מי שאוכל לבד 48: ג'ינג'ר אייל ביתי וזנגביל מסוכר

שנים שלא שתיתי משקאות קלים מוגזים. גם בתקופות שבהן כן נהגתי לשתות מפעם לפעם משקאות כאלה, לא הייתי מחסידי הקוקה קולה או הפאנטה. זה לא היה עניין של בריאות אז, אלא בעיקר עניין של טעם. המשקאות האלה היו בדרך כלל מתוקים מדי לטעמי. המשקה הקל היחידי שהייתי מסוגל לגעת בו היה ג'ינג'ר אייל.

והנה, לפני כמה שבועות, מלצר ב"אורנה ואלה" בתל אביב אמר לי: "יש לנו ג'ינג'ר אייל, בא לך לנסות?" כמובן שהסכמתי, אבל הנחתי שהוא יגיש לי ג'ינג'ר אייל תעשייתי. אבל לשולחן הגיעה כוס שמפניה ובתוכה ג'ינג'ר אייל ביתי. טעם הזנגביל החזק לא הזכיר בכלל את המוצר התעשייתי, והמשקה היה מרווה ומענג. טוב שיש אינטרנט, כי מייד כשחזרתי הביתה פצחתי במחקר מקיף על ההיסטוריה של הג'ינג'ר אייל ועל טכניקות ההכנה של ג'ינג'ר אייל ביתי. מסתבר שמאוד קל להכין ג'ינג'ר אייל מעולה בבית, ומאז הביקור ההוא, חזרתי לשתות ג'ינג'ר אייל, אבל אני שותה עכשיו ג'ינג'ר אייל שאני מכין בעצמי.

הג'ינג'ר אייל המוכר לנו כיום עשוי משורש זנגביל, סוכר ומי סודה (בג'ינג'ר אייל התעשייתי אין יותר מדי ג'ינג'ר, כמו שאתם יכולים בוודאי לתאר). הוא פותח בתקופת ה-Prohibition בארצות הברית (בין השנים 1919-1933), כשנאסר למכור משקאות אלכוהוליים, והוא שימש הן כתחליף למשקאות אלכוהוליים, והן למהילה של משקאות אלכוהוליים שנמכרו בניגוד לחוק.

ג'ינגר אייל שעשוי משורש זנגביל נחשב גם לבעל תכונות מרפא מסויימות – החל מהרגעת כאבי בטן, דרך הקלה על בחילות וכלה בכאבי גרון. כשם שבארץ נהוג להמליץ על קוקה קולה כדי להקל על בחילות, בארצות הברית תרופת הסבתא המקובלת היא ג'ינג'ר אייל.

כמו בהרבה מקרים, אין קשר בין טעמו של המוצר התעשייתי ובין טעמו של המשקה שמכינים בבית. במעט מאמץ יחסית, אפשר להכין כמות גדולה של ג'ינג'ר אייל בבית, והוא טעים ומרווה (וכנראה גם בריא) יותר מכל מה שקונים. העיקרון פשוט: מכינים תמצית מרוכזת משורש הג'ינג'ר, ושומרים במקרר. את התמצית מוהלים במי סודה צוננים, ומגישים.

היתרון של צורת ההכנה הזו הוא שאת פרוסות הזנגביל שבישלנו כדי להפיק מהן את התמצית, אפשר לייבש בתנור בחום נמוך, ולקבל זנגביל מסוכר. מהזנגביל המסוכר אפשר לאפות עוגת לימון וזנגביל, או לנשנש כפי שהוא, או לקצץ ולהוסיף לגרנולה בארוחת הבוקר. צריך רק לזכור, שהזנגביל המסוכר הביתי הרבה יותר חריף מזה הקנוי (זנגביל מסוכר נמכר בדרך כלל באיזור הפירות היבשים בחנות).

ג'ינג'ר אייל ביתי

מצרכים:

להכנת התמצית:

2 כוסות מים

2 כוסות סוכר

400 גרם (לפני קילוף) שורש זנגביל טרי

להכנת המשקה:

תמצית ג'ינג'ר אייל

מי סודה קרים

הכנה:

1. מקלפים את שורש הזנגביל ופורסים דק. (לאחר הקילוף תישארו עם כ-320-350 גרם שורש, במקרה הטוב. בגלל צורתו של השורש לא מעט מבשרו אובד בקילוף.)

2. שמים בסיר את פרוסות הזנגביל, המים והסוכר, ומניחים על להבה בינונית. מביאים לרתיחה ומבשלים כ-20 דקות, תוך כדי בחישה מפעם לפעם, עד שמתקבל סירופ סמיך, אבל לא סמיך מאוד.

3. מצננים לגמרי, מסננים את הסירופ, ושומרים בצנצנת אטומה במקרר. שומרים את פרוסות הזנגביל המסוננות להכנת זנגביל מסוכר (ראו את המתכון הבא).

4. להכנת הג'ינג'ר אייל: מוזגים לכוס מעט מהתמצית (2-3 כפות, לפי רמת המתיקות וחוזק הטעם שאתם מעוניינים בהם). ממלאים את הכוס במי סודה ומערבבים.

זנגביל מסוכר

המצרכים:

פרוסות זנגביל מבושלות בסירופ מהמתכון הקודם ומסוננות

3/4 כוס סוכר

הכנה:

1. מחממים תנור ל-110 מעלות צלסיוס.

2. מפזרים את הסוכר בצלחת שטוחה רחבה, ומעבירים לתוכה את פרוסות הזנגביל. הופכים את הפרוסות בתוך הסוכר עד שהן מצופות בסוכר מכל הצדדים. מנערים מעודפי הסוכר, ומסדרים את הפרוסות בשכבה אחת בתבנית אפייה מרופדת בנייר אפייה.

3. אופים כ-3 שעות, עד שהפרוסות יבשות כמעט לגמרי, אבל עדיין שומרות על מרקם של טופי, ולא הפכו לפריכות.

* הטור התפרסם לראשונה באתר וואלה! אוכל.
 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: