי או קלוי.
«     הערה: לפני שממליחים את הסלט, כדאי לטעום. לטעמי המליחות שבטונה ובמיונז מספיקות בהחלט.
«     גיוון: במקום מלפפונים כבושים אפשר להוסיף זיתי קלמטה מגולענים וחצויים או פלפלים אדומים כבושים וקצוצים.
 
וברוח הזמן, אי אפשר בלי טיפ. והפעם: איך מרתיחים ביצה?

יש המון שיטות להרתחה מדוייקת של ביצה קשה, אבל את המוצלחת ביותר שאני מכיר למדתי בחודש שעבר, כשנכחתי בצילומי התוכנית של מרתה סטיוארט, באולפני NBC בשכונת צ'לסי בניו יורק (על החוויה הזו במדור הבא): מניחים את הביצים בסיר, מכסים במי ברז, ומביאים לרתיחה. כאשר המים רותחים, מכבים את האש, ומכוונים את הטיימר של התנור ל-13 דקות (כן!), כדי לא לשכוח את הביצים. כעבור 13 דקות מקלפים את הביצים הקשות המושלמות ביותר (תחת זרם של מים קרים). הקץ לביצים צמיגיות עם חלמון שפני השטח שלו אפרפרים, או לביצים רכות מדי עם חלמון נוזלי.