"תינוק באוטו" הוא בעת ובעונה אחרת מושג עברי חדש ומטאפורה למצב היהודי-ישראלי. המשמעות הגלוייה והמיידית של "תינוק באוטו", לפחות בעיני מתקיני השלט, היא בקשה מהנהגים האחרים לנהוג בזהירות יתרה ולהיות סובלנים במיוחד כלפי המכונית שבה נמצא התינוק. זוהי ככל הנראה אבולוציה מעניינת של השלט "נהג חדש" – אשר חובה לתלותו על-פי חוק בנסיבות מסויימות – שנהגתה על-ידי יצרני שלטים ממולחים במטרה להגדיל את נפח המכירות, ושהפכה למנהג מקובל, כמעט מחייב בעיני רבים. ברובד העמוק יותר, זהו מושג השייך לאשכול גדול יותר של מושגים ורעיונות משני העשורים האחרונים המסמנים את הפרט כשייך לישראליות היהודית (ולרוב החילונית), המשפחתית והנאורה לכאורה, דוגמת המקף בשם המשפחה הכפול של נשים נשואות, טבעת הנישואין, המילים "אישי", "בן-זוגי" ושכמותן, האמירה "אני לא פמיניסטית" ועוד.
מהי אם כן משמעות השלט "תינוק באוטו", המתנוסס על השמשה האחורית של מכוניות ישראליות כה רבות? מדוע נהגים ונהגות רוכשים את השלט ותולים אותו? מה זה אומר עליהם? מה זה אומר על התרבות הישראלית-יהודית שבקרבה נוהג זה מתקיים? למי השלט הזה מופנה? האם רק למכונית שאחרי? האם תינוקות (ונהגיהם) זכאים למידה רבה יותר של זהירות מנהג המכונית שאחרי?
שאלות אלה ואחרות מתחדדות בעיקר לנוכח סגנון הנהיגה של נהגים כה רבים, לרבות אלה שקנו את השלט. במרכז תל-אביב, לפני כמה ימים, נצפו לפחות ארבע מכוניות הנושאות את השלט "תינוק באוטו" כשנהגיהן מבצעים עבירות תנועה שונות: חציית צומת באור אדום, פנייה או מעבר נתיב בלי איתות ונסיעה במהירות מופרזת, תוך עקיפה מימין. סביר להניח שלא רק בתל אביב נהגי ונהגות תינוקות אינם מקפידים על חוקי התנועה ועל הבטיחות, אבל האם אין משהו בשלט הזה שמעניק לנושאו תחושת זכאות לעבור על החוק ופטור מאחריות כלפי הזולת?
תחת הסיכון שאואשם בפרשנות יתר, אני חושב שיש הקבלות מפתיעות בין נהגי התינוקות ובין התרבות הפוליטית בישראל. לכאורה, מדובר באמצעי בטיחות (השלטים נמכרים באתרים המתמחים בציוד בטיחות כגון מושבי בטיחות לפעוטות). למעשה, אין בין השלט הזה ובין קידום הבטיחות ולא כלום (למעשה, השלט אף עשוי לפגוע בה, שכן הוא חוסם חלק מהשמשה האחורית). השלט הוא לכן גם מטאפורה למתרחש במסדרונות השלטון ובשיח הפוליטי הישראלי סביב שאלות של זהות, ציונות, נאמנות, אחריות קולקטיבית (או היעדרה), צריכה ועוד.
מצד אחד, תליית השלט היא אקט שמסמן את הישראליות הנורמטיבית (יהודית, סטרייטית, מקימת-משפחה, "ממוסדת"), ואת בעל/ת המכונית כמי שנענה לציווייה. מצד שני, זהו אקט שגלומה בו התנערות מאחריות (והטלתה על הרכב שמאחור), צריכה לא ביקורתית (בשם הבטיחות) והפנמה לא מודעת של ערכי ההפרטה והניאו-ליברליזם שממשלות ישראל מקדמות בשני העשורים האחרונים. העדיפות הבולטת שהמשפט, התרבות הפוליטית והאידיאולוגיה הציונית מעניקות למוסד המשפחה, להורות ולתינוקות, יחד עם התנערות המדינה מאחריותה לאזרחיה באה לידי ביטוי באופן מזוקק בשלט הצהוב הנושא את מסר התמציתי "תינוק באוטו".
ואולי לא צריך לחפש יותר מדי משמעות בשלט הצהוב בן שתי המילים. מהתבוננות בסגנון הנהיגה של נהגים רבים כל כך, זה לא יהיה מופרך להסיק שה"תינוק באוטו" מתייחס דווקא לנהג.
