על התרגום החדש של "פירוש החלום" מאת פרויד

"פירוש החלום", זיגמונד פרויד, מגרמנית: רות גינזבורג, עם עובד, 605 עמ'

"החלום הוא מילוי משאלה" קבע פרויד ב"פירוש החלום", ובכך פתח עידן חדש בחשיבה על תפקידו של החלום בחיי הנפש. אבל למרות המהפיכה שהציע פרויד, כשפורסם הספר לראשונה, בנובמבר 1899 (על דף השער התאריך עוגל ל-1900), הוא לא זכה לתשומת לב רבה. נדרשו תשע שנים עד שהודפסה מהדורה שניה, ובהקדמה לה פרויד הביע את מרירותו על היעדר ההשפעה של ספרו. אבל עד מהרה השתנתה התמונה: שמונה המהדורות שהודפסו (ההקדמות לכולן מתורגמות כאן) והספרות העניפה שהתפתחה בעקבות "פירוש החלום", מעידות על מרכזיותו בחשיבה הפסיכואנליטית בפרט, ובתרבות בכלל.

בפרק הראשון סוקר פרויד (1939-1856) באריכות ובפירוט את תיאוריות החלום הקיימות: החל בתיאוריות קדומות שראו בחלום נבואה, וכלה בתיאוריות בנות תקופתו שלפיהן החלום הוא ביטוי לתופעה גופנית. פרויד סבר ש"החלום הוא תופעה נפשית תקפה לחלוטין", והוא מדגים את טענותיו דרך חלומות של מטופלים וחלומותיו שלו עצמו.

העניין הרב שמעורר הספר קשור בצורת הכתיבה שלו. מצד אחד, הכתיבה של פרויד היא מדעית. הוא טוען טיעון, סוקר את ההתייחסות לסוגייה במחקר עד כה (אם הייתה כזו), ולאחר מכן מוכיח את טענתו באמצעות דוגמאות. מצד שני, זוהי גם כתיבה אישית-אוטוביוגרפית, משום שרבים מהחלומות שפרויד מפרש הם חלומותיו שלו, כמו למשל חלום שקשור להשפלה שספג בהכנעה אביו של פרויד מידי אנטישמי, בעוד פרויד הילד צופה בו.

כפי שכותבת המתרגמת, רות גינזבורג, במבוא המרתק לספר, פרויד, שהחל את דרכו כנוירולוג חשוב, נטש במידה מסוימת את המדע ואת המיקרוסקופ ופנה אל הפרשנות ואל השפה. מקריאה בספר אכן אפשר להיווכח איזה פרשן מזהיר ומקורי הוא היה: בראשית הפרק השביעי פרויד מתאר חלום שמטופלת שלו שמעה עליו בהרצאה. החלום הוא של אב ששכל את בנו לאחר שסעד אותו במשך תקופה של גסיסה. מותש מהתקופה שעברה עליו, התיישב האב לנוח בחדר הסמוך למקום שבו הונחה בארון פתוח גופת הילד המת,  כשלצד הגופה הוצב שומר זקן. האב נרדם וחלם "שהילד עומד ליד מיטתו, תופס אותו בזרועו ולוחש לו בתוכחה: אבא, אינך רואה שאני נשרף?". האב התעורר בבהלה, ניגש אל החדר שבו נמצאה גופת בנו וגילה שהשומר נרדם. נר שנפל על התכריכים שרף אותם ואת אחת מידיו של הילד המת.

בניתוח החלום מציין פרויד שאפשר לראות במילים "אבא, אני נשרף" הדהוד לחום הגוף הגבוה שבגללו מת הילד. אבל מה שיותר מעניין בחלום הוא שבמקום להתעורר במהירות ולגשת אל החדר, האב נשאר לישון ולחלום על הבן. כאן נכנס תפקידו של החלום כממלא משאלה. לטענת פרויד, "לחלום ניתנה עדיפות על פני שיקול הדעת בהקיץ, משום שיכול היה להראות עוד פעם אחת את הילד חי. אילו היה האב מתעורר תחילה ואחר כך מסיק את המסקנה שהובילה אותו אל החדר שבו היתה הגופה, היה זה כאילו קיצר את חיי הילד ברגע האחד הזה".