אוטוביוגרפיות 
תגובות
פוסט מצויין.
אני עצמי יהודי, אשכנזי, סטרייט, אב לילדה קטנה ועובד באחד המקצועות החופשיים, כך שהחשיבה על תליית השלט כאקט שמסמן את הישראליות הנורמטיבית היא משהו שאני צריך לקחת צעד הצידה כדי לעשות. ומשעשיתי את הצעד הזה, נדמה שעלי לקנות חולצה ולהדפיס על גבה את דמותו של השלט. אם היינו בטוויטר, הייתי אומר "סחים, יש להם תינוק באוטו".
עניין השלכת האחריות מהנהג והלאה הוא עניין שאכן הפריע לי פעמים רבות. אבל על זה אין לי מה להוסיף.
מעניין. מעניין עוד יותר לשמוע למה אתה חושב שתליית השלט קשורה לתופעות של "ישראליות נאורה"?
אישית, לא חושבת שיש קשר לשאלות של זהות ומעניין שיש מי שהוסיף לרצף שציינת לישראלי נורמטיבי(יהודי, חילוני וכו'…) גם אשכנזי.
לא חושבת שניתן לשייך ההדבקה של שלט כזה לזהות קבוצתית, אלא זה מצטרף, לדעתי, לקבוצת השלטים שבכלל תולים על מכוניות. לא רואה הבדל בין תליית שלט זה לשלטים אחרים שתולים על מכוניות….
מה שכן זה נכון שהשלט יוצר אצל הקורא תחושה של "תזהר, ילדים בדרך…" (מה שכמובן לא מעיד דבר על הנוהג ברכב עם השלט).
אישית לא הייתי תולה על האוטו שלט כזה.
כתבתי "נאורה לכאורה" – אולי אפילו הייתי צריך לכתוב "נאורה בעיני עצמה". הסיבה היא שלכאורה מדובר במעשה שיש בו בקשה מנומסת להתחשבות, אבל בפועל, כשזה מצטרף לנהיגה פרועה, זה יוצא יותר כמו התנערות מאחריות ותחושה של "מגיע לי" כי יש לי תינוק באוטו.
הרשימה שלי עוסקת במשמעות הנסתרת, הלא מודעת, של השלט הזה, כחלק מתרבות הנהיגה בכבישי הארץ. כל שלט שהוא לא "נהג חדש" – כלומר שאין חובה מכוח חוק לתלות אותו – מבטא בחירה של מי שתולים אותו, ומעניין אותי לשער מה הסיבות לכך שאנשים בוחרים לתלות את השלט, ומה המשמעות של הבחירה הזו.
קשה לי לקבל את טיעון ה"מגיע לי". אתם מכירים את המקרים האלו בהם אנו נוסעים מאחורי "נהג חדש" ומקללים כל פניה שהוא עושה, כל עקיפה, כל איתות, ולבסוף מגלים שלא נהג חדש ולא תמרור עצור, הרי זהו אבא של העולל שהתעצל להוריד את השלט?
אני דווקא מאמין שכשיש תינוק באותו האוטו, ההורה האחראי נוסע כמו בן אדם, וודאי גם מגדף את שאר הנהגים שלא עוצרים למראה השלט ומפנים לו את הדרך. אך כאשר התינוק נמצא בעיסוקיו היומיים, אותם הד"ר של הכביש חוזרים למתכונת מר. הייד.
אין שום קשר בין כבישי מדינתנו לאמירות כמו "נורמטיבי" ואתה בהחלט צודק בטענתך שהתינוק באוטו הוא בכלל אחר.
תינוק באוטו הוא בסך הכל המשלים של תפילת הדרך על הדש-בורד והחמסה שעל המראה הפנימית: אלה הקדמיים מכוונים לחסדיו של בורא עולם והמדבקה שמאחור פונה ללבם הרחום של הנהגים האחרים.
עבורי השלט הוא פשוט דרך יותר קצרה לבקש מהנהגים הערסים שנוסעים מאחורי לא להצמד לתחת של האוטו שלי, כי בעת עצירת פתע מה שיפגע הוא לא רק הפגוש המצ'וקמק של האוטו הזקן שלי אלא גם התינוק שלי שעדיין לא מודע לכך שכל מי שנוסע על הכביש הוא מנאייק.
(* והגעתי לרשומה זו אחרי שהרצתי בגוגל חיפוש למקומות שבהם ניתן לרכוש שלט "תינוק באוטו". נייס).