פרויד טען שיש דרך לפרש חלומות ולהגיע למשמעותם האמיתית. הדרך היחידה להעביר את החלום לאדם אחר היא באמצעות תרגום חוויית החלימה לטקסט וסיפורו למאזין. הטקסט הזה הוא קוד, וכדי להבין את חלום יש לתרגמו פעם נוספת, כלומר לפרשו. הסיבה לחשיבותו של החלום היא בכך שהוא מתרחש אצל כולם: אנשים בריאים וחולים גם יחד. לכן, בחינה של החלום אצל אנשים בריאים מהווה הזדמנות לחקירה של חיי הנפש בלי רעשי רקע של הפרעות נפשיות כאלה או אחרות.

ממרחק מאה שנה שחלפו מאז פרסום הספר, ניתן לראות בבירור גם כמה מחסרונותיה המובהקים של החשיבה הפרוידיאנית. אחד מהבולטים שבהם הוא, כמובן, הסקסיזם הבוטה של פרויד והאופן שבו הוא מפעיל סטנדרט כפול כשהוא מנתח חלומות של גברים וחלומות של נשים, כפי שעומדת על כך המתרגמת וכפי שהראה המחקר הפמיניסטי. חיסרון נוסף הוא השאיפה להציג תיאוריה כוללת והרמטית שתסביר הכל. אפשר ללמוד על שאיפה זו דרך האופן שבו מסיק פרויד מסקנות אוניברסליות מניתוחיו העצמיים: אם זה קורה לי, חושב פרויד – והוא הרי, לדבריו,  "אדם פחות או יותר נורמלי" (עמ' 153) – הרי שהדבר בעל תוקף אוניברסלי. לפיכך, האוניברסליות אצל פרויד נובעת תמיד ממנו והיא תמיד גברית (פרויד אף כתב מאמר שכותרתו "על הנטייה האוניברסלית להשפלה בתחום האהבה", שעסק בנטייתם של גברים להשפלה; את מיניותן של נשים הוא כינה "יבשת אפלה").

הספר מסתיים באחרית דבר מאת רבקה אייפרמן, שממפה בקצרה את ההתפתחויות בתחום חקר החלומות ופשרם מאז פרסום "פירוש החלום" (1900). כפי שאייפרמן מציינת, פסיכואנליטיקאים רבים דחו במשך שנים את טענתו של פרויד שהחלום הוא מעין שדר מקודד שיש לו משמעות אחת, חיצונית למטפל ולמטופל, ושעליהם לפענח אותה ולגלותה. גישות עכשוויות מסוימות גורסות שהמטופל והמטפל יוצרים את משמעות החלום כאשר הם משוחחים עליו.

אם לשאול ממילותיו של פרויד, הופעתו של "פירוש החלום" בתרגום חדש ומעולה ובעריכה קפדנית ונדיבה, גם היא מילוי משאלה: הספר, שתורגם בשנת 1958 בידי מרדכי ברכיהו (הוצאת יבנה), זעק לתרגום עברי חדש. כפי שמציינת גינזבורג במבוא, התרגום הקודם, על כל מעלותיו, לא היה תמיד מדויק. אבל הכרך החדש לא מצטיין רק בתרגום ממצוין, אלא גם בעבודת עריכה קפדנית של אחד משני עורכי סדרת "פסיכואנליזה", פרופ' עמנואל ברמן, ובמנגנון משוכלל של הערות שוליים המאפשר להתחקות אחר כל התיקונים שהכניס פרויד במשך השנים למהדורות השונות. בנוסף, המבואות של גינזבורג ושל ערן רולניק, ואחרית הדבר של אייפרמן, ממקמים את היצירה בהקשרן ההיסטורי והתרבותי והופכות את הקריאה לתענוג של ממש.

כל אלה, בנוסף לביבליוגרפיות מפורטות, מפתח עניינים ומפתח חלומות המצורפים לספר, הופכים את הופעתו של "פירוש החלום" לאחד מהאירועים המו"ליים החשובים של השנה, אולי של השנים האחרונות. התרגום החדש הוא ספר חובה לא רק לאנשי המקצועות הטיפוליים, אלא גם לכל מי שמתעניינים בספרות, בתרבות ובשפה.

* הרשימה מופיעה בנוסח מעט שונה בגיליון השבוע של טיים אאוט תל אביב.